בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החברה שלי 
 
 
איתי יעקב, הזמן הוורוד

מקולי קאלקין, נינט טייב של הניינטיז, נכנס לדמותו של מייקל אליג, נסיך מסיבות הגייז הניו-יורקיות שעשה את כל הדרך למעלה עד שנפל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מייקל אליג האמיתי
 מייקל אליג האמיתי   
"Everybody wants to be Hollywood. The Fame, The Vanity,
The Glitz, The Stories. One day I’ll become a great big star"

(Madame Hollywood", Miss Kittin")

למייקל אליג היו כל נתוני הפתיחה להפוך לאנדי וורהול הבא: צ'ארמינג, יכולת השפעה על אנשים, בעל ליין המסיבות הדקדנטי של התקופה (להזכירכם, וורהול שלט בסטודיו 54), צי של ילדי מועדונים שחסו תחת מניפת ריסיו המלאכותיים, ניסיון ביחסי הערצה-שנאה עם התקשורת האמריקאית, וגם, בדומה לוורהול, רדיפה אחר התהילה.

כמי שהתהדר בתואר המפוקפק "מלך חיי הלילה", נקלע שירזי האמריקאי למערבולת של שקרים, כסף ועודף הרואין, מספר עובדות שהובילו אותו בסופו של דבר אל מאחורי הסורגים בעוון רצח.

בינואר האחרון הושק על אקרני פסטיבל סאנדנס לקולנוע ומאוחר יותר בפסטיבל הסרטים בברלין סרטם של פנטון ביילי ורנדי ברבטו, "Party Monster". תחת מעטה אדיר של הומור שחור, גלאם הומואי וטונות של סמים קשים, מגולל הסרט את סיפור עלייתו ונפילתו של מייקל אליג, שמלך בחיי הלילה הדקדנטיים של ניו-יורק בשנות התשעים. אליג מגולם על ידי מקולי קאלקין בן ה-23, שמוכר לכולם בתור הילד מ"שכחו אותי בבית" ולא עשה סרט כבר שנים רבות.

אליג יצא לאוויר העולם לפני 36 שנה באינדיאנה, ארצות-הברית. הילדוּת ברחובותיה השמרניים של אמריקה לא העניקה לנער הקטן והדחוי במראה הג'ינס הדהוי, חולצות הטי-שירט הפשוטות והשיער המסודר למשעי את היכולת למשוך תשומת לב מיוחדת מהסביבה, שאגב, מאוד לא אהבה את היותו גיי. כך שבגיל 17, רגע לפני שהוא קורס משעמום, החליט לעזוב, כשעיניו נשואות אל מקום אחד ויחיד שיוכל לחבק את צבעוניותו המופנמת: ניו-יורק.

אבל כמו שקורה לצעירים רבים, ניו-יורק לא פרשה את זרועותיה במהירות שציפה לה. עזבו את גיל הכניסה הרשמי (21), שטרק בפניו את היכולת לנשום את זיעתה הלחה של לייזה מינלי במועדוני העיר. יהירותו של אליג, בעוד הוא מתהדר בנוצות הטווס שלו ברחבי המועדון, גם היא לא ממש תרמה לדימויו ועלתה להרבה אנשים על העצבים.

ואז הוא פגש בג'יימס סט. ג'יימס, כוכב טורי הרכילות של התקופה, עם מראה הג'נדר-בנדר העדכני, והתגלה כעוד קורבן מועדונים מהזן שקופץ מפארטי לאפטר-פארטי, כאילו היו תחנות סאבוויי. בספרו "מדריך ג'יימס לבליין המתחיל" הביא סט. ג'יימס עצות ידידותיות למשתמש "איך להפוך לתת-סלבס מועדונים בשלושה חודשים". אליג, כמעריץ מושבע של ג'יימס, אימץ ושינן כל פסקה נבובה, ובעזרת שינוי טוטאלי של שיער (ירוק), איפור (מתריס) ובגדים (שאפילו בטסי ג'ונסון המטורפת לא חלמה ללבוש) הפך לסינדרלה לוהטת במסדרונות המועדונים של ניו-יורק.

אבל לאליג זה לא הספיק. הוא רצה עוד. בלבו הוא דרש למשוך בחוטי סצינת המועדונים של העיר. הצ'אנס הראשון שקיבל קרם היופלה האנושי היה במועדון "דנסטריה". כמות האנשים שהגיעה היתה מעטה, אבל הוא לא אמר נואש, עד שבסוף שנת 1990 התרחש המפץ הגדול ששינה את פני הסצינה לעד, בדמות המעבר למועדון ה"ליים-לייט" והקמת ליין המסיבות של ימי רביעי - דיסקו 2000.
 
