בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אליטה חדשה 
 
 
עידית גיל-אשל

עידית גיל-אשל מנסה להבין למה יצפאן לא מסוגל לעשות את הדמויות המזרחיות שלו מצחיקות כמו האשכנזיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מזמן טען בפניי חברי הטוב מורן שריר, שאלי יצפאן הוא בלי צל של ספק הקומיקאי הכי טוב בארץ. זה נראה לי משונה, כי לא חשבתי שמזרחי יכול להיות מצחיק גם כשתסריטאים מכניסים לו מילים לפה, אבל מכיוון שאין לי כבלים, לא היתה לי שום דרך לבדוק את זה.

ההזדמנות נקרתה בפני לבסוף בדמות הדי.וי.די הכפול "פעמיים יצפאן", שכולל 56 מערכונים ששודרו בתוכנית האירוח של ההומוריסטיקן העיראקי בערוץ 3, שאותה מעולם לא תפסתי.

כבר במערכון הראשון בדיסק א' נכנס יצפאן לדמותו של אריק שרון, כשהוא משוחח עם עיתונאים ואוחז בידו ג'רה ענקית של מיץ תפוזים של "זיפ". למרות שהוזהרתי מראש שיש שטיק כזה, צחקתי בקול רם, כי אני אוהבת גרוטסקה. המערכון עצמו נעדר זכר אמיתי לשנינות, והיה אפילו די אינפנטילי, אבל יצפאן באמת עשה יופי של עבודה במניירות הקטנות שהופכות חיקוי טוב למצחיק.

אח"כ הגיע מערכון גרוע מאוד על ניסים נסיעות, ואז אחד רע מאוד על שר הביטחון מופז, אחד מביך על עמיר פרץ ואחד עוכר שלווה על עראפת, לפני שיצפאן נכנס לדמותו הציבורית המוכרת של טומי לפיד כאשכנזי מניאק ומתנשא, שונא חרדים ומזרחים, ושפך אותי מצחוק בפעם הראשונה. הפעם השניה היתה כשהוא עשה את עמרם מצנע, אח"כ את עומרי שרון ולבסוף שוב את אבא שלו, אריק.

לאט ובזהירות הלכה התבנית והתבהרה: משום מה, יצפאן מצליח להצחיק רק כשהוא עושה אשכנזים. הערבים והישרא-אפריקאים שלו מנייריסטים ולא מעניינים. הם או מקללים, או צועקים, או טיפשים, או הכל ביחד. יצפאן, שלכאורה אמור היה לזהות ביתר קלות את תת-המימיקות של בני דודיו הגנטיים, נכשל דווקא במקום שבו כביכול נמצאת נקודת החוזקה שלו, במיוחד על פני חקיינים דור שני סטייל טוביה צפיר וחנוך רוזן. מי יודע, אולי סוג מסויים של תסביך אשמה פתלתל גורם לו להיאלם אל מול האתגר שבחיפוש זוויותיו הבאמת משעשעות של ראש הרשות הפלשתינית.

לעומת כל אלה, האשכנזים של העיראקי מקבלים אופי מובחן, צבע והרבה מאוד נפח. אצל מצנע יצפאן מקצין את הזחיחות, הניתוק וההתנשאות בצורה גאונית; אריק שרון מקבל מלוא הקשת של הבעות פנים דקות, מעשה ידי אמן; וטומי לפיד כרד-נק אירופאי מעודן (ששואל את השיפוצניק שלו אם הוא מקיא או מדבר בח' וע', כנראה הרגע המתוסרט הכי מצחיק בדיסק א') הוא הברקה קומית בדרגה בין-לאומית.

אז הנה לכם תעלומה. בעוד שאת הלבנים שלו הוא מצליח להציל מידי הטקסטים שמוכנסים לפיהם בזכות כשרון קומי נדיר, סובלות דמויותיהם של ערפאת, עמיר פרץ, שאול מופז והניצב אפללו מיובש מטריד. יכול להיות שעיניו הבוחנות של יצפאן לא מזהות אצלם שום דבר שאפשר להפוך לקריקטורה מוצלחת מלבד הווליום או הוולגריות שלהם?

כמובן שכל הדילמה המטרידה הזאת היתה נחסכת ממני ומכם לו רק היו ליצפאן כותבים על רמה. לצוות קומיקאי ברמה שלו לחבורת כותבים שלא מצליחה לייצר יותר משלושה גגים ראויים לדיסק כפול של מיטב המערכונים, זה בערך כמו להחתים את מייקל אוואן בליברפול עד 2007: אולי ייכנסו כמה גולים, אבל לעזאזל, זה לא יהיה בזכות חילופי המסירות של ג'יימי קראגר ואיגור בישקאן.

עם חבורה ראויה של אנשים יצירתיים, אלי יצפאן היה מופתע לגלות פתאום שאפשר לקחת את כל מה שהוא עושה שם במו ידיו הרבה יותר רחוק. מכיוון שממילא תקינות פוליטית היא לא המאפיין הבולט ביותר של המערכונים בתוכנית, נראה שהפיספוס אפילו גדול יותר, בואכה עצום.

ולבסוף, מה הקטע עם המעברונים הגראפיים המכוערים האלה? זה אשכרה נראה כמו סקיצות של המאייר-המתנחל שי צ'רקה לחידות כפל המשמעות של יגאל שילון.
____________________________________________
פעמיים יצפאן, 56 מערכונים חדשים על גבי די.וי.די, (מדיה דיירקט)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by