בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פלטינה צ'יפס סלט 
 
 
מורן שריר

מורן שריר מצא בדיסק האוסף "כוכב נולד, הרגעים הגדולים" פול תזכורות לכך שנינט טייב היתה ועודנה ליגה בפני עצמה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"כוכב נולד, הרגעים הגדולים" הוא פגישת מחזור שמחה. כל מי שזוכר את הקיץ האחרון כתקופה בה הרחובות היו ריקים בחמישי בערב ולא בגלל טל ברודי וקווין מגי, אלא בגלל צביקה הדר והמיטלמניה, ישמח להיזכר ברגעים המשמחים והמרגשים שמושמעים בדיסק.

ומי שלא? קשה למשל לדעת מה יעשה ישראלי בחו"ל שמקבל את הדיסק הזה כמתנה לחג מהקרובים בארץ. הוא בוודאי יאזין לו ויחייך במבוכה. הקרובים יביטו בו בעיניים ענקיות, מקנאים בו על הראשוניות ומרגישים כאדם הקדמון שבא לספר לחבר'ה שהוא המציא את האש. "זה כבש את הארץ", הם יגידו לו, ואילו אותו ישראלי ודאי ירגיש שהוא פיספס משהו. ואם הדיסק הזה מפספס איפשהו, אז זה באמת במקום בו נגמרת התוכנית.

לגופו של עניין, מדובר בעשרים שירי גלגל"ץ יפים ולא יותר. גלי עטרי, צביקה פיק, שלמה ארצי, אפילו היהודים, בתנאי שהם לא בועטים מדי. המתמודדים הצעירים וחסרי הביטחון חששו מבחירות קיצוניות אשר ימנעו מה-SMSים להגיע, וכך נותרו במעין בינוניות נעימה של שירי אמצע הדרך, אמצע האייטיז. בינוניות נעימה זה לא בהכרח דבר רע, אגב. "אם זו אהבה", "פתאום כשלא באת", ו"מקיץ אל החלום" הם שירים יפהפיים אבל עדיין, לא משהו שאי אפשר לשמוע כשמדליקים גלגל"ץ בשבת אחר-הצהריים.

הביצועים בדיסק לא רעים. העיבודים החדשים לרוב לא הורסים את השירים שגם ככה לא הלכו עד הפול מונטי בביצוע המקורי וכל עוד זה לא נשמע כמו מלצרים מזמרים באילת ("חופשי זה לגמרי לבד", "פתאום כשלא באת"), אז הכל אשטון קוצ'ר. בכלל, קשה להגיד מילים רעות על המשיגנים הצעירים האלה.

טוב, האמת שאפשר. מורן גמליאל צריך לחפוף ובן שרעבי הוא טרול מכוער אבל עדיין, יכולות ווקאליות מרשימות יש לכל המשתתפים בפרוייקט הזה. אפשר להגיד שכל אחד מהם הוא הזמר הכי מוכשר בשכבה שלו בתיכון ועל כן הדיסק הזה נשמע כמו אוסף של מסיבות סיום. כמובן שיש יותר ויש פחות אבל בכל מקרה אחת נישאת מעל כולם - נינט.

את הדיסק שמעתי כבר כמה פעמים אבל עדיין, בכל פעם שנינט שרה "ים של דמעות" או "קח אותי" צמרמורות עוברות לי בכל הגוף. יכול להיות שגם אני מושפע מהתוכנית, שאני זוכר את החיילת השמנמונת באודישנים וגם יכול להיות שיש לה באמת יכולות ווקאליות מרשימות. בכל מקרה זה לא משנה, כי הדיסק הזה לא אמור למכור את נינט טייב מהדיסק אלא את נינט טייב מהתוכנית - וזה כל הקסם.

שירי מימון ידעה מה היא עושה בתוכנית הגמר כשבחרה ב"דון קיחוטה" של דנה אינטרנשיונל. השיר - כולו מקצב אחד מהיר, נתן לה הנחה בשירה והזדמנות לגהור על הרקדנים העליזים שלה משל הייתה מדונה מודל 92. שירי ידעה שנינט לא תוכל לקפץ מעל הרקדנים שלה (הם לא מבוטחים) ובחרה לנצח במגרש הביתי שלה - נענועי ראש אפילפטיים ופטמות מציצות. כשמאזינים לדיסק מבינים שזה כל מה שהיה לה. נינט בשלה, בחרה בשירים פשוטים שמבוססים על גרון עמוק. זה עבד בתוכנית וזה עובד בדיסק פי שש. אסתכן בזעמן של טינאייג'ריות זועמות ממילא וחיילים חמושים ואומר שהביצוע של נינט ל"קח אותי" אף טוב יותר מהביצוע המקורי של היהודים. ושוב סליחה בפני בנות ארבע-עשרה וחיילי צה"ל באשר הם שם.

לסיומו של עניין, אי אפשר לשמוע את "זודיאק" בלי לדמיין את גיא שרפי מקפיץ את הקהל ואי אפשר לשמוע את "אש" מבלי להיזכר בגבסו מגלם את המטרוסקסואל היהודי הראשון בחולצה מבריקה. אי אפשר וגם לא צריך, כי הדיסק הוא פסקול של תוכנית טלוויזיה ובלעדיה הוא חצי בן-אדם.
__________________________________
אמנים שונים: כוכב נולד, הרגעים הגדולים, (הליקון)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by