בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קוויר בעיר הקודש 
 
 
נופר קדר, הזמן הוורוד

נופר קדר חושבת שכוחו של "ארון בתוך ארון" אינו טמון במישור האקדמי, אלא בהשמעת קולותיהם האנושיים של הומואים ולסביות דתיים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארון הספרים הקווירי בשפה העברית הועשר לאחרונה במספר ספרי עיון שעוסקים בקהילה המקומית: "ארון בתוך ארון" של עירית קורן הוא אחד מהם. קורן, דוקטורנטית במחלקה למגדר בבר-אילן, מביאה מגוון סיפורים אישיים של לסביות והומואים דתיים בישראל, המלווים ברובם בניתוחים סוציו-פסיכולוגיים.

נתחיל דווקא מחלקו האחרון של הספר, הסוקר גישות דתיות ורבניות כלפי הומוסקסואליות. שם מעלה קורן טענה מעניינת, לפיה הדעות השליליות ביהדות כלפי ההומוסקסואליות הוקצנו רק בתקופה המודרנית, בד בבד עם אימוץ המונח אל חיק עולם המושגים המדעי, הפסיכיאטרי והרפואי. עד אז היה האיסור על משכבים חד-מיניים שווה ערך לחטאים ולעבירות אחרים ולא הובחן מהם. אך במהלך מאה השנים האחרונות התחזק השיח ההומופובי בקרב רבנים והוגים יהודים, בלוויית טון חריף במיוחד המגנה הומוסקסואליות ללא כחל ושרק. גישות אלו, בצירוף הערכים השליליים שמייחסת החברה הישראלית להומוסקסואליות, מציבות לסביות והומואים דתיים בעמדה כמעט בלתי אפשרית.

זהו הבסיס לאצטלה המחקרית שעוטה הספר, אך עיקר כוחו טמון בסיפורים האנושיים ובהשמעת קולותיהם המרגשים של המרואיינים. במרכז עולמם של אלה נמצא קשר גורלי מפותל, הנמצא בין שני קצוות: בקצה אחד העולם הדתי, השואב ממקורות הלכתיים ותורניים קשת עצומה של נורמות ודעות שליליות על אודות הומואים ולסביות, בעוד שמהקצה השני נשקפת ארץ הגייז המובטחת. מרתק לראות את הכרסום ההולך וגובר באותו קשר עבה, כרסום שגובר אט אט על המרחק בין הקצוות.

מגוון הקולות חושף באופן חד וכואב את רמת המצוקה שעלולים להיקלע אליה לסביות והומואים, המבקשים להשאיר את נרות השבת על השולחן ואת הכיפה על הראש. עבור ההומואים, הגינוי החברתי והאיסור על חדירה הם דגל שחור משחור; הלסביות מתענות יותר בכל הכרוך בקדושת הנישואים ובציווי להביא ילדים לעולם. קורן מציינת כי קיים צומת ייחודי בין ערכים מערביים, ישראליים ודתיים, שאינם מתיישבים לרוב אלה עם אלה, צומת המעמיס קשיים עצומים על גב הקהילה ההומו-לסבית הדתית. נראה לי שבעצם ההצבעה על צומת זה עושה קורן שירות טוב לכל אלה המאמינים בשינוי חברתי עמוק, או כדבריה, ל"שיח סובלני יותר בחברתנו". ואכן, קורן מפגינה יחס של כבוד וסובלנות כלפי מרואייניה ומעניקה להם טווח דיבור מרשים. יחד עם זאת, היא עדיין מייצגת את הנורמה החברתית, גם אם היא מנסה להתעמת עם הפוביות הסטרייט-דתיות שלה עצמה. עוצמת הפוביה העולה ממשפטים כמו "כבר לא יכולתי לחשוב על לסבית במונחים של משועממת משינקין, מחפשת את עצמה, חולת נפש" (עמ' 11) לא תהיה קלה לעיכול לקוראים גאים, חילונים ודתיים כאחד.

ועוד משהו: בשל אופיו האקדמי של הספר, אי אפשר שלא להעיר לתשומת לב הכותבת והעורך על טעויות שונות במינוח. "קוויר", למשל, הוא לא "כינוי להתנהגות הומוסקסואלית" (עמ' 68). ולמען הפרוטוקול, ראוי היה לציין שבאירועי סטונוול השתתפו לא רק הומואים ולסביות, אלא בעיקר טרנסג'נדריות למיניהן (עמ' 35).

אי אפשר לסיים מבלי להקדיש את המשפט האחרון לטל, הלסבית שבגללה נכתב הספר החשוב הזה, שנזכרת בהתרגשות רבה בתגובתו של אביה ליציאתה מהארון: "ככה היא, זהו. הבנתי שזה מה שהיא רוצה, וזהו". ועל כך נאמר: פרו ורבו ומלאו את הארץ.
_____________________________________________________
ארון בתוך ארון - סיפוריהם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים, מאת עירית קורן, (הוצאת ידיעות אחרונות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by