בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
היה יוסי, ויוסי שהיה 
 
 
מירי גריי

מירי גריי מדווחת מהחזית המדברית של ברי סחרוף ואהוד בנאי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תשע היה כתוב על הכרטיס אבל ההופעה התחילה רק באחת עשרה. כולם היו צריכים להיכנס. גם האחרונים בשיירת המכוניות, שהשתרכה מאמצע שומקום לסופו. "חאן השיירות", דרומית לשדה בוקר. הבטיחו לילה במדבר עם אהוד וברי, ברי ואהוד. והמפוחית, זה לא יילך בלי המפוחית.

ארבעת אלפים צעירים צריכים להתמקם על המזרונים הפרוסים על החול, להתכסות בשמיכות הצבעוניות שהביאו מהודו, להסביר לחבריהם הסלולרים שהם ליד עץ התמר הגדול. משאירים מספיק זמן להתגבר על אי הנוחות המסוימת שבצימוד החדש. שני חברי האיי ליסט שלך שאף פעם לא התערבבו בתוך הראש. התעלמת משיתופי הפעולה החד פעמיים של השניים בפסטיבלים, לא חיבבת במיוחד את "הנה היא באה" המשותף באוסף "אלפנט", לא ידעת על "עיר מקלט" בחדש של סחרוף. את בכלל קצת סולדת מכל מטריצת הצמדים הבימתיים. ועכשיו צריך להתרגל ולהבין שזה היה רק עניין של זמן עד שגם שני אלה יחככו כתפיים על במה אחת.

אבל קודם סחרוף היה צריך להחזיר את כולם מהתור לנקניקיות לבדו. עבד לו. אחרי המתנה של שעתיים אין בעיה להעמיד שום דבר על הרגליים. אינסטרומנטלי בשם "סוף" מרכז את תשומת הלב של כולם, מאפשר להתארגן על מקום סביר לצפייה, המרווח הקטן בין שני הראשים התזזיתיים מלפנים. ואז דווקא "חם על הירח" מצליח להפתיע. כבר הצ'יל הפנימי הזה, שמגיע ומסתלק לפני שמספיקים להכניס את כפות הידיים לתוך השרוולים. ואם לי זה קרה בצלילים הראשונים, אולי לזה שלידי זה קרה בפזמון. ואם לא אז, אולי ב"האחר", או ב"רגעים" שבא אחריו, או "עיר של קיץ". אפשר להירגע, יכול להיות שהיה טעם לנסוע שלוש שעות לתוך השיממון המדברי.

ב"עוד חוזר הניגון" אפשר כבר היה להוריד את הידיים מהשילוב הנוקשה. "ככה זה" שם כדי להיפטר מהתיק, לשנות תנוחה. אחרי שעה הוא מודה לקהל, מתפזרים כמו נמלים, מאווררים את הגוף. תחושה של פספוס קל שמעלה תהיות. "רעש לבן" בביצוע מדברי, כך לפי סחרוף, היה מוצלח, אבל כמה פעמים "כמה יוסי". או שאולי יש דרכים טובות יותר לעכל את ההופעה. למרפק את הדרך לחזית הבמה, לקבל את זה בבטן חזק יותר, להירמס ב"גשם של גוגואים".

אבל בנאי וההרכב שלו והמפוחית עולים, והכל מתבהר. אין בזה צורך. מי שלא היה בטוח בשביל מי הוא הגיע יעשה את הבחירה שלו עכשיו. עוברים ביסודיות דרך "עבודה שחורה", "ג'מלי פורוש", "רחוב האגס 1" (הקהל בארמית רהוטה), "זמנך עבר", "כולם יודעים", "דוד ושאול", "עגל הזהב". כבר מתעלמים מהשרשראות האנושיות שמתנגשות בך, מהחברה שהשאירה אותך לבד, מחוסר התחושה המתהווה בשוקיים. שיט, המילמול של "יוצא לאור" התפלק מעצמו. בנאי ודודי לוי נראים כאילו מתחו להם את הקפיץ פעמיים, לא מפספסים סנטימטר מהבמה הרחבה. רק ב"כל הזמן שבעולם" המשותף מצטננים. נועם הלוי על כלי ההקשה, מתופף על כל דבר, גם על הלחיים שלו. בנאי מגלה לנו שהוא בכלל חייזר שנחת על כדור הארץ במקרה.

אלה שהחזיקו מעמד לסשן השלישי, המשותף (ההרכב של בנאי נשאר על הבמה), בלי להתפרקד על המחצלות, זכו לשמוע שני שירי לאדינו מעובדים, את "טרמינל לומנילט" של מאיר אריאל, "באים לקחת אותך" של יוסי אלפנט, ואת ההכרחיים שנעדרו מהחלקים הראשונים. "ב- 77'", "לב שלם", "ניצוצות", "כל הלילה על האש", "בגלגול אחר". היה טוב, היה ארוך, העייפות הכריעה. בפולניות יתר, בחישוב מקולקל, בורחים לפני סיום ההדרן האחד והמתמשך. כך פיספסתי את "איך כש" ואת "עיר מקלט". "ממשיך לנסוע" האהוב הלך ונמוג ביציאה מהמתחם, ומי יודע מה עוד.
_____________________________________
ברי סחרוף, אהוד בנאי ודודי לוי במדבר, 18.9
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by