בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אנטי-תאגידי 
 
 
צביקה בשור

צביקה בשור מביא את "שישי הפוך" של דיסני כדוגמא מצויינת לאיך צריך לעשות את זה נכון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם את "שישי הפוך" היה צריך לשפוט רק על פי המפרט הטכני שלו, אפשר היה לפסוק "חרא סרט" בתוך חצי דקה ולעבור לסרט הבא. מה כבר יכול לצאת מסרט של תאגיד הבידור המשפחתי של דיסני, שממחזר בפעם המי יודע כמה את שטיק ה"האמאלאמבינהאתהבתוהבתלאמבינהאתהאמאאזיומאחדבאהאיזוסינית זקנהושמהאתהנשמותשלכלאחתמהןבגוףשלהשניה"? מקסימום כלום.

אבל ראו זה פלא, אחרי 93 דקות של סרט יוצא הציניקן שלנו עם חיוך על הפנים, נקי כמעט מרוגזו האנטי-תאגידי, שש לשבח את הנחמדות הקומית שחלפה מולו זה עתה. איזה סרט בונבון, באמת.

כשהקולנוע האמריקני מחליט לסחוט שוב לימון סיפורי משומש, ובוודאי כשהוא בא לספר סיפור כזה על פערי דורות ועל משפחה, כל כוונתו היא לתת תמונת מצב רצויה לתא המשפחתי, כדי שכל העולם, מניו-יורק ועד מחילות טורה-בורה, יבהה ויפנים את המסר. ככה צריכה להראות אישה. ככה צריכה להתנהג נערה. זה מה שגבר אמור לעשות. צאו וראו.

אז האשה הטיפוסית של אמריקה דהיום, על פי "שישי הפוך", היא טס קולמן (ג'יימי לי קרטיס), פסיכולוגית מצליחה ואם חד-הורית לשני ילדים. היא מתכוונת להתחתן בשנית עם ראיין השווה (מארק הארמון), שנותן לה מלא מקום לעצמה ודורש מעט מאוד לעצמו. יש לה שלושים טלפונים סלולריים, לא מעט מטופלים תלותיים, וכן, היא לא מבינה את הבת שלה.

הנערה הטיפוסית, תדענה בנות ישראל, היא אנאבל קולמן. היא תלמידה טובה מאוד (אבל המורים שלה מתנכלים לה), היא מנגנת גיטרה סולו בלהקת רוק (עם עוד שתי בנות ובן) גאראג'ניקית אבל לא מעניינת מדי. היא שמה עין על הבחור הכי רזה בשכבה (והוא שם עליה). היא לא רזה מדי (!) ולא, היא לא מבינה מה עובר על האמא שלה.

שתי הדמויות הראשיות, שהן חזקות ועצמאיות, עושות כזה מסע חביב ואמין בדרך להכרה שלמרות העצמאות צריך גם קצת אהבה משפחתית, שקשה לכעוס עליהן על זה שהן לבנות סטרייטיות מהמעמד הבינוני. הבמאי, מארק ס. ווטרס, ידע יפה לא להכניס את שתי המצויינות האלה לסיטואציות קומיות נלעגות וזולות, והביא אותן לקו הסיום כשהן עדיין שוות צפייה.

"שישי הפוך", כמו "הג'וב האיטלקי" לפניו, הוא ביצוע מחודש לסרט שכבר נעשה, וכמו "הג'וב האיטלקי" הוא מצביע בבסדריות שלו על מה שחסר להוליווד יותר מהכל בימים אלה של ראשית האלפיים: סיפורים טובים ודמויות חזקות ומעניינות. דלות המחשבה של אדוני הקולנוע האמריקני בולטת עוד יותר כשביצועים סבירים של סרטים ישנים מצליחים לגרות את בלוטות ההנאה הרבה יותר ממפלצתוני המאה מיליון.
__________________________
שישי הפוך, ארה"ב 2003, 93 דקות
(למידע על זמני ההקרנות)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by