בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה שבטוח, לסטיב יש קצר ועבה 
 
 
יוענה גונן

בעקבות תכנית המציאות הבריטית "קחי אותי מרים", מזהירה יוענה גונן שהצגת טרנסקסואליות כתרמית היא לא פחות ממסוכנת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעים מאוד, קוראים לי יוענה ואני אשה. כלומר, נדמה לי שאני אשה, אבל קצת קשה לדעת דברים כאלה. אני לא מתאפרת, יש לי שיער קצר, אני לובשת מכנסיים כמעט תמיד ומשתדלת לעמוד על שלי. אלה לא דברים שאשה אמורה לעשות, אז אני אומרת לכם, שתדעו, שלא תתבלבלו. כי לפעמים ברחוב אנשים פונים אליי בלשון זכר, ופעם-פעמיים בחורות סטרייטיות גם התחילו איתי כי הן חשבו שאני נער ענוג וביישן.

לא שאכפת לי, בכלל לא, אבל לאחרונה זה נהיה מסוכן. אחרי שבית המשפט המחוזי בחיפה האשים את חן אלקובי בהתחזות, כי הוא לא גילה לחברה שלו שהוא נולד כנקבה ביולוגית, אין לדעת מה מצפים ממני ברחוב. השופטים, שהם אנשים חכמים אחרי המון שנות לימוד, קבעו שאתם חייבים לספר לכל אדם שתבואו איתו במגע אם אתם זכרים או נקבות, "לפי ההגדרה המקובלת של המילה".

אז אולי יותר נכון להגיד שאני נקבה, לפי ההגדרה המקובלת של המילה. רק שאני לא יודעת מה ההגדרה המקובלת של המילה. מבחינה ביולוגית, הכרומוזומים שלי אמורים לקבוע. שיש לי XX, ולא XY, אני יודעת. רק שלא ראיתי אף פעם את הכרומוזומים שלי, ואף פעם לא בדקו לי אותם, אז אני לא בטוחה מה להגיד. וגם אתם אל תהיו כל כך בטוחים אם לא בדקו לכם, כי קורה הרבה שלמישהי שמבחינה פיזיולוגית נראית כנקבה יש כרומוזומי מין XY בלידתה. אז לכם בדקו את הכרומוזומים? לא, כי אתם נראים די בטוחים במין הביולוגי שלכם. אולי כי יש לכם למטה איברי מין שאתם בטוחים בהם? אבל לפי הסטטיסטיקה, אחד מכל 2000 תינוקות הוא אינטרסקסואל, כלומר נולד עם איברי מין שלא ניתנים לשיוך מיידי כ"זכר" או "נקבה". הרופאים מבצעים בתינוקות האלה ניתוחים כואבים ומיותרים רק כדי "לשייך" אותם לאחד המינים, ורבים מהם כלל
לא יודעים על התהליך הנורא שנאלצו לעבור כתינוקות, שהותיר בהם צלקות פיזיות ונפשיות שסיבתן אינה ידועה להם.

אני מצאתי לעצמי שיטה פשוטה בהרבה להתמודד עם כל השאלות האלו, בלי ניתוחים מצלקים ובדיקות כרומוזומים מכאיבות. אני פשוט מקבלת את מה שהאדם אומר בכנות על עצמו, זה נראה לי הכי אמין. מרגיש לי קצת מטופש לכפות על המציאות את מה שלמדתי בגן על "גברים" ו"נשים". אני אוהבת את המציאות גמישה ונזילה, זה עושה לי לחשוב על גלידה, או השתוללות בבוץ. אני מעדיפה להתאים את ראיית העולם שלי לגלידת הטופו הטעימה והדביקה של היקום, במקום לכפות עליה את הדברים שלימדה אותי הגננת בת-שבע, שכנראה לא ידעה בעצמה.

