בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צעד אחורה, שניים קדימה 
 
 מתוך ``סרט מדבר`` של מנואל דה אוליברה   
 
עלא חליחל

עלא חליחל על שלושה סרטי מפתח מפסטיבל הקולנוע של חיפה: אחד שכדאי להחמיץ, ושניים שלחלוטין אסור

 
 
 
 
 
 
 
 
 

"סרט מדבר" / מנואל דה אוליברה

אל דאגה חבר'ה: מי שעדיין לא זכה בהדרכה תיירותית באגן הים התיכון ועד לסוף ים סוף מוזמן להציץ בסרטו החדש של הפורטוגזי מנואל דה אוליברה, "סרט מדבר". אוליברה מבשל לנו בסרט שטחי ובנאלי זה מעין מסע משעמם עד גירוד מתמשך באשכים; נא להכיר את מארסיי, את נאפולי, את אתונה, את פורט סעיד, פה משמאל הפירמידות, שמה דוכן הפלאפל עם החמוצים כמו ביפו... שיואווו... ומכאן את עדן ואת הפצצה של הערבים המחבלים האלה. כוס אמא שלהם הערבים האלה, תמיד מפוצצים לנו את הספינה המפוארת בסוף! יא- אללה, איפה אריק כשצריך אותו?

הנה, הרסתי לכם את הסוף של הסרט המשעמם והשטחי הזה. סוף שנשמר בלעדית עבור זקני הפלמ"ח ויחידה "101", בעלי השררה והסיבולת יוצאי-הדופן. רבבות של פלצנים הרצו לנו בכל מקום על "העומק" ועל "הפילוסופיה" שטמונים בסרט זה. עבדכם הנאמן אוהד נלהב של עומק ופילוסופיה. אך בסרטים, כמו בסרטים, אסור לך להיות משעמם, לא מעניין, שטחי, גזען-בן-זונה-מתחבא-מאחורי-מסע- תרבותי- מצוץ- מהתחת, דוחף מונולוגים הרצאתיים בפי הגיבורים והשחקנים שלך, כאילו בהרצאה היסטורית עסקינן.

והרעיון הוא כל כך פשוט: איזו מרצה להיסטוריה יוצאת למסע מפורטוגל ועד להודו בכדי לפגוש את בעלה. היא מחליטה להפליג בספינה בכדי להכיר את המקומות שהיא מרצה אודותיהם בפני תלמידיה. כל התחנות שבמסע עוברות כ"מדריך למטייל" בלי שום ערך מוסף, בלי שום עניין. "השיא" מתבטא בסצינה מאוד ארוכה שמתרחשת בספינה והיא מאגדת על שולחנו של הקפטן האמריקאי (ג'ון מלקוביץ') 3 נשים מפורסמות: איטלקייה, יוונית וצרפתייה (תארו לעצמכם מה אסי דיין היה מפיק ממבחר דמויות שכזה). השיחה מתנהלת בארבע השפות מבלי צורך בתרגום. כל אחד מדבר בשפה שלו ואין צורך בתרגום. ואוו, איך לא חשבנו על זה קודם! סצינה עם משמעויות עאלק. ועל מה סבה השיחה (הארוכה מאוד מאוד)? בוודאי: על תרבויות ושפות. כמה מבריק!

והסוף? כמובן. איזה מחבל ערבי מעופש מטמין פצצה במסע התרבותי הזה שכולו על טהרת המערב. ואז הילדה שוכחת את הבארבי המרועלת (רוצה לומר: עם רעלה, מוסלמית, ע"ע: פצצות) שדוד ג'ון קנה לה מהשוק הססגוני בעדן, וכשאמא חוזרת לאתר את הבת שרצתה לקחת את המרועלת (כי היא רחמנית בת מערבית) מגלה שהם עזבו בלעדיה, והקפטן האמריקאי המיוסר מתחיל להתפשט כשהוא כעוס במיוחד וזועק לה מסירת ההצלה המתנדנדת: קחי אותי, רוזה!! אך הספינה מתפוצצת ושוב המוסלמים מקלקלים את החגיגה התרבותית שלכם, מסכנים שלי. ומה אם כל המערב מושתת על הרג וקולוניאליזם ועבדות? למה זה צריך להפריע לאוליבירה בהתפלספות שלו בגרוש? ואם מישהו היה מפריע, אני במקומו הייתי מגרש את ערפאת - ולעזאזל האבנים בכיס המרה שלו (למי שתהה איפה הוא מחביא את הדינמיט)!

