בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שימו עוד קצת אשטון קוצ'ר 
 
 
ראובן רייכמן

גם בעונה הבאה הטלוויזיה שלכם תהיה מחורבנת למדי, וראובן רייכמן חושש שיש לו חלק בכך

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישבנו על שלוש הספות המטונפות, והסתכלנו על עצמנו במראה. מהצד השני שלה, בחדר הסמוך, ישבו קברניטי ערוץ יס פלוס וצפו עלינו. היינו תשעה - צעירים בני עשרים פלוס, רווקים, מאזור המרכז. חמש הבחורות היו מטופחות יחסית, נאות יחסית, אינטילגנטיות יחסית. ארבעת הבחורים היו מרושלים מעט, יפים ברובם ואינטילגנטים. לאחד מהם, רואה חשבון בן 29, היתה רק יד אחת, וגם בה היו חסרות כמה אצבעות, אבל באמת הוא היה חמוד.

אנחנו, על 17 הזרועות שלנו, היינו חלק מקבוצה מצומצמת של אנשים שלטעם האישי שלה תהיה השפעה על לוח המשדרים החדש של ערוץ הדגל של חברת הלוויין. מנחת הדיון, בחורה נאה כבת 35, הסבירה שמבקשים לשמוע את קולנו, קול הצופה הממוצע, ולהיענות לבקשותינו. הרגשתי כמו נוכל. הטעם שלי מוזר מדי מכדי להיחשב ממוצע. אבל לפי החיוכים הנבוכים של כל האחרים, אפשר היה להבין שגם הם מרגישים קצת רמאים.

למרות זאת, רוב הבחורות בקבוצה, ושניים מהבחורים, היו ממש בעניינים והפגינו בקיאות בעלילות של רוב הסדרות. מהדיווחים שלהם אפשר היה להבין שהם צופים בטלוויזיה מהרגע שהם חוזרים מהעבודה ועד הרגע שהם הולכים לישון ("לפעמים יש לי חור בין 20:00 ל-21:00", התלוננה בחורה אחת, "ואין לי מה לראות").

המנחה דווקא היתה נחמדה ולא רצתה להקשות עלינו בעודנו מגבשים את לוח המשדרים. הצופה הממוצע אולי מבלה שליש מימיו מול הטלוויזיה, אבל את מה שיש לו להגיד על זה הרי אפשר לתמצת לכמה הברות. כמו דג זהב, הזיכרון שלו נמשך רק עד הצחוק המוקלט האחרון. לכן, במכון המחקר בנו סדרה של הפעלות, שבאמצעותן ניסו לגלות מה בדיוק אנחנו רוצים לראות.

המסע אל התת מודע שלנו החל כשהמנחה פיזרה על השולחן ערימה של תמונות. "כל אחד יבחר עכשיו את התמונה שמייצגת בעיניו את יס פלוס", אמרה. הבחור עם הקוקו ("שיחקתם אותה עם 'וואייג'ר'") בחר בתמונה של אשה כושית על חד אופן. "זה שונה, זה מיוחד, זה מסקרן", הסביר, "זה בדיוק אני". "כן, אבל איך זה קשור ליס פלוס?", תהתה המנחה. הקוקו הסמיק ושתק, והבחור בלי היד ניסה להציל את המצב: "אני בחרתי תמונה של סלט", הודיע, "כי זה מגוון".

דיברנו מעט על סוגי התוכניות שכל אחד אוהב. "אני אוהב הכל בערוץ", אמר בחור מתולתל, "כי זה מגוון". בחורה בלונדינית הוסיפה: "זה נחמד שיש קצת תוכניות כאלה וקצת תוכניות כאלה. אני אוהבת גיוון, להתעניין בדברים שאנשים אחרים לא מתעניינים בהם". "איכותי", אמרה בחורה בשיער אסוף, "זה ערוץ איכותי. יש שם תוכניות מאוד מעניינות, וטוב שהן בכל מיני נושאים, ולא אותו נושא כל הזמן". "זה כמו סלט", אמר הבחור בלי היד, "קצת עגבניות, קצת מלפפונים, קצת בצל".

המנחה השתמשה כעת בתעלול פסיכולוגי נוסף: "אם ערוץ יס פלוס היה בן אדם", שאלה, "איזה מין בן אדם הוא היה?"
"איש מעניין מאוד ומיוחד", אמרה השיער אסוף.
"איכותי", אמר המתולתל.
"חדשני", הקוקו עלה על הגל, "הוא מראה דברים שאחרים לא מראים".
"מגוון", אמר הבחור בלי היד.
"יכול להיות שהוא קצת גיי?", שאלה המנחה.
"מה פתאום", אמרה בחורה מכוערת בחצאית, "הוא בריטי".
אחר כך הכריחו אותנו לצפות בפרק שלם של מגזין התרבות המשמים "פריים טיים" ("לא הבנו. לוותר", פסקנו), ואז קבוצת המיקוד סיימה את תפקידה. התוצאות בוודאי מעובדות ברגעים אלו במכון המחקר. מעיבוד נתונים עצמאי שלי עולה שהבחור עם הקוקו צדק. הוא לא התבלבל כשקבע שערוץ יס פלוס זה אשה כושית על חד אופן, כלומר הוא עצמו.

באופן לא מפתיע, הצופים הממוצעים רוצים בדיוק מה שנותנים להם. יס פלוס, שלפעמים באמת יש בו הברקות אבל גם לא מעט זבל, הצליח לשכנע אותם שהוא "איכותי", "אינטיליגנטי" ו"חצוף". מכאן, מסיק הצופה הממוצע, גם מי שצופה בשידוריו הוא איכותי, אינטילגנטי וחצוף. כמו הקניבלים, שמאמינים ש"אתה זה מה שאתה אוכל", צופי הטלוויזיה מאמינים שהם מה שהם רואים. הבעיה היא שכשמנתקים אותם מהמסך, אי אפשר לדלות מהם שום תובנה ממשית על מה שהם ראו. אף אחד גם לא שואל, כמובן.

כשיצאנו החוצה, חילקו לכל אחד מהצופים הממוצעים תלושי שי בסך 130 שקלים חדשים. הצטופפנו כולנו במעלית, והבחור עם היד האחת לחץ על הכפתור של קומת הכניסה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by