בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פושעי אוסלו לדיניץ 
 
 נשים בירוק וככה [צילום (די רע, חייבים להודות): מעיין וינטר]   
 
מעיין וינטר

מעיין וינטר ניסתה להסתנן למסיבה הכי חמה בעיר, אבל גמרה בחוץ עם נאמני הר-הבית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כבר חודשיים אני מתכוננת למסיבת יום ההולדת של שמעון פרס. אחרי כל הפימפומים בעיתון כאילו "כל מישהו שהוא משהו" יהיה במסיבת יום ההולדת הגרנדיוזית, וכשבראשי מהדהד הפתגם "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה", זה פשוט נראה לי מובן מאליו שההזמנה שלי תגיע בהקדם עם דוור או עם שליח על קטנוע, ולי לא נותר אלא לשבת ולהמתין לה.

לאחר שגונבה לאוזניי השמועה שגם בונו וגם נעמי קמפבל מגיעים לטעום קצת מהפיח של תל אביב, והזמנתי בוששה מלהגיע, אני מודה שנלחצתי קלות ואף התקשרתי לסניף הדואר הקרוב למקום מגוריי - אך שם אמרו לי שאם משהו נשלח אז הוא בטח בדרך, וצריך לחכות.

באמת שהמתנתי בסבלנות, אולם אתמול, כשהגיע מועד יום ההולדת של שמעון והזמנתי עדיין לא הגיעה, הלכו ותקפו אותי רגשי הנחיתות. הייתכן ושכחו להזמין אותי? או.קיי, שום דבר לא קרה. אמרתי לעצמי. ההזמנה לא הגיעה, אבל הולכים למסיבה. לבשתי את מיטב מחלצותי וכו' ויצאתי בצעדים מרשימים אך נחושים לכיוון היכל התרבות.

בדרכי להיכל הבחנתי בשני דברים: הדבר הראשון הוא שהליכה רגלית לנצח תישאר אמצעי התחבורה העדיף בעיר, והדבר השני הוא הרבה אנשים עם ריח טוב, שנכנסו דרך מחסום משטרתי להיכל התרבות והתיישרו בתור ארוך ומסודר בכניסה.

בניגוד למה שאפשר היה אולי לצפות, בכניסה להיכל התרבות לא הוכן שטיח אדום, ואף לא רחבה בה יפלטו מכוניות מהודרות אנשים בחליפות. נהפוך הוא! בצומת של דיזנגוף ואבן גבירול ניגש אלי איש שלפי לבושו האתני המכובד הנחתי שהוא אחד מידידיו המנהיגים של שמעון, ושאל אותי איפה זה רחוב תרס"ט! סליחה, אבל איזה מן אירוח זה להטיס מנהיגים מכל העולם, לזרוק אותם ברחוב ולאלץ אותם לשאול עוברי אורח איפה זה רחוב תרס"ט? ואם מישהו היה חוטף אותם?

כשהגעתי סוף סוף לכניסת האח"מים , אחרי סיבוב ארוך ומיותר (האיזור הוכרז כ"שטח סטרילי", צעקה עלי שוטרת מאיימת עם סוג של כובע בוקרים משונה), הבחנתי באיש רחב כתפיים נתון בחליפה, שנראה בעין בלתי מזוינת כמו מוזמן. ניסיתי להיצמד אליו בוולגאריות ולהיראות כאילו הגענו יחד, אבל השוטרים ביקשו ממני להציג הזמנה, וחרף כל נאומיי בגנות דואר ישראל, נשארתי מחוץ להיכל - שהיה כל כך קרוב, אבל לעזאזל, נראה כל כך רחוק!

מסתבר שבכל פאדיחותיי צפתה קבוצת מפגינים שעמדה מעבר לכביש עם שלטים של "פושעי אוסלו לדין". אחת היותר המתלהמות שביניהן (שושנה מקדומים, זוכרת אותי?) הבטיחה לי שאם אעזור להם להקים מהומה, הם יפרצו בשעטה לתוך היכל התרבות (בשביל מה? בשביל לרסס?) ויהרסו את המסיבה. שושנה ביקשה ממני להניף שלט ולהפגין נגד מסיבת יום ההולדת, אבל, היא תדרכה אותי, אסור להשתמש במילה "רוצח" כי אז זאת תהיה הסתה. סירבתי לשושנה בנימוס, ואמרתי לה שאני לא יכולה להזדהות איתה, בגלל שקשה לי להזדהות עם אנשים שמתלבשים מכוער.

בכל מקרה, שושנה הנמרצת הכינה מבעוד מועד חבילת בלונים שחורים, ושכברחוב עברה אם הדוחפת עגלת תינוק, היא נטפלה אליה בנמרצות השמורה לנציגי שיווק של עיתוני הבוקר. חיש קל היא דחפה לידו של התינוק בלון שחור, הכניסה את ראשה אל תוך העגלה והחלה לדבר אליו בטון דודתי- מתיילד: "קושקוש, קושוקוש, איזה תינוק חמוד!! אתה יודע למי יש היום יום הולדת?! למי? לזקן פרס הרשע! לזקן הרשע והשמן". אחר כך היא עברה לתצפת על הנכנסים למסיבה, וצעקה עליהם שבגלל שהם חוגגים ואוכלים, לילדים שלה אין אוכל בבית, וזה בכלל לא קשור לעובדה שיש לה מספר דו ספרתי של צאצאים.

בסופו של דבר, אחרי שנואשתי ממשחק המוחות האכזרי בו אני מנסה להערים על כוחות המשטרה, השב"כ ומשמר הגבול, והם מצידם הודפים אותי אחורה, וגם חבורת המפגינים הלכה ונראתה לי תמוהה יותר ויותר, פרשתי ממשמרתי ליד היכל התרבות, לא לפני שהבחנתי בכתם אדום ומטושטש מקפץ מול עיני.

הייתי צריכה לצבוט את עצמי בשביל להאמין, אבל מולי ניצבה לא פחות ולא יותר מאושיית הפרסומות ג.יפית (אותה הזמינו ואותי לא?!) כשהיא כרוכה בשמלה שנראתה דומה באופן חשוד, מעט חשוד מדי, לשמלה האדומה שלבשה שרון איילון ברגע ההכרעה של "קחי אותי" שיחד עם נעלי בובה אדומות השלימו מראה כללי של מפלצת אדומה. ג' נבלעה בתוך היכל התרבות ואני הגעתי למסקנה שהאנשים החשובים הם האנשים האלרגיים לצפיפות – המחרימים. והפרחים לסוניה.
_________________________________________
מסיבת יומולדת 80 לשמעון פרס, אתמול בהיכל התרבות בת"א
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by