בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לחם ארז ושעשועים 
 
 
אורן הוברמן

אורן הוברמן שיגר את עצמו לשולחנות המסאז' של אליפות ישראל בגולף כדי לגלות איך מבלים העשירים שלנו, ומצא שלא רע, לעזאזל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחר התחנפות מתעלקת בת מספר חודשים לעורך, נדמה שהאיש הכה-יקר הזה סוף כל סוף נשבר ונכנע לשכנועיי. "שלח אותי לחו"ל", הטרדתי אותו במייל מדי שבוע, "יש לי רעיון נפלא לכתבה בחופי הצ'וקו-מוקו, משהו עם עובדים זרים ונעמי בלומנטל", שיקרתי במצח נחושה. לדאבוני, נעניתי בכל פעם מחדש בתגובות אדישות דוגמת "REMOVE ME FROM YOUR LIST PLEASE!". מזל שלועזית אינה השפה החזקה שלי, אחרת עוד הייתי נעלב עד-עמקי נשמתי המושחתת.

לפני מספר ימים קיבלתי את המייל המיוחל. "אתה נוסע לאליפות ישראל בגולף בקיסריה", היכו בי המילים כשטיח מאובק על מרפסת רמת-גנית. "יש אוכל טוב" התחיל המשפט שאחריו. יותר מזה לא הצלחתי לקרוא.

אל קיסריה גררתי איתי את הקולגה צ., שתמיד היה בעל חיבה תמוהה למשטחי דשא רחבים, ולא פחות מכך גם לאוכל פלצני ללא-תשלום-נוסף. כשעמדתי בפקק לקיסריה (תאונה בכביש החוף, שוב נהג סורר החליט לנסוע חיפה-ת"א בכביש ת"א-חיפה), עלו בדמיוני תמונות מרהיבות מהחוויה המצפה לי: על כר הדשא עומדות להן עשרות גולפאיות בחצאיות לבנות קצרצרות כשהן חובטות בחוזקה בכדור, ונאקות מאמץ קלות נפלטות מגרונן הבתולי. מה רבה הייתה האכזבה כשגילינו שהמקום אינו "שורץ כוסיות" כמתבקש. מלבד אולי פקידה אחת בנויה היטב (ארוכת רגליים וקצרת ראייה) וכתבת נאה של החדשות המקומיות, לא נכחה במקום אף אטרקציה ראויה - מה שמסביר, אגב, את תדמיתו הציבורית המוצלחת של הטניס לעומת זו של הגולף.

התחרות, כך הוסבר בברושור, מתקיימת בחסות איגוד הגולף הישראלי, ונמשכת ארבעה ימים, שבסופם יבחרו אלוף הסניורים (המונח הגולפאי לזקנים-עשירים-בטרום-גסיסה), אלופת הנשים ואלוף ישראל בגולף. חלק מהמתחרים הגיעו במיוחד מחו"ל, ובין האטרקציות ניתן היה למצוא גם תחרות זוגות ופינת מסאז'ים.

כמובן שבמהרה כיתתנו רגלינו אל פינת המסאז'ים המדוברת. לאחראי הסקרן מיד הזדהינו שנינו כ"גדי שמשון", ונכנסו בכל אוננו לדמותנו החדשה. "זה נשמע לי כמו חומר לתחקיר אמיץ", אמרתי לצ. בנחישות. הוא כבר מזמן לא נראה בסביבתי, והיה עסוק כולו בהקרבת גופו לידיהן של המסאז'יסטיות האימתניות. "אתה בוא כאן!" זעק לכיווני מעסה גדול מידות. כמובן שברחתי כל עוד רוחי בי, ריצה שהסתיימה בנפילה שלומיאלית אך מרשימה אל תוך אגם הברווזים המפואר שבמקום.

העופות המטופשים, כך הסביר לי קצין הביטחון אחר-כך, אינם רגילים בריגושים מסוג זה ועל כן תקפו אותי בכוחניות לא-אופיינית. השיניים החזקות להפתיע, אגב, הן כתוצאה משנים של נגיסה עיקשת בכדורי גולף קשים שמצאו את דרכם לאגם. האימונים התקופתיים במכון הכושר, מאידך, שוב הוכיחו שהיו שווים כל אגורה. לאחר קרב קצר נרשמו בבריכה שלושה ברווזים-לשעבר, חמישה הלומי קרב, ועוד אחד שברח מהאגם אל החניה שבחוץ. לאחר ריצה-קלה תפסתי גם את המנוול הקטן.

ולעניין. שלוש מהאטרקציות המרכזיות בתחרות היו הגולפאי העיוור, הגולפאי האתיופי ויורם ארבל, המנחה האקזוטי. שחקן הגולף העיוור, כך הסתבר בסוף, זכה בפרס הראשון בגולף לעיוורים, זאת על אף שלא התחרה מולו אף עיוור אחר. משום שגם ככה טוענים שאינני מפרגן מספיק, מילאתי פי מים ולא הערתי דבר בעניין. האתיופי, ששיחק דווקא היטב, עובד כמנקה במקום ואומץ ע"י מנהליו כשחקן מן המניין. מי אמר שהעשירים הללו מנותקים מהעם?! רעה, רעה, רעה יחימוביץ'. רעה ומטעה.

לאחר שלב התחרות הסופית, שהייתה מרתקת ומסקרנת כמעט כמו יורם ארבל עצמו, נבחרו הזוכים בטקס מעלף. אלו מצידם, דאגו לחייך באיפוק ולומר מספר מילים באנגלית בכדי שהאתיופי לא יבין. נזיפה נוספת נרשמה לצ. על כך שבחוסר רגישות משווע השתעשע עם אחד הכלבים שהיו במקום, ככל הנראה דווקא זה של העיוור. כתוצאה מכך, טוענת השמועה, נמצא זה בסוף התחרות כשהוא חובט באמצעות מקל הגולף בברווזים שנותרו באגם. כמה מביך.

לסיכום, אליפות ישראל בגולף הייתה אכן חוויה מעוררת, על אף התיק במשטרה שכמעט ונפתח לצ., וצו ההרחקה מהמקום (עד 20 קילומטר לחמש שנים) שקיבלתי אני, ולפיכך, אני ממליץ עליו בחום.
____________________________
גמר אליפות ישראל בגולף בקיסריה
מחיר: לא משהו שתוכלו לעמוד בו.
מטבח: משתנה.
חניה: ליד הפאג'רו.
זהירות: מהמאבטח בכניסה/ ברווזים רעבים (לאו דווקא בסדר הזה).
ציון: 9 (כי 10 זה רק ליורם ארבל)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by