בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
להזדיין מול התקליטן זה לא כמו לטחון צ'יפס מול חמי 
 
 
דביר בר, הזמן הוורוד

דביר בר עם דני תובל, די.ג'יי הגייז הכי סטרייט בסצינה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השנה היתה 1988. קיילי מינו טיפסה אז לראש המצעד הבריטי עם אחד מלהיטיה הראשונים, ואני מיהרתי לרשום את העובדה המרתקת הזו על דף נייר, אחד מני רבים בדפדפת שבה היו רשומים בסדר מופתי כל השירים במצעד הבריטי של אותו שבוע, וכך בכל שבוע. זה הזמן לווידוי חושפני: גם אני הייתי גרופי של רשת ג', גם אני הייתי חסיד של אילן בן-שחר, גם אני רצתי לקנות כל קלטת של טופ-פופ, וגם אני פנטזתי על היום שבו מדונה, או לפחות וואם (או מודרן-טוקינג) יגיעו ארצה. עד לפני שבוע גם חשבתי שזו היתה מחלת הנפש הפרטית שלי. עד שהחיים הפגישו אותי עם דני תובל.

גם הוא, אי שם ביישוב אורנית, עשה אותם דברים בדיוק. כל מצעד נרשם אצלו בקפידה, כל תוכנית להיטים ברשת ג' או בקול ישראל נחקקה אצלו טוב-טוב בזיכרון. אלא שעבור תובל, המוזיקה נועדה כנראה להיות עיסוקו בחיים. בניגוד אליו, הילדות שלי בגבעת-שמואל הובילה אותי למחוזות אחרים, וכשנפגשנו למטרת הראיון בדירתו המקסימה בלב תל-אביב, כמעט מצאתי את עצמי מרביץ לו. אחרי הכל, הוא הגשים את החלום שלי.

למי שלא ממש בקיא, נאמר בכמה מלים שתובל מתקלט בשנתיים האחרונות כתקליטן הצמוד של איש חיי הלילה אמיר גוב וליווה אותו במועדון פיל, וכיום הוא מופקד על עמדת התקליטן בימי שלישי בליין "קרוז" בדאנס-בר מוּב של גוב, ובימי חמישי בליין "ג'וי" בהום-קלאב של אותו גוב ממש, ליין שיצא לפגרה. בקרוב הוא יתארח בליין החדש של גוב בימי שבת בשרון 12, בליין שייקרא "סיקְרֵט", ועוד לא הזכרנו את שני הטרקים המזוהים עם תובל: "לה קיירז", שאותו יצר יחד עם הדי. ג'יי ויק, ו"סאונד אוף הופ", שיצר יחד עם רן שני. תובל היה גם הראשון לנגן את אחד הטרקים האהובים של השנה,"פיואל טו פאייר" של סטיוארט, בעיבוד מדהים של תומר גלאט.

- גדלת על קיילי ומדונה, אתה מנגן בשני ליינים של גייז. אותי לימדו שאם אתה הולך כמו ברווז ומנגן כמו ברווז, אז אתה הומו.
"אני סטרייט (תובל מתהדר בחברה הכי יפה בעיר, דנה הרמן בשבילכם). אמרו לי מלא פעמים שאני מנגן מוסיקה של גייז, שזה בעצם הרבה ווקאל, מוסיקה סקסית. לא אכפת לי שיגידו עלי אחר כך שאני די. ג'יי שמזוהה עם הקהילה, וכבר הפיצו עלי כל מיני שמועות. אני אפילו לא מנסה להתיפייף ולהגיד שאני דו וכאלה. אני יודע מה אני, ויחד עם זה, לנגן במסיבות גייז זה הכי כיף. איך שאני רואה את זה, אם מישהו יגיד לי שלא מתאים לו שאני אנגן אצלו כי אני מזוהה עם גייז, אז אני אגיד לו שהוא דביל ושילך להזדיין".

- מה בעצם ההבדל בין לתקלט לסטרייטים לבין לתקלט לגייז?
"בתכלס אין הרבה הבדלים, אבל אני באמת מרגיש שנוצר פה חיבור שלי לקהל הזה. עופר נסים הוא חבר טוב שלי ומעבר למקצוע, הוא מפרגן בצורה מדהימה, ולשמוע ממנו מלה טובה זו מחמאה גדולה בשבילי. כמו שיש קהל ותיק של עופר ושל שירזי, ככה אני מרגיש שלאט-אבל-בטוח נוצר לו גם קהל קטן של דני תובל ואמיר גוב. זה משהו שאנחנו מרגישים בפידבקים".

