בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בראון: "ייתכן שנאלץ לתבוע ישראלים שלא יקנו אותי" 
 
 
מיכאל רורברגר

רורברגר כמעט ומחלק 10 לאוסף ההשפעות המעולה של איאן בראון, ונשאר נדיב גם בשביל הפסטלס

 
 
 
 
 
 
 
 
 

רוברט פאלמר

רוברט פאלמר הלך לעולמו. עשה חופשה בפאריז ומת מהתקף לב. בן 54 היה במותו ואנחנו נזכור אותו הרבה יותר בגלל הקליפים מאשר המוסיקה. בואו ונעשה פלאשבק: פאלמר במרכז, דמוי בריאן פרי, לבוש חליפה ועניבה - מסביבו הבחורות. לא סתם בחורות, עשרות בחורות מעשה שיבוט דופליקטי. מדהימות ביופיין, שיער שחור משוח לאחור בטונות של ג'ל דביק, שפתון אדום כדם, חצאיות מיני קצרצרות ושפע של רגליים דקות וחטובות, כולן בתנועה מתמדת מסביב למאסטר. בואו ונציין כמה שירים שיעלו זכרונות: "סימפלי איריזיסטבל", "סאם לייק איט הוט", "אדיקטד טו לאב", "יו אר אין מיי סיסטם". יהי זכרו ברוך.
 

ריכארד ואגנר

1. ההכרעה נפלה. היועצת המשפטית של רשות השידור העבירה המלצה שבעקבותיה התקבלה החלטה גורפת: "קול המוסיקה לא תשדר מיצירותיו של המלחין ריכארד ואגנר ואף לא חלקים מיצירות אלו". (מן העיתונות).

2. במוזיאון תל אביב הורידו מהקיר עבודות של דוד וקשטיין, עקב דרישת הציבור (בציוריו מופיעים מוטיבים נאציים ואנטישמיים).

השואה עדיין חזקה מן התרבות .איכשהו תמיד יעמוד מישהו מלמעלה, גבוה ונישא מאיתנו, ויחליט עבורנו מה טוב לנו ומה רע ושחס וחלילה אף אחד לא יפגע כאן. ואני אומר - חבל.
 

ברוס ספרינגסטין

"בורן טו ראן" של ברוס ספרינגסטין נבחר ע"י מדריך הזאגאט לאלבום הרוק הפופולארי ביותר של כל הזמנים. עושה רושם שהם מבינים שם באוכל הרבה יותר מאשר במוסיקה.

נ.ב: מה הוא באמת אלבום הרוק הכי טוב של כל הזמנים? אשמח לתגובות.
 
 

איאן בראון

איאן בראון הולך בעקבותיו של מוריסי ומוציא אלבום אוסף של השירים האהובים עליו. להזכירכם, בראון (וג'ון סקווייר לצידו) ייסד את הסטון רוזס, מלהקות מנצ'סטר הבולטות של שנות התשעים, לפני שפרש לקריירת סולו מוצלחת.

הסטון רוזס, אם לקצר, היו ממבשריה הראשונים של מגמת הרייב-פסיכדליה, עם השפעות ניכרות של LOVE ,CAN והרולינג סטונס. בראיון שנתן בראון למגזין "סאונדס" (ששבק חיים מאז), הוא הצביע על מקורותיו: "בהתחלה הושפעתי מהג'קסון פייב, טאמאלה מוטאון וסול צפוני, אחר כך גיליתי את בוטסי קולינס ופארלאמנט, אחר כך את בארי ווייט ובסוף את האסיד-האוס והדאנס. באותו זמן הקשבנו גם לביטלס, לסטונס, לטי-רקס ולסקס פיסטולס. ברגע זה התקליטים האהובים עלי ביותר הם תקליטי רגאיי ואני לא חושב שאני אעשה תקליט רגאיי, זה גם לא אומר שאם אני שומע Fאנק אז אעשה Fאנק". והנה לנו כל הרקע של הסטון רוזס.

