בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קבר אחים גם יחד 
 
 
עלא חליחל

עלא חליחל מצא ב"אמן" המעולה של קוסטה גאברס, דמיון מטריד בין שתיקתה של הכנסיה אל מול פשעי הנאצים, לבין שתיקתה של ארה"ב אל מול זוועות הכיבוש הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם ישו לא היה מערים על הקברנים שלו ולא היה קם לתחייה אחרי שלושת הימים המפורסמים, הוא היה מתהפך בקברו עכשיו. מרוב בושה, מרוב דמעות. סרטו המצויין של הבמאי היווני קוסטה גאברס, "אמן", הוא יצירת מופת, גם מבחינת הטיפול הקולנועי בסוגיה שהוא מעלה, וגם מבחינת האומץ הבלתי מבוטל בהעלאת סוגייה זו - במיוחד בעידן שבו הכנסייה זוכה לעדנה במערב (ובמיוחד ארה"ב; ע"ע: הנוצרים המטורללים שבאים לרקוד ברחובותיה השוממים של ירושלים כאות הזדהות עם גיבורי ישראל שעדיין יוצאים לבתי קפה).

"אמן" דן בסוגייה המבהילה של שתיקת הכנסייה בזמן השואה. כצופה ניטרלי, שחלק מבני העדה היהודית ומבני העדה הנוצרית נמנים עם חבריו הטובים (איזה כיף להשתמש באמרה זו נגדכם), לא יכולתי אלא להתפלא מעומק נשמתי איך נוצרים ויהודים עדיין מאמינים באלוהים: הראשונים בגלל כישלונה המחריד של הכנסייה הקתולית בשמירה על צלם אנוש; והיהודים בגלל שאלוקים הפך אותם לשפני ניסוי מוסריים בשירות הכנסייה והאפיפיור. אם הקב"ה היה מרשה שהנאצים ישמידו אותי בזמן שהאפיפיור מתחבא מתחת למיטה האלוהית שלו וממלמל פזמוני יום ראשון שמתחילים ב"אמאל'ה", הייתי מסדר לקב"ה חיסול ממוקד במקום, ולא אכפת לי אם כמה מלאכים חפים מפשע יקפחו את חייהם.

"אמן" הוא סרט עשוי באמנות רבה. לא קל בכלל לטוות דוקו-דרמה סביב נושא כל כך טעון, ולהישאר אמנותי בכל זאת. הפרטים, הדיוק, המבוכה, יושרת הברזל והעימותים שלאחרי. גאברס צלח את כל זה בכבוד ובמיומנות. הוא טווה את העלילה הסבוכה והמסועפת סביב שני גיבורים מנוגדים: קצין גרמני וכומר בשליחות האפיפיור. כאשר אנו פוגשים לראשונה את קורט גרשטיין, מדען ורופא מכובד, הוא עומד לגלות שגז הציקלון שלו משמש להשמדה יעילה של יהודים במחנה טרבלינקה. גרשטיין, שפיתח את החומר כדי לחטא את מי השתייה של החיילים הגרמנים, נחרד. כאיש מצפון ופרוטסטנט אדוק, הוא מרגיש שחובה עליו לחשוף את מעשה הזוועה.

הוא יוצר בחשאי קשר עם דיפלומטים זרים ונתקל בחומה של חוסר אמון. בצר לו, הוא תולה את כל תקוותו באפיפיור, אבל נדחה פעם אחר פעם בידי נציגי הוותיקן. בסופו של דבר מוצא גרשטיין אוזן קשבת אצל כומר ישועי צעיר בשם האב ריקארדו פונטנה. ביחד הם מנסים לחשוף את מה שכולם יודעים, אך האכזבה היא גדולה.

בין ים האינפורמציה והאירועים הולך הצופה לאיבוד בזמן הצפייה. החרדה משתלטת על רמ"ח האיברים וכל משפט או מעשה או סצינה מעוררים גל כבד של צריבות אינסופיות בלב. אט- אט אתה מתחיל לאבד אמונה בכל, ומתגלה בפניך הכיעור שטמון בנו כבני אנוש, הפחד, ההשלמה, ההליכה בתלם, השתיקה, ההערצה למנהיג, ההרגשה של הבלתי נמנע, חוסר הברירה. להבדיל אלף הבדלות, אתה מתחיל לזהות ניצנים של הלך רוח דומה פה. לא במעשים, לא בחומרת הפשעים, אלא בהלך רוח. בהשתעבדות הטוטאלית לקשר השתיקה, להתעלמות, להתנשאות, לזלזול בערכים נעלים ככל שמדובר באחר הנחות, המגונה.

כערבי שמנסה להילחם על כבודם האבוד והרמוס של בני עמו לא הייתה לי שום דילמה בזמן הצפייה. מה שהתרחש כנגד עיני היה קשה מנשוא, וההתעלמות של הכנסייה הזכירה לי במשהו את התעלמותה של ארה"ב ממה שנעשה בשטחים (להבדיל, שוב). מבחינתי, ארה"ב היא הרשעית התורנית והשתיקה שלה, כשתיקתה של הכנסייה, יכולה להוביל את כולנו למחוזות של טירוף חסר שליטה. ג'ורג' בוש הוא השטן האילם החדש כמו שהאפיפיור דאז היה שטן אילם במלוא כיעורו.

גם כשהתסריט מנסה לחדד את הדילמות הקשות שבפניהם עמד האפיפיור דאז, אין כל דרך בעולם להבין את העדפתו של האפיפיור לאינטרסים הדיפלומטיים על פני חיי אנוש, מיליונים של חיי אנוש. אם האפיפיור ומוסד הכנסייה הם פוליטיים במהות שלהם, שיעזבו אותנו משטויות במיץ גוויות, שיחברו להם ג'ינגלים וירוצו לכנסת ברשימת השחורים.

"אמן" הוא סרט קשה אך חיוני. לא רק בגלל הנצחת התקופה ההיא, אלא בגלל הנחיצות הרבה שבו בכדי שכולנו נדאג שקשרי שתיקה לא יישנו מעולם. קשרים מעין אלה כבר השמידו מיליונים. רבבות אחרים עלולים חלילה להתעמת מול גורל דומה. ניצולי השואה וצאצאיהם חייבים למנוע מדבר כזה לקרות.

לא לשתוק שנית!
__________________________
אמן, גרמניה 2002, 130 דקות
(למידע על זמני ההקרנות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by