- זה לא מפריע לך שקלאברים, חוץ מלרקוד, גם מתחרמנים לך מול העיניים?
"איך שאני רואה את זה, המטרה שלי היא להדביק את האנשים ביחד, לגרום לאנשים להיות שמחים, ליצור מתח מיני. אם אני רואה זוג בסוף הערב מתחרמן על הספה ובאיזה מקום קטן וזה בגלל המוסיקה שלי, אז זה הכי כיף, הרי מוסיקה זה לא רק משהו שאמור להזיז לך את הרגליים, אלא היא גם גורמת לזיכרונות. יש זוגות שהכירו בטרק מסוים, ואז כל פעם שהם ישמעו אותו, הם ייזכרו בפעם הראשונה שהם שמעו אותו. כל הקטע שמסיבות הגייז הם יותר סליזיות עושה את העניין ליותר חושני וכייפי. כשאני רואה זוג מתנשק לי מול הפרצוף, אני לא ארגיש כמו זמר שהקהל אוכל לו צ'יפס מול הפרצוף. הרי אנשים יתפסו זיון גם בלעדי, המוזיקה רק נותנת לזה דחיפה קטנה".

- השאלה עד כמה הקהל באמת מבין במוזיקה. הרי לרוב האנשים, שמות של די. ג'ייז מחו"ל לא ממש אומרים משהו, והם בחיים לא שמעו עליהם קודם, והרוב המוחץ של האנשים לא יוכלו להגיד לך מה ההבדל בין ניו-יורק האוס לסגנונות מוזיקליים אחרים, כמו פאנק-אנד-ברייק או דיסקו-טראש.
"אני מסכים שיש הרבה אנשים שבאים למסיבות גדולות רק בגלל איזה שם של די. ג'יי מחו"ל ולא מפני שהם חושבים שהוא טוב או יודעים מי הוא ואיזו מוסיקה הוא מנגן. אבל יש המעגל הקרוב שכן מתעניין ויודע מה הדי. ג'יי הזה עשה ואיפה הוא ניגן, ואז אנשים מדברים זה עם זה ומסבירים להם מה המוניטין של אותו די. ג'יי. להגיד לך מה אנשים באמת מבינים? אני תמיד מצפה שאנשים יבינו הרבה, אבל אני לא משלה את עצמי. מה שחשוב לי זה שגם אם מישהו יגיע מהונולולו למסיבה שלי, הוא יבין את המוסיקה שלי ויוכל להזיז את התחת. אני לא מנגן לאנשים שבהכרח מבינים מה אני מנגן".


הקלאברים שבקהילה ההומו-לסבית אמנם רגילים לרקוד לצליליו של תובל (28), ואולי בשל כך לחשוב שהוא די. ג'יי הנמצא בראשית דרכו המוסיקלית, אלא שהאמת רחוקה מכך. תובל הספיק לתקלט במהלך עשר השנים האחרונות במקומות רבים, החל ממועדון הרוזלינדה בגבעתיים ומועדון הווירוס בשונצינו, ובשנים האחרונות עבר תחנות מכובדות יותר, כמו ימי שני בסין של שירזי, התארח בזום, תיקלט מספר שנים בקו-מילניום והספיק לעבור גם בפאצ'ה, בגת רימון ובאוקטופוס. תובל גם התכבד לנגן ב"סימפוני אוף לאב". של מועדון הדום. לאחרונה ניגן לצד ג'וניור וסקאז בביקורו ההיסטורי באמצע החודש האחרון בישראל, במסיבה שהתקיימה בהאנגר 11.

ההתחברות הנוכחית שלו עם אמיר גוב, מרגיש תובל, היא זו שנתנה פוש חזק לקריירה שלו וזיכתה אותו בין היתר בפרס "פריצת הדרך של השנה" של מגזין "די. ג'יי העיר" לפני מספר חודשים. "זה קצת פתטי לתת פרס של פריצת דרך למישהו שכבר נמצא בסצינה עשר שנים", אומר תובל, "אבל כנראה הכוונה שלהם היתה לסמן אותי כדבר הבא באיזושהי צורה, וזה נחמד, אבל מוזר אחרי הרזומה שיש לי, אחרי שייצגתי את ישראל בערבי גייז נחשבים בניו-יורק ובאמסטרדם, ובקרוב אני עומד לנגן במועדון הקווין בפריס באחד מערבי הגייז הכי מצליחים באירופה, דברים שהם חסרי תקדים לדי. ג'ייז ישראלים, למעט יואב ארנון (תקליטן הבית של שירזי בימי שני; ד.ב.), שניגן לאחרונה באמסטרדם. אני מרגיש שאני יכול לנגן כמו רוב הדי. ג'ייז שמגיעים לארץ מחו"ל, למעט אולי דני טנגליה, שהוא מבחינתי תקליטן נערץ".