"Every night with my famous friends, we eat caviar and drink champagne. Sniffing in the VIP area"

(Frank Sinatra", Miss Kittin")

ימי רביעי של אליג היו הפאצ'ים שאיחו את נשמתה הקרועה של העיר. השמועה על המסיבות המזעזעות והמדהימות בנשימה אחת הכתה גלים, ומדי שבוע הצטופפו יותר מ-5,000 צעירים מתחת לגיל 21, דראג-קווינס, גייז וסטרייטים, למה שניתן לכנות מפגן הארד-קור ראוותני.

מי שנזכר בערגה במסיבות הקונספט שהתקיימו בעבר בקולנוע אלנבי הישן על ידי ראובן כהן ובן זוגו יוסי צרויה, שלא לדבר על מסיבות האפטר של שירזי, חייב להפנים דבר או שניים ממעגל המסיבות של אליג וללמוד מסיבה מהי. מסיבות הקונספט אמנם היו קלישאתיות כתמיד, אבל הקוקטייל שממנו רצו כולם ללגום היה סדרת המסיבות הלא חוקיות, "Outlaw Parties", שאירחה את הגרעין הקשה של בלייני דיסקו 2000 ואת חבורתו של אליג בפרט: ג'יימס סט. ג'יימס, די. ג'יי קאוקי (בן זוגו של אליג), הדראג-קווין קריסטינה (לא להאמין, אבל היא מגולמת בסרט על ידי מרלין מנסון) וצמד סוחרי הסמים של ה"ליים לייט", פריז ואיינג'ל.

בסרט מופיעות שתי סצינות משעשעות מהתקופה. המפורסמת שבהן, שהיתה גם נקודת השיא, התקיימה בברגר-קינג טיימס-סקוור: אליג, בלבוש חריג כתמיד, הזמין בדלפק בנונשלנטיות מעוררת כבוד 300 המבורגרים. המוכר, מעורפל חושים מקיומו של אליג מול פניו, הנהן בהערצה ופער את פיו בהלם, רגע לפני פריצתם של 300 קלאב-קידס לבושים במיטב הבגדים המטורפים שטרפו את השלל. הוויזה פלטיניום כיסתה הכל.
 
"To be famous is so nice. Suck my dick, lick my ass. In Limousine we have sex, every night with my famous friends"

(Frank Sinatra", Miss Kittin")

חייו של אליג, כפי שהם מתאיידים על פנינו משורה לשורה, לכל אורך הסרט והספר, היו נגועים בספשל-קיי, אותו קוקטייל קטאמין מזופת, ששלט והכתיב את הטון על רחבות הריקודים. בין ילדי המועדונים של ניו-יורק שכונו על ידי התקשורת בשם קלאב-קידס, בלטה הטרנסקסואלית אמנדה לאפור. בראיון שקיימתי עימה לפני שמונה חודשים היא מתמוגגת מהזכרונות: "הוא היה פשוט מלך ניו-יורק. אחרי שהעיפו אותי ואת סופיה לאמר (דראג-קווין אמריקאית מפורסמת; א.י.) ממועדונים בעיר כי היינו טרנסקסואליות, מייקל היה היחיד שאסף אותנו מהרחוב והפך אותנו למלכות ה"ליים-לייט". וכן, זה פשוט היה בלתי ייאמן, מה שהתחולל אז במועדונים: סקס, סמים, אובדן חושים של ממש".

דעיכת "אימפריית אליג" החלה ב-17 במרץ 1996. במהלך עוד ערב של הסנפות מסיביות שלו ושל פריז, נכנס איינג'ל, שזכה לכינוי בגלל כנפי המלאך הטיפשיות שענד, הלבוש הלבן שהבהיק למרחקים (והאבקות הלבנות), ודרש את כספו על חודשים של אספקה חינם. אליג, שהחל לצרוח כדרמה-קווין ביום רע במיוחד, הטיח באיינג'ל את העובדה שהאחרון התגורר אצלו בלי לשלם שקל דמי שכירות. משם טירופם של אליג ופריז יצא מכלל שליטה, עד שפעימת הדופק האחרונה של איינג'ל נדמה משלושים מהלומות פטיש. שבוע שלם הסריחה הגופה בדירה, עד שמוחם המבריק של השניים הגיע להחלטה לנסר את המלאך ולהשליכו לנהר ההדסון.

לאחר שמונה חודשים שבמהלכם התרברב אליג בחיסול איינג'ל, הגיע קץ למסיבה. אורות המועדונים התחלפו באורות כחולים, מכנסי הלייקרה באוברול אסירים כתום. רק תווית אחת, שאיתה אף הגיע בעבר לאחת ממסיבותיו, נותרה מרוחה על ראשו ולא סרה ממנו עד היום: "אשם".

במסגרת ההכנות לסרט ביקר מקולקין את אליג בכלא אטיקה, שבו הוא מרצה עונש של עשרים שנה. "הוא התאמץ לנסות להרשים אותי, לשחק אותה ולהיכנס לפוזה שהיתה עליו בעבר, למרות שהוא בעצם אסיר", סיכם מקולקין את הפגישה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by