בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מחראה יפהפיה שלי 
 
 
ניר נון נוה

ניר נוה מפרגן לערוץ 10 עוד צ'אנס אחד אחרון לאמץ את המודל הסופר-מצליח של צ'אנל 4 הבריטי לפני שהוא פושט את הרגל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אז סאבא חטף רגליים קרות. אולי נבהל מהתגובות להצהרות שלו נגד הומואים ועל שמירת השבת, התפוגג והשאיר את מימן וערוץ 10 - שנמצא כבר כמעט חצי שנה בהליכי פירוק – במצב של פאניקה רבתי.

עכשיו נפגשים אנשי מימן עם גורמים אחרים שמביעים התעניינות לשותפות בערוץ. איזה גורמים? זכייניות ערוץ 2. קשת כבר מזמן רמזה שהיא תשמח להשתלט על הערוץ, גם טלעד קורצת בכיוון וגם ברשת לא פוסלים את האופציה. אם יתרקם משהו, התרחיש המקובל ביותר הוא חלוקה מחודשת של הזכיונות לשידור בערוצים 2 ו-10. במילים אחרות - שתי זכייניות ישארו בערוץ 2, זכיינית שלישית תקבל את ערוץ 10, ובא גואל לישראל.

כלומר, בא חרפצ' לישראל. מה נקבל? ערוץ 2 פעמיים. יותר דודו טופזים, יותר ארז טלים, יותר צביקה הדרים ופחות איכות. לא שיש לנו משהו נגד תוכניות בידור קלילות שמזלזלות באינטליגנציה של העם. חלילה. לכל ז'אנר יש מקום - גם לתוכניות אינפנטיליות. ובשביל זה בדיוק יש לנו את ערוץ 2. למה כפילות?

הרעיון מאחורי ערוץ 10 היה הקמת ערוץ מסחרי חדש, שיהווה אלטרנטיבה לערוץ 2. זו הסיבה, למשל, שערוץ 2 מחוייב בכ-70 שעות הפקה של סוגה עילית בשנה, וערוץ 10 ביותר מ-110. זו כל הפואנטה - קצת יותר דרמות, קצת יותר דוקומנטציה, קצת יותר איכות – ומתוצרת בית.

וזה, כמובן, בדיוק מה שלא יהיה לנו. כניסתו של סאבא כבר היא הותנתה בשינוי הנהלים ובהורדת רף הדרישות, וזכייניות ערוץ 2 לא מתכוונות לוותר על זה. הן רוצות להרוויח, בסופו של דבר, וזה אומר פחות הפקות איכות, יותר הפקות זולות, יותר שעשועונים, יותר רייטינג, יותר רווח. רק אנחנו מפסידים.

כולם מזדעקים - הרשות השנייה, הפוליטיקאים, היוצרים המקומיים. כולם יעשו הכל כדי לעזור לערוץ לשרוד, גם אם הדבר אומר להוריד את הרף ולתת לנו ערוץ 2 נוסף. כי מה עדיף, ערוץ סגור?

אז זהו, שלא. אולי הגיע הזמן להעלות באוב שוב את המודל של צ'אנל 4 הבריטי, שכל כך הרבה דברו עליו בתחילת הדרך, אבל נשכח כאילו כלום.

המודל הבריטי עומד בבסיס הדגם הטלוויזיוני הישראלי. לא בכדי יש לנו רשות שידור שדומה עד מאד ל-B.B.C; בבריטניה מצאו את הדרך והביאו לעולם את צ'אנל 4, ועליו פינטזנו כשדיברו אתנו על ערוץ מסחרי נוסף.

טיפה היסטוריה: עד שנת 82' היו בבריטניה שלושה ערוצי טלוויזיה: בי.בי.סי 1- הערוץ הממלכתי המרכזי, בי.בי.סי 2- הערוץ הממלכתי האלטרנטיבי ו-ITV (INDEPENDENT TELEVISION) הערוץ המסחרי אך המבוקר, משהו בדמות לרשות השנייה וערוץ 2 המקומי.

אלא שב-ITV החליטו שהם רוצים תחרות אמיתית עם הממסד, שייוצג על ידי בי.בי.סי, ובי.בי.סי 2 האלטרנטיבי יותר. וכך עלה רעיון הערוץ הרביעי. בנובמבר 82' עלה לאוויר הערוץ האלטרנטיבי עם מספר קווים מנחים עיקריים - כל ההפקות הן הפקות חוץ (כלומר, חברות הפקה חיצוניות מפיקות את כל התוכניות והערוץ רק רוכש אותן לשידור), דגש מיוחד מושם על תוכניות איכות, מתן במה ליוצרים מתחילים וחובת הפקה של פי'צרים שלמים, שמיועדים להקרנה גם בבתי הקולנוע. במילים אחרות - טלוויזיה איכותית, תמיכה מקסימלית בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע המקומית ויצירת אלטרנטיבה טלוויזיונית אמיתית.

וכמה שזה נשמע מוכר, בתחילת דרכו הערוץ היה כשלון טוטאלי. בהתחלה לא היו מפרסמים כלל, ה"סאן" טוען שבערב השידורים הראשון צפו בערוץ בקושי 200 איש, ובערב הכריסטמס הצליח הערוץ להגיע בקושי רב לשר (SHARE - אחוז הצופים בערוץ מכלל הצופים בטלוויזיה) של 2.8 אחוז, הרחק מהיעד של 6.6 אחוז.

