בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מפגרים אבל אופטימיים 
 
 מתוך ``חלום יפו-תל אביב`` של יוני ציגלר   
 
מורן שריר

אסופת הסרטים הקצרים "יש לי חלום" הזכירה למורן שריר שהוא חלק מעם חולה, אבל עם תקווה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"יש לי חלום" היא אסופה של ארבע עשר סרטונים בני כחמש דקות האחד, התוקפים כל אחד בדרכו את המושג "חלום". מגבלת הזמן מעמידה כל סרטון במבחן קריטי וכך קל יותר לשפוט אותם. חלק מהסרטים מתחילים לעייף בין הדקה השניה לשלישית ואילו אחרים נראים כטיזר לסרט מבריק ומזכירים את בדיחת דידי מנוסי על אותו קיבוצניק אשר מתיישב על הבאר ומזמין אספרסו קצר. לאחר שהוא מוריד את האספרסו בשלוק אומר הקיבוצניק למוזג, "כן, כזה אני רוצה".

אבל שהפעם לא בבדיחות דידי מנוסי אנחנו עוסקים, אלא בדבר עצוב עוד יותר - הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רוב הסרטים עסקו בסכסוך זה ואלו שלא, נראו משום מה כמשל מעורפל על אותו קונפליקט שמעסיק את הורינו כמאה שנה.

יוני ציגלר בסרטו "חלום יפו-תל אביב" הציג רעיון ילדותי של הפקת סרט גנגסטרים יהודי-ערבי. אך במקום באמת להפיק סרט כזה, הוא השתעשע ברעיון בסרטון בן ארבע דקות שנראה יותר כתרגיל בהפקת סצינות אקשן.

אורי בר-און לעומת זאת, ביצע תרגיל מקסים בסרטו "נשיקה היא נשיקה היא נשיקה היא נשיקה". בר-און הושיב ארבעה צמדי אנשים על ספה במיקומים פוטוגניים בארץ וביקש מהם להתנשק ולדבר על חששותיהם מהאקט. הצמדים היו שני גברים סטרייטים, קשישה עם צעיר, חיילת עם ערבי ומתנחל עם שמאלנית מקסימה. הסרטון הסתיים בשלוש נשיקות. אמנם הערבי לא נישק את החיילת אבל עדיין, עבר מסר אופטימי מהסרטון הזה, שצמצם את הקונפליקטים הכי גדולים לאקט הכי קטן של אהבה. אף אחד מהאנשים על המסך לא נהנה לעשות את זה אבל כולם הבינו שיש כורח, וכך צמצם בר-און מאבק בין עמים ומו"מ לשלום לדיון על נשיקה בין שני אנשים.

דבר דומה עשה רוני ניניו בסרטו "ובחלומי...". ניניו צילם את ד"ר רון פונדק וד"ר סמיר חזבון מדברים כל אחד לחוד על חזון השלום שלהם. פונדק, פושע אוסלו במיל', הפשיט חוזים מסובכים, תתי סעיפים, סיורים משותפים ותחנות התרעה לחלום אוטופי פשוט. זהו אינו חלום שימון פרסי גרנדיוזי על איזור סחר חופשי עם גשרים חוצי מזרח-תיכון ורובוטים ננו-טכנולוגים אשר מתוכנתים לא להפסיד בחירות כלליות. זהו חזון פשוט של חבר ערבי שקורא בעכבר-העיר של בית-לחם על הרכב ג'ז ומזמין את חברו היהודי לשתות איתו בירה טייבה או גולדסטאר. מרגש לראות מה גורם לאדם הזה לתקתק. לא שאיפות פוליטיות ולא אחוזים בקזינו ביריחו אלא פשוט חיים רגילים, לא מושלמים אבל גם לא טראגיים, לילדיו. מרגש באותה מידה גם לראות כמה פשוטים נשמעים לנו חלומותיו של הד"ר חזבון וכמה רחוקים הם ממנו. את כל זה השיג ניניו בשני קלוז-אפים ושני אנשים רהוטים, לא צריך יותר.

אלו היו הסרטים הטובים. אלו שלקחו את המושג הענק והלא נתפס הזה, בין אם זה 'שלום' ובין אם 'מלחמה', וצמצמו אותו לקטן ויומיומי. כך גם בסרטן המקסים של תמי ברנשטיין וגילת פרג, "פיה ביפו". ילדים ערבים או יהודים או לא משנה מאיזו עדה סיפרו כל אחד על המשאלה שלהם, שהוצגה באנימציה ילדותית יפהפיה. המטען שנושאים עימם הילדים ביפו (לא כולל שאהידים), עוד לפני שבכלל עשו משהו עם החיים שלהם, גורם גם לחלום על קריירה בהפועל תל-אביב להישמע פוליטי רק בגלל שהילד מזכיר את טועמה ואבוקסיס בנשימה אחת.

השאלה הגדולה שעולה מאסופת הסרטים הזו אינה האם אנחנו צריכים לברוח מהכדורים ששורקים לנו מעל הראש, אלא אם זה בכלל אפשרי. הבמאית היפה שירי צור, אשר אובחנה כחולה בטרשת נפוצה, שוחה בבריכה עם חולת טרשת ותיקה. האם יש פה משל על הסכסוך? האם התקווה לנצח את המחלה היא אותה תקווה לנצח את המלחמה?

לא. לאו דווקא, בכל אופן. המחלה היא מחלתה האישית והיא יכלה לחלות בה גם בבלגיה וגם בסודן. אבל כנראה שהפרנויה הזו, אותה אחת שגורמת לנו לעבור מקום באוטובוס כשעולה אדם עם מעיל, גורמת לנו להציץ מאחורי הגב כשאנו צופים בסרט שלא עוסק ישירות במצב. לא נעים לנו להיתפס כעם נורמלי.
______________________________________
"יש לי חלום", מאת יוצרים שונים, אתמול בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by