בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הבא הוא האמיתי 
 
 
ערן דינר

ערן דינר צופה מימד בלתי מבוטל של עשיית צדק היסטורי באיחוד הקרב של מינימל קומפקט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
על ג'וי דיוויז'ן, אבירי היגון המנצ'סטריים, נהגו לומר בשנות ה-80' שהם אחראיים למכירתן של הרבה יותר חולצות מתקליטים. ובאמת, חולצה שחורה ועליה האיור מעטיפת "Unknown Pleasures", האלבום הראשון של ג'וי דיוויז'ן, היתה במשך תקופה מסוימת פריט אופנה סטנדרטי, אבל המוסיקה הקשה והקודרת שייצרו איאן קרטיס זצ"ל וחבריו זעופי המבט, דיברה למעשה רק למעטים. הדימוי התקשורתי לא פעם חזק מהמוסיקה ואנשים, יותר משהם מתעניינים באמנות עצמה, אוהבים לזהות את עצמם עם המותג החם התורן.

למינימל קומפקט קרה דבר דומה. הרי בזמן אמת, כשסחרוף, פורטיס, סמי בירנבך ומלכה שפיגל חיו ופעלו כלהקה בבריסל, הרוב המכריע של הקהל הישראלי לא ידע מזה ולא רצה לדעת. רוב התקליטים של מינימל בכלל לא הודפסו בארץ.

עכשיו, כשברי סחרוף הוא מלך הרוקנ'רול העברי וכש"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" של פורטיס הוא השיר שפתח את שידורי ערוץ המוסיקה הישראלי הראשון, כולם יודעים לספר שפורטיס וסחרוף היו פעם בלהקה נורא חשובה ומצליחה בשם מינימל קומפקט. אבל איזה חלק מהקהל העכשווי של סחרוף מכיר את מינימל מעבר לסטנדרטים כ”Next one is real" או “Statik Dancing"? חוששני שלא רבים.

המוסיקה של מינימל קומפקט, ארשה לעצמי להמר, נשארה גם היום קצת בצל. וזה פספוס, כי בשיאה מינימל היתה להקה מרתקת שיצרה מוסיקה חד פעמית, מסעירה, לא פעם גם קשה לעיכול ותובענית. היה בה ערבוב מהפנט של גל חדש, פוסט פאנק - או איך שלא תקראו לזה - עם מרכיב ים תיכוני - מזרחי חזק מאד. היום, כשכולם נשפכים מטרי הול ושיתוף הפעולה שלו (המרתק כשלעצמו) עם מושטאק האיראני, נעים להיזכר שמינימל שלנו היתה שם כבר לפני כמעט עשרים שנה.

גם בשלב מאוחר יותר, כשכבר המירו את האקספרימנטליזם של ראשית הדרך בפופ מהוקצע ואינטיליגנטי, מינימל לא איבדו את הייחוד ואת הצליל יוצא הדופן שהפך לסימן ההיכר שלהם: המקצבים השבורים של מקס פרנקן, צלילי הגיטרה המחודדים של ברי ופורטיס ומעל הכל השירה, אם אפשר לכנות את זה כך, של סמי בירנבך. בירנבך, אנטי-זמר עם קול עמוק ומאיים של נביא זעם וחורבן, הוא מסוג הווקאליסטים שתופסים אותך חזק בגרון ומטלטלים בלי רחמים. אי אפשר להישאר אדיש לקול כזה. בעיקר בזכותו, אין סיכוי לתת לקטע של מינימל לעבור סתם כך ליד האוזן.

האיחוד של מינימל קומפקט הוא האירוע הכי משמח שהולך לפקוד אותנו בחורף הקרוב. נכון, יש בו את המרכיב הנוסטלגי שקיים בכל מופע איחוד. כן, אין ספק שהחבר'ה מצפים גם להוציא ממנו ג'ובה קטנה. זה בסדר. אבל יש בו גם, וזה חשוב, מימד חזק מאד של עשיית צדק עם כמה מהשגרירים המוסיקליים הכי משמעותיים שהיו לנו בפופ העולמי ושראוי שהקהל הגדול, זה שנושא היום את פורטיס וסחרוף על כפיים יכיר. למעריצים הרבים שגודשים את הופעותיו של סחרוף ובטוחים שברי המציא את הגלגל ב"סימנים של חולשה", זו תהיה הזדמנות ראשונה להיווכח שהוא עשה מוסיקה מורכבת ומאתגרת גם הרבה קודם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by