בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יא אללה, איזה פחד 
 
 חשוד כטרוריסט מפחיד (רויטרס)   
 
צביקה בשור

צביקה בשור אולץ להיבהל מסרט התעמולה האנטי-מוסלמי "בשם האלוהים"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"בשם האלוהים", סרט התעודה של דניאל סיטון ותור בן מיור, מצהיר על עצמו כמביא תמונות מחיי האסלאם הקיצוני. כבר בפתיחה מבהירים לנו יוצרי הסרט כי מדובר רק בחלק מהאסלאם, לא בכולו, אסור להכליל, והנה הבאנו לכם גם איזו דעה או שתיים של מוסלמים שמוקיעים את הזרם הפונדמנטליסטי של הבין לאדנים, החמינאים, היאסינים, הנאסראללות והסאלחים. עד כאן המרכאות הכפולות. עכשיו נעבור לתמונות עצמן.

מצלמתם של סיטון ובן מיור שוטטה לה בין אפגניסטן, פקיסטן ולבנון, אספה לה חתיכות מציאות אסלאמיות קטנות, והשניים ארגו אותה לכדי תמונה אחת. השניים לא הסתפקו בצילום טקסים משפריצי דם שנועדו לאיים על הצופה ולגרום לו לרעוד אחוז פלצות בכיסאו, אלא חדרו גם אל האישי והפרטי שבתוך הגוש הדתי הזה, המטיל חיתתו על המערב.

יושבת חבורת גברים בפקיסטן, שחה מול המצלמה בהכנות לג'יהאד המתקרב נגד האויב הכופר, והנה נכנס ילד קטן אל החדר. הדובר, עבדקן מטורבן, קורא לילד שיבוא. "בוא אוסאמה", הוא אומר לילד, ואל הפריים הטלוויזיוני חודר ילד כבן 4. וזה, אוסאמה הקטן, מתרפק על ברכיו של העבדקן, המספר לנו בינתיים כי זה הקטן בום גדול יהיה. או אז נמאס לו לילד, והוא עוזב את החדר לחפש לו מישהו אחר להטריד.

עוד שני אוסאמאים קטנים יסתובבו מול המצלמה במהלך הסרט, ילדים קטנים, האחד שובב המטפס על גב אמו המתפללת, והשני עייף, הישן ומתעורר בשפשוף עיניים בזמן שאמו מספרת לנו כמה כבוד יביא לה מותו של זה. שניהם שיות לעולה, רחם אמותיהם מרגמה טראגית. כהרגלו, הטירוף מתקיים במקומות השקטים והנורמאלים ביותר למראה.

בבית ספר לבנות בפקיסטן מספרת נערה בעיניים דרוכות כמה היתה מייחלת להיות גבר, שהרי לגברים התהילה, המיתה, האיסתישהאד. אחרי התעמלות בוקר הנערכת לקצב ה-one, two, three, four מתחיל שיעור דת בו לומדת כל בת את מקומה בשרשרת המדון. בלבנון הרחוקה חובטים עתה בני החמש והשש על חזם, לומדים את הדרך אל האקסטזה הדתית המדממת.

סרט שקט להפליא הוא "בשם האלוהים". גיבוריו המדברים בשבח המיתה הקדושה, בזכות המאבק נטול הפשרות והסייגים, אינם מרימים את קולם. הנשים אינן מייללות, הגברים אינם צווחים. המלחמה שהם מנהלים מנומקת וצודקת, ואין הם חשים את הצורך להתלהם כדי לתת משנה תוקף לצדקתם. אינשאללה נשמיד את כל הקמים על האסלאם, אומר פקיסטני צעיר ובהיר מבט, וקולו רגוע יותר מזה של חייל גולני היוצא הלילה למארב. איש זקן מספר במלוא נימת העצב כי אללה לא אפשר לו למות כשאהיד עד עתה. אבל לא אנוח עד שאשתהד, הוא מודיע, וגם אז לא נשמע בקולו אותו סימן קריאה. המוות שזור בחייו כבר, ורק נותר להביאו לכדי מימוש.

מה יכול אדם מערבי, שחונך על קידוש החיים, על קידוש האני, לומר כשהוא ניצב מול מי שמבטל כך את הקיום האנושי על כדור הארץ, מי שרק גן העדן על בתולותיו עומד לנגד עיניו. הרי שיח ושיג אין לשניים האלה, והם נדונו לשטום האחד את צל מחשבתו של האחר. ואכן, הדיון שהדביקו ב"קשת" לזנבו של הסרט נראה כמן מלמול הרגעה מבועת של הזכיינית, שהציגה לנו כרגע את האויב בצורתו הנוראה ביותר, כאדם שוויתר על חייו, ואינו מבקש אותם חזרה.

על הדיון הופקד עודד בן-עמי, יועץ תקשורת לראש ממשלה, דובר צה"ל, איש שכולו ממלכתיות נוקשה וטיפשה. בן עמי ערך ראשית כל ראיון עם ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי, כשפרי מסכם לנו במילים את שהתמונות סיפרו טוב ממנו. חינוך, הסתה, מילדות, כן, כבר הספקנו להיבהל גם בלעדיך, יעקב.

אחר כך הובאו אל האולפן שלוש נשים, קורבן טרור (בכלל לא מוסלמי, סתם פלסטיני-לאומי-פּוּשט) מן השמאל, דוקטוראנטית ערבייה לסוציולוגיה, ודוקטור לאסלאם. בן עמי שאל את הדוקטוראנטית הערבייה איך היא מגיבה לדברים כ"אמא", והיא רצתה לענות לו כאשת אקדמיה פלסטינית. קורבן הטרור רצתה לענות כשמאלנית דווקא, ורק הדוקטור ענתה כדוקטור. שיער ראשה משוח בחומר סיכה, מתפתל מעשה מוקיון על פניה, סיפרה הדוקטור בחיוך כי אין מקום לאופטימיות, שדרתו המרכזית של האסלאם תאבת מאבק וחסרת פשרה.

עודד בן עמי מסכם את הדיון, אומר שהפרשנות שהחל בה היא רק קצה המזלג ושיש עוד הרבה מה לומר. ויסלחו לי קוראי, אבל הדבר היחיד שיכולתי אני לומר אל מול הסרט והדיון שאחריו היה – הרימו את הגדר, והרימוה גבוה.
____________________________
"בשם האלוהים", אתמול בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by