בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני ברשימה של טריניטי 
 
 
אורן הוברמן

לכבוד החלק השלישי בסדרת המטריקס, יצא אורן הוברמן לבדוק את השטח במתחם ה-VIP של "סינמה סיטי"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קצת פרגון לפתיחה: ה"סינמה סיטי" בצומת גלילות הוא ללא ספק אחת היוזמות היותר ברוכות שהיו פה לאחרונה, לפחות מאז שאקי אבני היגר לחו"ל.

לקוראים הבודדים שלא מכירים את הסיטי (וצרור ברכות לאלו שאינם מכירים את אקי), מדובר בקומפלקס בתי-הקולנוע הגדול בישראל (22 אולמות!), המצויד במיטב טכנולוגיות הקולנוע ובכמה מסעדות ג'אנק בין אולם לאולם. כמובן, שפרוספקטים ומציאות לחוד - המוצר הסופי הוא הרבה יותר סרטים (גרועים), יותר עמדות (לעמוד בהן יותר בתור) והמון חניה חופשית (+ הליכה של שעתיים הלוך חזור, וזאת בהנחה שאכן מצאתם את האוטו). עם זאת, חרף האלטרנטיבות (בדיזנגוף יש פריקים, עזריאלי זה המוני וקניון-איילון זה ברמת גן) ולאור העובדה שיש התקנים מובנים לכוסות-שתייה בכיסאות (במקום לחפש אותן בחושך מתחת לכיסא, ולגלות רק בבית-החולים שלקחת בשוגג את הקולה של החברה-של-אחד-העונה-לשם-מאיר), "סינמה-סיטי" הוא אופציה ראויה ביותר למקולקלי-הטלוויזיה באשר הם.

ועכשיו, תכירו רשמית את הלהיט העכשווי בקרב המעמד הבינוני החדש (הלא הם מפוטרי ההיי-טק שמצאו עבודה בטלמרקטינג): ה-VIP של "סינמה סיטי". על פי הפרסומים, מדובר בקומה עליונה סודית באולם מס' 1 של הסינמה, שהוא במקרה או שלא במקרה גם הגדול והמרשים מכל האולמות. באותו המתחם (כך נרמז בחדרי חדרים ובפרסומות-ענק בידיעות אחרונות), בעוד שאר בני-התשחורת צופים בסרט בצפיפות ועל משענת קשיחה, יושבים להם כשלושים צופים מאושרים כשהם מתקרנפים להם בספות מתכווננות של אמריקן-קומפורט, מנשנשים שמפנייה ומלחכים פופקורן-אולי-אוליו ישירות מתוך ידיהן של דיילות נאות. האם נכונים הדברים? איך נוכל לחיות כך גם אנו? האם מעתה כל כתבה בה יופיע השר סילבן שלום תזכה לכותרת "המופע של סטיב"? יצאנו, כתמיד, לתחקיר אמיץ. התשובות לפניכם.

חווית ה- VIP מתחילה עוד בטרם תכנסו לאולם. לאחר המתנה ממושכת באחד התורים, תגיעו לקופה ותאמרו לקופאית בקריצה שובבה "שני כרטיסים ל-VIP בבקשה". זאת מצידה, תעלים באותה השנייה את מבטה הזעוף לטובת הבעה מעריצה ומלאת כבוד. "ראיתי עליכם מהתחלה שאתם בעניין של VIP" היא תאמר בחיוך חושף שיניים, תיקח את המאתיים שקל (99 ש"ח לכרטיס) ותחזיר לכם במקום השטר האדום זוג מטבעות של שקל ואת הכרטיסים לאושר הנכסף.

הזמן: שעה לפני תחילת הסרט. אתם עולים במעלית מיוחדת לקומה השנייה ונכנסים ללובי קטן ומעוצב. שתי מלצריות חינניות יציעו לכם קפה, מעט אלכוהול ומבחר ארטיקים של שטראוס. אורגיות פרועות עם עשירות הארץ? מאורת קוק רוויית סלבריטיז? תשכחו מזה. יש בקושי מספיק אנשים לסטריפ-רמי-קוב והסרט היחידי שאתם הולכים לאכול הוא זה שעליו שילמתם (וביוקר).