עכשיו מוציא בראון את אוסף הקטעים האהובים עליו. אוסף מצויין, רובו שחור, מיעוטו לבן (הסקס פיסטולס והקלאש למשל).

זה מתחיל עם קטע מצויין של GENIUS/GZA, חבר הוו טאנג קלאן, וממשיך עם היפ הופ בקטע מצויין נוסף של Brand Nubian, עם הזמר השחור הגאה בעצם היותו שחור - גראנד פובה. אחר כך באים ברצף קטעי רגאיי מצויינים בביצועים של הברנינג ספיר, בוג'ו בנטון (שביקר אצלנו בזמנו, הופיע בפסטיבל הרגאיי באכזיב וניצח בגדול), סיזלה - מאמני הרגאיי העכשוויים הבולטים של ג'אמייקה , פפה לוי - האנגלי הראשון שהגיע לראש המצעדים בג'אמייקה, וג'וניור ביילס, זמר רגאיי אגדי יליד קינגסטון, שעבד עם לי סקראץ' פרי ונחשב למשוגע, עם שיר רוטס/רגאיי רך ויפהפה, "פייד אוויי", שמוחה נגד העשירים.

בכלל, עושה רושם שבראון הלך על שירים שהמלל בהם חשוב לא פחות מהמוסיקה, שירים איכפתיים, פוליטיים, חברתיים, נושאי מסרים. בין השאר הוא מביא גם את הסול הכובש של Isley Brothers, את Osiris, יוצאי וושינגטון די.סי. (שאהובים משום מה מאוד על היפאנים), ובסוף יש את דורותי לאב קואטס, זמרת גוספל ידועה בזכות קולה התשוקתי והחצצי ששרה בחייה שירי מאבק למען זכויות האדם הדפוק.

ציון - 9/10. (למרות שמדובר ב-16 קטעים, הייתי שמח לשמוע עוד. אם היה מצרף גם את השפעות האסיד- האוס והדאנס , הציון היה הופך ל-10).
 

הפסטלס

אסיים הפעם עם פס קול לסרט. לפסטלס, הרכב סקוטי ותיק (הוציאו את אלבומם הראשון ב-1987), יש תקליט חדש שכולו 24 דקות של מוסיקה ושירים.

הסרט, "The last great wilderness", הוא סרטו הראשון של הבמאי הסקוטי דייוויד מקנזי. את פס הקול הפיק ג'ון מקנטייר, איש טורטויז השיקגואים, שאוהב להפוך את כל מי שהוא מפיק לפרוייקט צד של הלהקה שלו (ר' למשל סטריאולב). למזלם של הפסטלס, סטפן מקרובי, אגי וקטרינה מיטשל, אמנים לכל דבר, זה לא קרה הפעם - אולי בזכות שפע האורחים שהצטרפו לפרוייקט, ביניהם ג'ארוויס קוקר וג'רארד לאב מטינאייג' פאנקלאב.

התוצאה: קטעי אווירה אינסטרומנטליים, מחוברים לגרסת כיסוי של סליי והפמלי סטון ("Everybody is a star") והשיר הרקיד יותר בביצועו הקולי של קוקר, "I picked a flower".

כמובן שלא ראיתי את הסרט. קשה מאוד להתרשם מפסקול לפני שרואים את הסרט. ובכל זאת. מדובר במותחן, סיפור רצח עם אלמנטים על-טבעיים. המוסיקה מתחברת כנראה לסיפור. התוצאה: תקליט אווירה, מוסיקת רקע נעימה לאוזן, חלקה מלודית, מעופפת, מרחפת, מין פולק אלקטרוני מענג ושקט, וחלקה האחר מעט יותר אינטנסיבי (ר' קטעי השירה). די הרבה לתקליט של 24 דקות.

ציון: 7 וחצי מתוך עשר. שווה האזנה, לאו דווקא חיוני.
___________________________________________
Ian Brown: Under the Influence, (אן.אם.סי/DMC)
Pastels: The Last Great Wilderness, (אן.אם.סי/Geogra)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by