בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מרכז הליכוד של האוסקר הישראלי 
 
 זה סוג של מעגל סגור. יולי כהן-גרשטל   
 
מערכת מיקסר

לא מעט אנשים ממורמרים מהליך בחירת הסרטים המתמודדים והזוכים בפרסי האקדמיה הישראלית. אם אתה לא בברנז'ה - אין לך סיכוי. יו"ר האקדמיה: לא ניתן לחייב את כולם לראות את כל הסרטים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחר יתקיים טקס הענקת פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע, האוסקר הישראלי. אלא שככל שהטקס הופך לעניין של קבע בנוף התרבות המקומי, כך הולכים ונשמעים יותר קולות של ביקורת חריפה על דרך התנהלות האירועים.

הטענה הרווחת היא כי מספר חברי האקדמיה קטן למדי, כ-650 איש, וכי מדובר לא מעט באינטריגות אישיות ויד לוחצת יש. בנוסף, רוב חברי האקדמיה אינם צופים בכל הסרטים המועמדים, וכך נבחרים אלו המפורסמים יותר, האהודים יותר, או אלו שהשקיעו ממון רב ביחסי ציבור לקידום סרטם.

עינת דבש, חברת האקדמיה, אומרת ל'מעריב' כי "הרוב הגדול של חברי האקדמיה רואה שניים או שלושה סרטים ובוחר ביניהם, אז מה הפלא שרק שניים או שלושה סרטים מקבלים תמיד את כל הפרסים. זה ממש גרוע. יש גם פוליטיקות ואינטריגות אישיות, 'תצביע לי ואני אצביע לך'. כבר הגיעו אלי בקשות כאלה".

הטענה העיקרית היא כי חברי אקדמיה רבים אינם צופים בכל הסרטים העלילתיים, ועוד פחות צופים בסרטים הדוקומנטריים. כך, למשל, להקרנות של "חמש דקות בהליכה" הגיעו כ-200 חברי אקדמיה בלבד.

"חמש דקות בהליכה", סרטו של איתי לב, הוא הסרט היחיד מבין הסרטים שהוגשו לאקדמיה, שלא מועמד בשום קטגוריה. ולא מדובר בהכרח בסרט רע, בכל זאת הוא זכה בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים והתקבל לפסטיבל הקולנוע בהמבורג.

בסרטים הדוקומנטריים הבעיה גדולה עוד יותר, שכן מדובר במספר גדול יותר של סרטים ובמספר קטן הרבה יותר של חברי אקדמיה שצופים בהם. להקרנה של "בלב המדבר הירוק" של איציק לרנר הגיעו רק כ-50 מאנשי האקדמיה. לסרטה של ציפי רייבנבך, "עיר ללא רחמים", סרט שהוזמן לפסטיבל הקולנוע בברלין, הגיעו עוד פחות.

יולי כהן-גרשטל, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, אומרת ל'מעריב' כי "הנהלת האקדמיה יודעת מה קורה. הם רואים את הנוכחות הדלה בהקרנות. ליוצרים שאין להם יחסי ציבור או קשרים לא מגיעים חברים. זה סוג של מעגל סגור".

מרק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה הישראלית מודה כי קיימת בעייתיות, אך אומר כי "על מנת להצליח בטקס לא צריך כסף או ידע. אתה צריך לדאוג שמקסימום אנשים יראו את הסרט. הדרך לכך היא לארגן יותר מהקרנה אחת וליידע אנשים שהסרט קיים, באמצעות אימיילים טלפונים והזמנות. דווקא השנה להרבה סרטים עלילתיים הגיעו 300-400 חברים, כך שזה לא נכון שלא מגיעים להקרנות. בעניין הקולנוע הדוקומנטרי יש לנו בעיה, אני מודה. גם אני ראיתי השנה רק תשעה סרטים תיעודיים. מצד שני, אם נצמצם את מספר הסרטים, הפגיעה תהיה בכיוון ההפוך. לא ניתן לחייב את כולם לראות את כל הסרטים משום שזה לא ריאלי. השיטה לא מושלמת אבל היא הרע במיעוטו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by