אלא שרוב הציבור סבור שטרנסקסואלים וטרנסג'נדרים לא אוכלים מספיק חרא. כאילו לא די בזריקות ובכדורי ההורמונים, במצב ה-PMS התמידי כשאת מקבלת אסטרוגן, או במצב החרמנות הבלתי נגמרת כשאתה מזריק טסטוסטרון, בתחושות המצוקה כילד, כנערה וכאדם מבוגר, בכאבים בציצים, בשנאת הגוף הלא נכון שקיבלת, באלקטרוליזה ובכל שאר הדרעק. עכשיו נוספה על זה גם ההאשמה ב"הונאה", כדי לצפות את עוגת הקצפת ההורמונלית בדובדבן של נידוי חברתי.

תכנית המציאות החדשה שהגו מוחותיהם הלומי הקוק של בכירי רשת "סקיי 1" הבריטית, מנציחה את המצב המחורבן הזה. ב"קחי אותי מרים", שבינתיים הוקפא שידורה עד ליישוב המחלוקת המשפטית, מתחרים מספר גברברים על ליבה של נערה; סתם עוד אחת מאותן תכניות שמורן שריר נוטה להיקשר אליהן רגשית. אלא שהפואנטה של התכנית הספציפית הזו היתה שמרים היא, למעשה, טרנסקסואלית שנולדה בגוף זכרי, וטרם עברה ניתוח כדי להתאים את גופה למה שנתפס כגוף הולם לאשה. במהלך שלושה שבועות של צילומים באיביזה מתמזמזים הגברברים עם מרים, מבלי לדעת את העובדה הזו.

התכנית מנציחה את התפיסה השגויה לפיה טרנסקסואלית היא "לא באמת" אשה. "קחי אותי מרים" ממשיכה את תכנית המציאות בה נשים התחרו על ליבו של גבר אותו חשבו למיליונר, עד שגילו שהוא מפרנס מינוס בבנק ועובד בעבודה אפרורית. ממש כשם שהכסף של ג'ו מיליונר הוא הונאה, משתמע שגם הנשיות של מרים היא הונאה.

אלא שההגדרות של "מיליונר" ושל "מינוס בבנק" הן הגדרות פשוטות וחותכות. ואילו ההגדרות של "אשה" ו"גבר", כאמור, לא אמורות להיות כל כך מובנות מאליהן למי שכבר סיים בהצלחה גן חובה.

לסביות, הומואים וטרנסג'נדרים כבר מזמן הורגלו להיות מוצגים בטלוויזיה כאייטם מבדח או כפריק שואו אקזוטי. אלא שכאן לא מדובר בעוד אחד מהמקרים בהם מכפיפים אותנו לנורמה ומצפים מאיתנו להיות סוסי הקרקס המעונים של הפטריארכיה. הפעם מדובר במשהו מסוכן בהרבה. הצגת טרנסקסואליות כתרמית מסכנת את שלומם של מיליוני אנשים ברחבי העולם, שיוצגו כנוכלים ושזהותם תישלל מהם. השקר היחיד הוא הטענה כאילו מרים היא "לא באמת" אשה, רק לצורך השגת סנסציה תקשורתית על חשבונה, ולצורך הרווחים המהירים של חבורת מפיקים בריטים חלקלקים.

בעיני רוחי אני רואה את אותם בכירי "סקיי 1" מצחקקים בינם לבין עצמם במחשבה על ההברקה הגדולה שלהם. הרי זו המציאות של טלוויזיית המציאות. כשלוקחים אנשים שלמדו שהתהילה התקשורתית היא אלוהים ורק מה שבטלוויזיה באמת קיים, כל האמצעים הופכים כשרים לניצולם. גם מרים וסטיב חונכו על ברכי האידיאלים החדשים הללו. חייהם ומצוקותיהם נמחצים תחת מכבש ההפקה, וקורבנות אדם מועלים לאלילי תקשורת ההמונים והטרנד הנוכחי שלה. אם זה ימשיך ככה, עוד רבים כמו מרים יעלו כקורבן בדרך, ואנחנו עוד נתגעגע לתמימות האינפנטילית של יגאל שילון ושל סטיב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by