- איך באמת נוצרה ההתחברות הזו עם אמיר גוב?
"הכרתי את אמיר דרך זה שהוא שירת בצבא עם אחותי, ויום אחד היא הביאה לצבא איזה טרק שאני עשיתי, ומפה הדרך להתחברות בינינו היתה קצרה. הוא נורא מבין במוסיקה, הוא מקפיד להתעדכן, וכבר קרו מקרים שהוא בא וסיפר לי על איזה טרק חדש של איזה די. ג'יי, והוא זה שגם יוצר את כל הקשרים עם מועדונים בחו"ל (גוב גם משמש כמנהלו האישי של תובל; ד.ב.). לאמיר יש חזון, והוא איש אמיתי ועושה את מה שהוא עושה מכל הלב. אסור לשכוח שתחום מסיבות הגייז הוא מלא אינטריגות, ויש גם הרבה אנשים שלא אוהבים לשלם למסיבות ולא מפרגנים, ועם כל זה אמיר מתמודד ועוד מתייחס לקהל שלו בגובה העיניים. חוץ מזה, אמיר ואלון (בן-זוגו של גוב; ד.ב.) הם חברים מאוד טובים שלי ושל החברה שלי דנה, ואנחנו יוצאים המון ביחד. אני מכיר הרבה גייז, וגם כשהייתי במועדונים בחו"ל התחילו איתי גייז. כל הזמן זורקים לי הערות, ואין לי בעיה עם זה. אני מקבל את זה באהבה, ומי שלא מקבל את זה, זה נובע מפוביות של סטרייטים, מבורות".

במהלך השיחה מתברר שתובל לא מסתפק רק בקריצה לקהל ההומואי, והוא מתקלט גם במסיבות לבנות בלבד של אלינור ושירלי. "יש פער בין מסיבות גייז למסיבות לסביות", מנתח תובל. "ללסביות יש טעם מוסיקלי אחר. אני רואה את זה כמעין שליחות מקצועית: הן אוהבות יותר להיטים, ואני, יחד עם עוד תקליטנים שעובדים בליין הזה, כמו רונן גוטמן, ניר סגל ועלמה יוגב, מנסים להרחיב להן את הטעם המוזיקלי. במקביל אני צריך להתמודד עם זה שאני הגבר היחיד שם".

- עם כל ההצלחה במסיבות בליינים שונים, עדיין הרבה די. ג'ייז נאלצים לעשות השלמת הכנסה בתקלוט במסיבות בר-מצווה וחתונות.
"זה שאני ורבים בענף מתקלטים בחתונות, זה עניין של השקפה. כי כשאני מגיע לחתונה, אז הזמינו אותי כי מכירים אותי ואת הקו המוסיקלי שלי. אין לי בעיה לשים ג'ז בקבלת פנים ולהיטים, ואני אתן את המאה אחוז שלי שם, כאילו זה האירוע הכי חשוב. אני בחיים לא אזלזל באירוע מפני שהוא חתונה. הרי אין לי בעיה להכין דיסק עם מוסיקה מוכנה לכמה שעות ולעמוד על הבר ולאכול קרקרים כל הערב, אבל זה לא אני. אני אשקיע ואקשיב לקהל ואנגן לפי מה שאני מרגיש ורואה".

- מתרוצצות באמת שמועות על כל מיני תקליטנים שמכינים סטים מוכנים בבית, ובשעת המסיבה רק עושים תנועות ידיים כאילו הם ממקססים, או במלים אחרות, עושות פאלש.
"אני לא יודע מי עושה את זה, אבל גם אני שמעתי על זה. להכין דיסק מוכן מראש בבית, מבחינתי זה זילות המקצוע. אני בחיים לא אעשה דבר כזה. תשמע, לפעמים אני עייף והדבר האחרון שבא לי הוא ללכת לנגן במסיבה, אבל ברגע שאני מניח את המחט על התקליט הראשון במסיבה, זה מתחיל לזרום בדם ואני הכי נכנס לזה בעולם. אני מתחיל לרקוד בעמדה, כל מסיבה מחדש, מבחינתי זה סוד של תראפיה. אחד נוסע להודו וזו התראפיה מבחינתו, אז אצלי בכל פעם שאני מתחיל לתקלט, אני מרגיש שאני נוסע להודו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by