ביקשנו מייד אלכוהול, כמובן, משהו מהיר וחזק שיצילנו במהרה מידי האכזבה המתסכלת. "יש כאן לימונדה וקצת מיץ תפוזים עם אלכוהול" אמרה לנו הדיילת במבט מתנצל. "אבל אני יכולה להציע לכם כמה דברים טובים לאכול" התעשתה בזריזות והציעה לנו לבחור בין עוגת שוקולד, שמרים או תפוחים. למראה העוגות החלטנו דווקא על זוג קסטות שעל פי טעמן נראה שצברו פז"ם מכובד במקפיא. בכדי להעביר את הטעם התנחמנו בזוג בקבוקי טובורג, שלא אכזבו.

האנשים שמסביב התחלקו לשני ז'אנרים עיקריים: חובבי-הפוזה וזוגות טרום-סקס. חובבי הפוזה יופיעו בד"כ בחולצות ראלף-לורן ונעלי ורסאצ'ה, אך יזוהו בקלות כמתחזים תודות לחוגר המאובק אותו הם שומרים בארנק מזה שני עשורים בכדי לקבל הנחות בסרטים. הז'אנר השני הוא רובו ככולו זוגות-נשואים או יוצאים-טריים, שהמשותף לשניהם הוא חגיגה מקרית (יום-הולדת למשל) והיעדר יחסי המין (ספות של אמריקן-קומפורט הן תחליף לא רע).

לאחר שיחה ערה עם אחד מחובבי-הפוזה (שהביא איתו ארגז ושני תרמוסים בכדי לקחת פופקורן חינם הביתה – "לכלב"), התברר לנו שהגיעה השעה להיכנס לאולם.

אין ספק שמדובר במחזה מרשים. לכל צופה מחכה במקום ספה חשמלית ומפוארת, זווית מעולה לצפייה בסרט (על מסך ענק) ומנת התנשאות דשנה ומכובדת לאגו (על חשבון אלו שלמטה כמובן). כל חווית הצפייה בסרט שונה לגמרי ממה שהורגלנו לו: בעוד תושבי הקומה התחתונה מתגלגלים מצחוק למראה סצינה-קומית, יושבי קומת ה-VIP מגחכים בהתנשאות. בעוד למטה משתיקים ילדים, נזהרים מחלקי פופקורן תועים ומתקפלים בכניעה בכדי שהמאחרים יגיעו למושביהם (שלעד יהיו הקיצוניים ביותר בשורה), ב-VIP מסובים בנוחות בכורסאות ומביטים מטה בזלזול מופגן. העניים האלו, פוי. "אל תנשמו מלמטה - יש מצב שיש להם מחלות", זרק לאוויר אחד "משלנו". כולנו צחקו מדושנים.

הצפייה בסרט, אם תהיתם, הייתה בהחלט חוויה מאירת עיניים שהאפילה, למרבה הפלא, גם על הסרט עצמו. עובדה: ראינו סרט, לאף אחד אין מושג מה שמו, מי השחקנים ומה לעזאזל התרחש בו. אף על פי כן, נראה כי כולם יצאו מסופקים למדי.

הירידה חזרה לחניון נעשית גם היא במעלית נפרדת, למניעת המגע הכה-בלתי-היגייני עם העם. "היכן כל העשירים?!" התעניינתי בחוסר טאקט מופגן עם יציאתנו מהלובי. "בקולנוע הביתי שלהם" זרקה הדיילת בתגובה.

כל שוכני המעלית הרכינו את ראשם עד למגע עם קרקע יציבה. "היית חייב להרוס?" שאל אותי אחד הנוכחים. "תמיד יהיה לנו את .. נו.. הסרט הזה שראינו" אמרתי מבויש בתגובה, וכל נוסעי המעלית הנהנו בשותפות-גורל השמורה רק ליחידות המובחרות ביותר. "הנה דבר אחד שערכו אינו נמדד בכסף" חשבתי בדרכי חזרה. מזל, כי בזבזתי את כל מה שנשאר על הנסיעה במונית מהסינמה לאוטו שבחנייה.
_________________________________
מתחם ה-VIP בסינמה-סיטי, צומת גלילות
מחיר: 99 ₪ לכרטיס
מטבח: קפאין, גלידות עייפות ואלכוהול קל
חניה: רחוקה ומייגעת
ציון: 7 (להשתמש במקרה של הונאת מס בלבד)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by