בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על גלגלים 
 
 
מיכאל רורברגר

כה אמר הרורברגר: רוצו כל עוד אתם יכולים בעקבות האלבום החדש של רוברט ווייאט - על זה של קראפטוורק אתם מוזמנים לפסוח

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שפמו של החתול

חבר טוב הפנה את תשומת לבי לעובדה שכל דבר קשור לכל דבר, וההוכחה - שפמו של החתול. תשאלו איך? ובכן, האנרגיות הקוסמיות שיוצאות משפם כזה תחת השפעות הלוציגניות/פסיכדליות (הוא ניסה), מתחברות לכל מה שמסביבנו: לזריחת השמש, לתמונות שעל הקיר, לעץ שבחצר, למוסיקה שמתנגנת ברקע.

האם אפשר לקשר בין רוברט ווייאט לקראפטוורק? בטח שאפשר! קודם כל, בגלל שלשניהם יש אלבומים חדשים שאני שומע בזה הרגע; שנית, בגלל איטיות העבודה שלהם (לווייאט לקח שש שנים להוציא תקליט חדש, לקראפטוורק - 17 שנה מאז "אלקטריק קפה" ו-12 מאז "The Mix", אלבום הרמיקסים שלהם); שלישית, בגלל הערצתי המשותפת להם, מגדולי היוצרים עלי אדמות; ורביעית, בגלל השפם של החתול (ואין לי חתול).

נתחיל מווייאט, והפעם מהציון:
 

ציון

10/10, מה שאומר עשר מתוך עשר. מי שרוצה, יכול להפסיק לקרוא ולרוץ לחנות המוסיקה הסמוכה לביתו (המלצתי, להמשיך לקרוא ולא לשכוח שיש גם קראפטוורק בהמשך).

"Cuckooland", אלבומו החדש של ווייאט, הוא הראשון שלו מאז "Shleep" שיצא ב-1997. במקרה של ווייאט מדובר באמן שעושה את שלו עד הסוף, לא מחובר לאופנות או שיקולים מסחריים, אמן ללא זמן, ללא גיל, שכל תקליט שלו עושה משהו להוויה האישית, תמיד מעניין, תמיד מרגש.
 

היסטוריה קצרה (עם כמה השמטות)

זה התחיל עוד קודם, אבל אי שם בשנות השישים המאוחרות נולדו הסופט מאשין, ורוברט ווייאט היה המתופף שלהם. סופט מאשין היתה אחת הלהקות הניסיוניות, המעניינות והיותר מוצלחות בבריטניה, הרכב סופר מתוחכם ששילב רוק עם ג'אז עם אלמנטים של מוסיקה קלאסית. סופט מאשין חיממה את ההופעות של ג'ימי הנדריקס והיתה ללהקת הרוק הראשונה שהופיעה ברויאל אלברט הול.

אחר כך (1973) היתה תאונה, שבה צנח ווייאט תחת השפעה (LSD?) מקומה גבוהה ושבר את עמוד השדרה, ומאז הוא על כיסא גלגלים.

התאונה הולידה את "רוק בוטום" (1974), אחד האלבומים הטובים של כל הזמנים, אלבום שכולו יופי וכאב. וואייט הפך לזמר, הפסיק להופיע והפסיק לתופף. היו עוד דברים והיה גם "שיפבילדינג", שיר של אלביס קוסטלו, נגד מלחמת פוקלנד, שהפך ללהיט ענק בביצועו של וואייט (1983). היו עוד דברים.
 
 

פוליטיקה

ווייאט הוא פוליטי במוצהר. שמאל. לגמרי שמאל. היה חבר במפלגה הקומוניסטית הבריטית, סוציאליסט מוצהר, אנטי תאצ'ריסט, זמר מחאה, בעל מודעות עצומה לסביבתו, להתעללות בבעלי חיים, לגזענות, למלחמות.