עם עלייתו של צ'אנל 4 לאוויר הוא נקרא בפי כל "צ'אנל סנור". הביקורות קטלו מכל עבר והעתיד נראה שחור יותר מכל הסיוטים של מימן. ובכל זאת הערוץ המשיך, למד, התפתח. איך זה קרה? הו, נקודה מצויינת. המחוקק הבריטי הבין שאי אפשר גם להקים ערוץ אלטרנטיבי, גם לדרוש איכות, וגם לצפות ממנו להחזיק את עצמו כלכלית.

מה עשו? על פי כללי הזיכיון של הערוץ הוא כלל לא צריך לדאוג למימון. הרעיון הוא גאוני ופשטני בו זמנית. הערוץ המסחרי הראשי, ITV, אחראי על מכירת פרסומות הן עבור עצמו והן עבור הערוץ הצעיר. 14 אחוז מכלל הכנסות הפרסום עוברות לצ'אנל 4. וכך יש לנו הכנסה קבועה, כל שנה יודעים מראש את המימון, ואפשר לעבוד בשקט ולפתח את המודל הטלוויזיוני האלטרנטיבי.

כמו שכולנו יודעים, זה עבד נהדר. הערוץ למד איך לעשות טלוויזיה מצויינת ושמו יצא למרחוק. מספיק לציין הפקות כמו הסרט "מכבסה יפהפיה שלי" שביים סטיבן פרירס, תוכניתו של גרהאם נורטון או "קוויר בעיר" כדי להבין איך ערוץ אחד קטן הצליח לשים את חותמו על עולם הטלוויזיה והקולנוע הבינלאומי.

שנת 86' כבר הביאה עמה מפנה מפתיע, כשההכנסות מפרסומות ששודרו בערוץ עלו על ההוצאות. במילים אחרות רווח. 20 מיליון ליש"ט של רווח. והצופים? עם האיכות גם הם באו. שנת 92' הייתה לשנת מפנה, בה לראשונה עבר הערוץ את עשרת אחוזי השר. ערוץ טלוויזיה מצליח לכל דבר.

בצ'אנל 4 הרגישו סיפור הצלחה, ודי התעצבנו מהרעיון שהם עדיין חיים תחת חסותו של ITV, נלחמו, והצליחו להביא לשינוי בחוק. מ-1993 הערוץ אחראי בעצמו על מכירת פרסומות. בעצם, מאותה שנה צ'אנל 4 הוא ערוץ מסחרי עצמאי לכל דבר, עם טוויסט מהותי אחד - שלא למטרות רווח. אלא שהמחוקק הבריטי השמרן דאג שבכל מקרה, אם הכנסות הערוץ יפלו מתחת ל-14 אחוזים מכלל מכירות הפרסומות בטלוויזיה הבריטית, ITV תמשיך לממן את הערוץ. מנגד, אם הכנסות הערוץ יעלו על רף מסויים - הוא יעביר כספים ל-ITV. אף אחד לא האמין שהדבר יקרה, בכל זאת מדובר בערוץ אלטרנטיבי שרק לאחרונה החל לתסוס. אבל זה קרה.

באמצע שנות התשעים ערוץ 4 הגיע אמנם ל-14 אחוזי שר, אבל אחז ביותר מ-22 אחוזים מסך הפרסום הטלוויזיוני. המפרסמים פשוט אהבו אותו. את המראה, את הנועזות, את האיכות, ובעיקר את העובדה שהוא מגיע לקהל יעד איכותי, חצוף, אוהב שינויים ואוהב לבזבז. וכך, מצאו עצמם אנשי הערוץ נאלצים לשלם ל-ITV 60 מיליון ליש"ט, בשל עודף עצום בהכנסות.

במילים אחרות - המודל הבריטי של ערוץ 10 נאלץ לשלם למודל הבריטי של ערוץ 2. חלום. הערוץ המשיך להלחם, בטענה שלא ייתכן שהוא יממן ערוץ מסחרי לכל דבר, במקום להשקיע את הממון בהפקות טלוויזיוניות. וניצח. החל משנת 97' הערוץ, עדיין שלא למטרות רווח, עצמאי לחלוטין, מוכר פרסומות, קונה הפקות, וממשיך להוות מודל לטלוויזיה אלטרנטיבית מצויינת, מצליחה, שמביאה גם קהל וגם מפרסמים.

כשהחלו לדבר בישראל על ערוץ מסחרי נוסף, עלה גם רעיון המודל של צ'אנל 4 הבריטי, אולם הוא נפל מהר מאוד. ערוץ מסחרי שלא למטרות רווח? למה לנו. בואו נרוויח. בישראל, כמו תמיד, מעדיפים להמציא את הגלגל ולא ללמוד ממודלים מצליחים שכבר קיימים. וכך קיבלנו שתי השקות כושלות של אותו ערוץ מקרטע, בלי יותר מדי איכות, בלי יותר מדי אלטרנטיבה ועם המון חובות.

אז לפני שנותנים לאורי שנערים ולעוזי פלדים עוד ערוץ לנוון בו את המוח שלנו ולהרוויח את הבוחטות שלהם, אולי כדאי להתעורר ולחשוב גם על טובת הציבור? אולי כדאי, במקום להמשיך ולהוריד את הקריטריונים של ערוץ 10, לחשוב על מודל שכבר הוכיח את עצמו בכל צורה? כנראה שלא. בכל זאת, מדובר בישראל. וכמו שכבר הוכח עם הטלוויזיה החינוכית - איכות היא מילה גסה. כי כמו שביבי אומר - רק אם העשירים ירוויחו יותר- הם יזרקו לנו איזו עצם. וכך אנחנו נשאר עם עצמות אכולות ונמשיך לצפות בתוכניות הקנויות של צ'אנל 4.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by