בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חולה אהבה בליגה ג' 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור מצטער להרוס את השמחה: "האסונות של נינה" הוא פשוט לא סרט טוב מספיק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"האסונות של נינה (קומדיה עצובה מאוד)" הוא הסרט השלישי של שבי גביזון (למי שתוהה, מבטאים את זה savi). את הסרט הקודם שלו, "חולה אהבה משיכון ג'", הוא עשה לפני שמונה שנים, כשהשעון עדיין הראה 1995. בתקופה ההיא הקולנוע הישראלי היה עדיין פיקציה, שרק החלה להקיץ מתרדמת החורף-פוסט-בורקסי שלה. כל סרט טוב היה מתקבל במין פליאה שכזו על ידי המבקרים והקהל. בתקופה ההיא לא היה בישראל במאי מרתק יותר משבי גביזון.

עברו שמונה שנים, שזה הרבה מאוד זמן, מספיק בשביל שהאמנות השביעית תפקח איזה חצי עין בישראל, תפלוט איזה פיהוק קטן, תשחרר שתי יצירות מרהיבות כמו "חתונה מאוחרת" ו"כנפיים שבורות", שנה אחר שנה. פתאום הקהל הישראלי, ובטח המבקרים, מגיעים אל בוהק המסך של סרט ישראלי מתוך דרישה וציפייה. אחרי שמונה שנים, נראה לנו הגיוני לגמרי שהקולנוע הישראלי יוציא דברים טובים, שלמים, מגובשים, תחת ידו.

לצערי, "האסונות של נינה" הוא פשוט לא סרט כזה. לא רק שהוא פחות מהנה משתי היציאות המצויינות של השנתיים האחרונות, אלא שהוא גם פחות טוב במובהק משתי היצירות הקודמות של גביזון עצמו.

העלילה מספרת על ומסופרת דרך נדב (אביב אלקבץ), נער סגור בן 13, שהוריו גרושים, אביו חזר בתשובה ונעלם עם הנחנחים של ברסלב לצפת המיסטית. נדב מאוהב בסתר בדודתו נינה (איילת זורר), אחות אמו, הגיבורה הראשית של הסרט, שהאסונות הנופלים על ראשה מהווים את הציר הראשי של העלילה. נדב המציצן רושם בספר את קורותיה של נינה, כמו את גם את קורות עולמו הפנימי הפנטזיונרי, ומדי פעם יוצא לגיחת הצצות עם מנחם, המציצן השכונתי. דרך עיניו נחשף הצופה למות בעלה של נינה (המכניס את נדב לביתה) ואת כניסתו של אבינועם (אלון אבוטבול), גבר חדש, לחייה.

דמויות המשנה, ובעיקר מנחם (אותו מגלם דב נבון הנפלא), הם כרגיל מופע של צבעים רוחשים. כמו ב"שורו", כמו ב"חולה אהבה משיכון ג'", גביזון יוצר עבורנו עולם מגוון של דמויות, הסובבות על המסך כמו כוכבי לכת במערכת שמש משונה במיוחד. המציצן וחברתו הרוסיה (יבגניה דודינה), ובוודאי האקס הפרוורטי שלה (יורם חטב, בחצי מתפקיד כפול). האבא (שמיל בן ארי) וחבורת הברסלבים שאיתו, האמא הנוירוטית (ענת ווקסמן), חברה הצלם הבוהמי (יענקלה יעקובסון) ואבינועם על הסוס הלבן, עם התקפי הבכי הבלתי נשלטים שלו. כולם נפלאים.

ורק השמש של המערכת שלנו, כלומר שתי הדמויות הראשיות, מהוות מרכז דהוי ביותר. דמותו של נדב היא כולה הבטחה שמסרבת להתקיים. לכאורה מולנו ילד בעל עולם רגשי מפותח להפליא, אך מסמך ניבט אלינו ילד עמום, חסר כריזמה באורח מדכא, שיותר מהכל נראה סתמי. ונינה, שותפתו לצירו המרכזי של הסרט, היא גיבורה פאסיבית וחסרת נוכחות כל-כך, שנדמה כאילו הסיבה היחידה למיקומה המרכזי בסרט הוא יופיה של איילת זורר המגלמת אותה. אין בה שום דבר, בנינה הזו, שיגרום לילד לאבד ככה את הראש בסיבסובי אהבה.

יותר מהכל מזכיר "האסונות של נינה" ארוחה בה כל המנות נפלאות, ורק המנה העיקרית תפלה. מי שאוהב לנשנש דמויות ימצא די והותר חן בקטנות הסובבות של גביזון. מי מחפש יצירה שיש לה גוף ברור וסוחף, יצירה בה התוספת היא תוספת ולא תחליף לקלישותה של המנה אותה היא מלווה, מוטב שיישאו אותו רגליו אל ספריית הווידאו, שם מחכים שני סרטיו הקודמים, המצויינים, של גביזון.
__________________________________
האסונות של נינה, ישראל 2003, 96 דקות
(למידע על זמני ההקרנות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by