בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני ואפסי עוד 
 
 
דרור נובלמן

דורון שפר שמציג גבי ניצן ב"נולד לשחק" הוא האדם האגואיסט ביותר שבו נתקל דרור נובלמן מימיו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסרט "נולד לשחק" על דורון שפר, אמור היה לשפוך אור על אחת מהתופעות היותר מוזרות של הספורט הישראלי: לפנינו אתלט מבריק עם עבר על גבול האנ.בי.איי, שוויתר על הצעת עתק על מנת להמשיך לשחק, ויתר על מקום פותח בקבוצת צמרת אירופית, והעדיף לנטוש הכל ולתור אחר רוחניות ("ללכת בעקבות הלב").

על פניו נתפס המסע הרוחני הזה בעין עקומה, סך הכל, חיפוש אחר האני הפנימי שלך איננו כה מרשים כשחשבון הבנק מרופד לעייפה. ה"רוחניות" הזאת מצטיירת כמעין פינוק, פינוק אנוכי של אדם שבע, שקץ במשחק, שקץ בתהילה, שלא מעוניין לתרום יותר ומחליט במעין קפריזה יאפית של משבר גיל העמידה לשחק אותה מיסטר צ'אקרה בפונה. אפילו מדבריה של אימו ניתן לקבל את הרושם שכל התהליך הזה היה נמנע לו היה עושה דורון שלה טיול אחרי צבא כמו כל מתבגר נורמלי.

אך לא כך הדבר. אחד דברים המעניינים שהסרט חושף, מלבד הדמיון המזעזע בין שפר לגדי מ"קחי אותי שרון", הוא האישיות האקצנטרית של הכדורסלן. האיש רחוק מלהיות מפונק. מה לגבי אנוכי? זה סיפור אחר לגמרי.

הבמאי ואיש הרוח גבי ניצן, מנסה ליצור חיבור בין דורון לבין ניאו מהמטריקס; מנסה לצייר אותו כמודל של אדם שהפסיק את חיי השקר והלך בעקבות לבו אחרי אמת ואושר. הוא אפילו מנסה לצקת את דמותו של דורון כאיש שבמעשיו מהווה השראה לאנשים אחרים (הפרישה של רפי רשף מהטלוויזיה, של פיני גרשון מהאימון).

עם זאת, התמונה שמתקבלת שונה בתכלית ממה שמנסה ניצן להראות. דורון איננו נביא. רחוק מכך. שפר הוא אדם בעל אישיות קיצונית על גבול הקלינית. אדם שרמות החיבור והרגישות שלו אל עצמו הם כה מוחלטות וכה טוטאליות, עד כי הוא הופך לאגואיסט מושלם. שפר לא נותן לרגשות או רצונות של אנשים אחרים להשפיע על קבלת ההחלטות שלו, הוא מקשיב אך ורק לעצמו. המחיר שמשלמים המקורבים אליו הוא גדול.

כחוט השני עוברת בסרט הכאב והעלבון שגרם דורון לאותם סובבים, אם זה הפגיעה באמו כשסירב לקחת טיפול קונוונציונלי למחלת הסרטן, אם זו אשתו כשהחליט לעזוב אותה, אם העלבון שחש אביו על הפרישה מהכדורסל, אם האכזבה שחש חנוך מינץ כשהפר את ההסכמה שהייתה ביניהם וחזר לשחק עבור מכבי.

שפר לא גורם לפגיעות האלה בזדון. הוא אינו איש רע, הוא פשוט איש טוטאלי, וזה הדבר שכל כך מעניין -חרף הדיבור הסטואי, עיני הקרח המצועפות, ולמרות שכל סיב בחיצוניות שלו מרמז על כך שיש בו משהו אוטיסיטי, דורון שפר הוא אולי האדם הכי מחובר אל עצמו שתוכלו למצוא.

"אני הולך עם הלב שלי יד ביד", הוא מגדיר את עצמו - וכל מי מאיתנו שנתן לתהליך קבלת ההחלטות שלו להיות מושפע אי פעם על ידי כאב או פגיעה שעלולים להיגרם לזולת, מרגיש קינאה מסוימת. לדורון שפר אין את המעצורים האלה שיש לאנשים רגילים. בדומה לאלריק, הגיבור הלבקן מספריו של מייקל מורקוק, מקריב דורון את הקרובים אליו על מזבח האמת הפנימית שלו, תוך שהוא נשאר נחוש, עוצמתי ובטוח באמת הפנימית שלו עד הסוף. אדם טוב ורוחני? לא בטוח. אדם מרתק? אין שום צל של ספק.
________________________
נולד לשחק, אתמול בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by