זהו סרט אוריינטליסטי במובהק. אלי רכס, רוץ לראות!
[פרטים נוספים על הסרט באתר הפסטיבל]
 

ערפל קרב / ארול מוריס

מתוך "ערפל קרב"
 מתוך "ערפל קרב"   
מעברה השני של האיכות מוקרנים בפסטיבל שני סרטים דוקומנטריים מעולים. הראשון הוא "ערפל קרב" והשני הוא "פעלים למתחילים", ועל אף השוני המהותי בין השניים, מבחינת הנושאים ומבחינת הטיפול הקולנועי, שניהם, וכל אחד לחוד, מהווים חוויה קולנועית נדירה ביופייה ובעוצמתה.

"ערפל קרב" של הדוקמונטריסט ארול מוריס, מביא את סיפורו של רוברט מקנמארה, שהיה שר ההגנה האמריקאי בממשל קנדי וג'ונסון, ונחשב לדמות חשובה בזירה הפוליטית הבינלאומית. זכורה לו במיוחד מעורבותו העמוקה במשבר הטילים בקובה ובמלחמת ויטנאם.

במיומנות רבה ומקצוענות למהדרין מגלגל מוריס את סיפורו של מקנמארה על כל רבדיו: ההחלטות, הלבטים, המעשים, החרטות, ההרג, ההרס, השחתת פקין, השחתת ויטנאם, השחתת פני הארץ. ולמרות כל התיעוב שאדם יכול לרחוש למצביאים ומנהיגי חרב למיניהם, מקנמארה מצליח לרגש מדי פעם. הוא מתחרט בפומבי; הוא מודה בטעויות בפומבי (איפה אריק כשצריך אותו?); הוא בוכה בפומבי, גם על אנשים שנהרגו וגם על אנשים שעבד אתם. מתחת לפני הגנרל אתה יכול לחוש את האדם המבולבל, הנרגש, המבועת, מהילתו המתקרבת של מלאך המוות (איפה אריק כשצריך אותו?).

כל כך מבעית לראות את הסרט הזה, וכל כך מבעית להבין שאנחנו בעצם לא לומדים כלום, משום דבר. הסרט הזה, שהעריכה שלו מתעלה לדרגת אמנות צרופה ושאר מרכיביו הקולנועיים עשויים היטב, הוא סרט חובה לשרון וסביבתו ולערפאת וסביבתו. תראו ותתחרטו חבר'ה, ואולי, בסופו של יום, כשתגיעו למעלה ביחד עם מקנמארה לא יפוצצו לכם את הצורה המלחמתית שלכם.

[פרטים נוספים על הסרט באתר הפסטיבל]
 

פעלים למתחילים / ניקולאס פוליבר

עוד כשהייתי בלונדון לפני כמה חודשים ידעו הבריטים הקרירים להתפעל מעומק התה שלהם מהסרט הצרפתי הנפלא "פעלים למתחילים". צריך לדעת את עומק הקנאה וההתנשאות השוררים בין הצרפתים לאנגלים בכדי להבין את החשיבות הרבה בציון עצם ההתפעלות הכנה. התפעלות זו היא הגושפנקא הכי חשובה שסרט צרפתי יכול לבקש. ולא שלא בצדק.

הבמאי והתסריטאי הצרפתי ניקולאס פיליבר משרטט בחן וברגש בלתי נדלים את דיוקנה של כיתה קטנה באזור כפרי בצרפת (אוברן). הכיתה קטנה ובה תלמידים מגיל שלוש-ארבע ועד לעשר, ובה מורה, ג'ורג' לופז (55), חמוד ורציני לאללה. פיליבר מצליח להשתחל לתוך חיי הכיתה הזו ומרגיל את כולם לנוכחות המצלמות וההצצות. התוצאה: תיעוד נדיר מאד לחיי תלמידים ומורה שניבטים מהמסך בחום שלהם, ברוך, בבעייתיות, באותנטיות, בדילמות ובקשיים.

"פעלים למתחילים" הוא אחד הסרטים הדוקומנטריים הבודדים שראיתי בחיי שמתקרבים לשלמות. התסריט קולח ונבון בהכרעות לגבי מה לספר ותוך כמה זמן; העריכה רגועה ו"ביישנית" במובן מסוים, בזה שאינה מנסה ליצור רושם כלשהו שאינו נמצא בחומר הגולמי; המוסיקה מדודה ותומכת; הצילום רומנטי ברובו ומלטף.

רגעי החסד שמספקים התלמידים הקטנים מתעלים על כל תיאור. כשילדה בת 5 אינה מצליחה לזכור מה בא אחרי שמונה, על אף המאמצים הגדולים של המורה (והילדים מסביב שלוחשים לה תדירות: תשע! תשע!), נעמד הלב דום וחדל פועם. הסרט מצליח לסחוט צחוקים רמים, חיוכים שקטים, דמעות מבוישות, והחשוב מכל: אהבת חיים. זהו סרט חובה לכל מאן דבעי.

רוצו לראות, כל עוד אתם יכולים לרוץ!
[פרטים נוספים על הסרט באתר הפסטיבל]
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by