בתקליט החדש הוא מרחיב את התחומים. מחבר פוליטיקה לשירי אהבה. שר על תינוק בגדאדי שנולד ביום הראשון למלחמה בעיראק אל תוך הפצצות האמריקאיות ("Lullaby for Hanza"), על זוועות הפצצה הגרעינית, מזכיר את שמו של מרדכי ועננו ( FOREIGN ACCENTS ) תוך כדי פירסום כתובת אתר האינטרנט הקורא לשיחרורו, ומוסיף בסוף האלבום גירסה משלו לשיר של אמאל מארקוס ("La ahada yalam"), במקור בערבית, שיר מחאה פר אכסלנס, שמקבל פתאום איזה נופח כליזמרי-יהודי, הודות לכלי הנשיפה של גלעד עצמון והקונטראבס של ירון סתוי, שני נגנים ישראלים שהתחברו לווייאט באלבום הנוכחי (ויש אורחים נוספים: פיל מאנזנרה, איש רוקסי מיוזיק, פול וולר של הג'אם והסטייל קאונסיל, דיוויד גילמור של פינק פלויד, בריאן אינו הניצחי בקולות רקע, וקארן מנטלר, בתה של קרלה בליי, שמביאה את הטאץ' הג'אזי לתקליט).
 

קומפוט

 
"Cuckooland" הוא אלבום מפואר. הוא לא קל להאזנה, אבל ברגע שנשמעים הצלילים הראשונים, אתה קולט שנכנסת לעולם אחר, עולם חדש, מוכר מאוד למכורים לאמן, שונה מכל שאר החומר שמסביב למי שעדיין לא התוודעו לעולמו הכל כך מיוחד של רוברט ווייאט.

קודם כל, מתחברים לקול הגבוה והמזוהה, אחר כך למלודיות ובסוף לתמליל, וכולם יחד הופכים למעין קומפוט חמוץ מתוק של ג'אז-רוק יפהפה, עטוף פסנתרים, כלי נשיפה, כלי מיתר, קלידים ותזמורים חודרניים, מזכירים ולא מזכירים את "רוק בוטום", עכשוויים למרות תחושת הדג'ה וו.

בקיצור, תקליט שאסור להתחמק ממנו. תקליט אינטליגנטי למאזין האינטליגנטי (ואין לי כאן שום כוונת התנשאות).
 

"זה כבר עשו"

גם לקראפטוורק יש אלבום חדש. הם קוראים לו "פסקולים לטור דה פראנס", ואני כולי התרגשות, לקראת מפגש מחודש בראלף ופלוריאן חברי הטבטוניים, מזמר בתוך ראשי את "ויר פארן פארן פארן אאוף דר אאוטובאן" ומניח בחרדת קודש את הדיסק החדש בחריץ ההשמעה, פותח ווליומים ונכנס למקבץ של הירהורים פילוסופיים.

מה קורה להם? למה הם עשו בכלל את התקליט הזה? מה פתאום אופניים? מה מדאיג אותם היום? הם עדיין רובוטים? למה הם עדיין רובוטים?, כדאי להם כל זה? למה הווקודר הזה? עוד פעם ווקודר?

היו לי ציפיות עצומות. "אם אין ציפיות אין אכזבות" אמר לי פעם גורו שבזי, עוד חבר טוב. אבל היו לי, מה לעשות. חיכיתי למשהו חדש, ואולי לא, אולי רציתי לשמוע את קראפטוורק של פעם, עוד פעם, כי הם השפיעו עלי והשפיעו על העולם כולו, היו האבא והסבא של הדאנס והאמביינט והטראנס ומה לא. כל ילדי הרייב חייבים להם, ומה עכשיו? אופניים? זה מה שיש להם להציע.

אחרי כל כך הרבה שנים שלא עשו שום דבר חדש באמת? טוב, ריספקט, לפחות הם חזרו לעבודה, אז מי שטוב לו עם זה, יופי לו. הקראפטוורק החדש נשמע בדיוק כמו קראפטוורקים ישנים. את זה הם עושים מצויין. אז מה? עכשיו יבוא פלאטו שרון ויגיד: "זה כבר עשו". נכון. זה כבר עשו. סוס מנצח לא מחליפים. נכון? ועכשיו לציון.
 

ציון

6/10

אם התקליט הזה היה יוצא לפני עשרים שנה, הוא היה מקבל 8 מתוך עשר, אולי 8 וחצי. הצרה היא שהוא יוצא עכשיו.
__________________________________________
Robert Wyatt: Cuckooland, (אן.אם.סי/Hannibal)
Kraftwerk: Tour De France Soundtracks, (הליקון/EMI)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by