בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
גאווה 
מישהו ראה את הבננה של בקהאם? 
 
גאווה |
 
הזמן הוורוד

רשמים ממצעד הגאווה האירופי העשירי שנערך השנה במנצ'סטר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ביום שישי נורתה יריית הפתיחה של סוף השבוע הגדול במנצ'סטר, העיר שאירחה את מצעד הגאווה האירופי העשירי: שלושה ימים של מסיבות, עם מצעד ענק באמצע ואורחים מאירופה והעולם כולו. אף הומו לונדוני לא רצה לנסוע איתי עד למנצ'סטר בשביל זה, אבל אני הייתי נחוש בדעתי להשתתף במצעד הגאווה האירופי. ארזתי תיק וביום שישי נסעתי צפונה.

שנה עברה מאז הפעם הראשונה שהייתי בעיר. כל הזמן עננים, אנשים ידידותיים, וחוץ מדייוויד באקהם, יש לה גם את רחוב קאנאל מ"קוויר בעיר". אומרים שהיו שם 250 אלף אנשים. לא ספרתי, אבל העיר היתה מוצפת בהומואים, לסביות, בי וטראנס שבאו לחגוג. ה-Gay Village היה סגור, ורק למי שהיה צמיד (10-15 ליש"ט) נתנו להיכנס.

בפנים פעלו הפאבים במרץ כדי להכין את האנשים למסיבות שיבואו אחר כך. מצאתי את עצמי בתור לקנות כרטיס למועדון "Essential", שנחשב (ובצדק) לטוב בעיר. אחרי כשעה של סיבוב פאבים (ויש הרבה) וזיון אחד (באיזו פינה), הגעתי למועדון לסשן בן ארבע שעות של סקס, סמים ואלכוהול (ואיזו מעצבנת אחת שכל הזמן ביקשה סיגריה. לא נתתי לה!).

ככה פתאום הדליקו את האורות. החגיגה נגמרה ואני הייתי צריך לנוח, אז הלכתי לסאונה המקומית: סאונה קטנה, עם מבחר בריטי לא רע בכלל.

בשלב מסוים, כשהרגשתי את העייפות מנצחת, התלבשתי וצעדתי למלון לישון. מסנצ'סטר חשבה אחרת. נכון, ישנתי, אבל כשהתעוררתי, שכב איזה מישהו לא רע בכלל לידי. אחרי שהוא פונה, יכולתי ללכת למצעד לצלם קצת תמונות.

המצעד, שהיה מהמושקעים שראיתי, נשפך עם האנשים שאיתו ל-Village. אני נשפכתי למיטה. כשהתעוררתי (הפעם לבד) כבר היה אחרי חצות, והמסיבות כבר התחילו. אחרי התארגנות זריזה, התייצבתי בכניסה של ה"Uni Challange". אלפי ההומואים שהיו שם לא הצליחו להרים את המסיבה. במקום ללכת לאפטר, הסתובבתי קצת בעיר. כבר היה לפנות בוקר של יום ראשון, והעיר כאילו נחה מכל המתח המיני שנספג לתוכה. קצת שיכורים, משאיות זבל, כמה זוגות ובחור חמוד אחד, לוק.

הוא חצה את הגשר שעבר מעלי והתיישב. הוא הסתכל, אני הסתכלתי. הוא חייך, ואני ניגשתי. כמו תמיד, רק שהפעם דיברתי. הוא הגיע למנצ'סטר לפני שלוש שנים, כשהיה בן 16, בא לביקור קצר ונשאר. הוא התחיל כמלצר באחד הפאבים, והיום הוא מתקלט ב"Essential".

לוק היה כמו העיר עצמה: מאופק אבל משוחרר ושמח, מנומס אבל אדיש לחלוטין לביקורת. הוא ישן אצלי, והערתי אותו רק מפני שהייתי צריך להתפנות מהחדר. הוא ליווה אותי לתחנה ונפרדנו. זהו, מנצ'סטר סיימה את החגיגות. המצעד הבא יהיה בהמבורג. אולי אחר כך (או מתישהו) בתל-אביב.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by