בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה רב הנוי 
 
 
מורן שריר

מורן שריר חושב ש"ערוץ 2 - ועכשיו הסרט" הוא לא יותר מיציקה של נוסטלגיה בריאה, אבל לעזאזל, מי ביקש יותר מזה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קשה לכתוב על סרט שנעשה בערוץ 2 ושודר בערוץ 2. האם הסרט הוא תירוץ בשביל לכתוב על הערוץ או שצריך לכתוב על הסרט נטו? והאם אפשר בכלל להפריד ביניהם כאשר רגע אחד מדברים שם על פרסומות וכעבור שניה עוברים לפרסומות, והרפלקסיביות זועקת הידד?

נתחיל בזה שסרטו של יובל נתן, "ערוץ 2 - ועכשיו הסרט", הצליח. אם רצתי לשירותים וחזרתי בזמן כל פעם בשביל לא להפסיד אף קטע, הרי שעל פי מדד ערוץ 2, זו ללא ספק הצלחה. וזה לא היה בגלל ה-500 מילה שהתחייבתי לכתוב על זה - לעזאזל אפילו הפסדתי את השידור הראשון של פרוייקט Y בשביל הסרט, וזה כבר לא שווה שום 500 מילה. הסיבה שהוא כל כך ריתק אותי היא שסקירת העשור הראשון בתולדות ערוץ 2 היא במידה רבה סקירת חיי בשנים הנ"ל.

על מנת להרגיע את הדואגים לגובה המצח שלי ולקניין הרוחני שאשאיר לדורות הבאים, אציין שאני לא איזה צרכן נלהב של הערוץ המסחרי אלא פשוט ישראלי ככל אחד אחר. לא יעזור שאני על סף סיום תואר ונמנע באדיקות מלצפות בדודו טופז, העובדה היא שערוץ 2 הוא הפסקול של החיים שלנו, והקליפים מהתוכניות אמרו את זה יותר מכל אלף מילים של ארז טל או האחים שילון שהתראיינו לסרט.

או קיי, אפשר לטעון גם שסקירת ישיבות הכנסת 1993-2003 תזכיר לי את השנים האלה (איפה היית כשאהוד ברק הושבע?) וגם מניין כל האירוויזיונים של העשור האחרון (בצבא, סופר קולות עם דנה אינטרנשיונל), אבל ערוץ 2 היה אצלי בבית ואהוד ברק לא. גם אני לעסתי אורביט כי חששתי מהחומציות הארורה וגם אני אמרתי "נעמיים" כי ככה שי אביבי בטח משיג בחורות. וזה מה שהיה הסרט - עשר שנים מהחיים של כולנו בשעה וחצי.

האפיל הגדול של הסרט הוא בתחום הנוסטלגיה. מדהים כמה בקלות אנחנו לא שמים לב שדברים יומיומיים נעלמים מחיינו - פרסומות, לוגואים, אפילו טאלנטים. יובל נתן היה שם כדי להזכיר לנו את כל אלה, ובהתאם לכך גם היו ההתייחסויות לדברים "כבדים" ו"חשובים" יותר.

לשמוע את אלכס גלעדי ועירית לינור מסבירים על השפעת ערוץ 2 בעד ונגד, לא נועדה להעלות את הנושא על סדר היום ובטח שלא לפתור אותו. הדקה וחצי שהוקדשו לנושא יכולים להפוך אותו לפלקט, אם לא טפט, והסיבה שהוא בכלל עלה היא לסמן אותו, להראות, "גם דיון כזה התנהל פה מתישהו בעשור האחרון". בכך אין הבדל בסרט בין טיעוניו של המקופח המקצועי שאול ביבי, לבין הפרסומת של יעל בר-זוהר ל'פלפל'. את שניהם בא הסרט להזכיר לנו. "היי, הייתה פה פעם פרסומת נועזת ל'פלפל', והיי, היה פה גם דיון עמוק על קיפוח עדתי".

תאמינו לי שממש לא רציתי להגיע לזה אבל אני עומד להגיד את הבלתי נמנע - "ערוץ 2 - ועכשיו הסרט", ממש דומה לערוץ 2 עצמו. ולמה שיהיה אחרת? למה שסרט לא יידמה לערוץ שבו הוא עוסק ובו הוא משודר? זה רק הדבר ההגיוני שיקרה, אחרת הוא לא היה עולה לשידור בפריים-טיים של טלעד. הבאסה שלי היא בסך הכל בציון המובן מאליו, אבל בעיתונות כמו בשוטרות - "Just the facts Ma'am".

"ערוץ 2 - ועכשיו הסרט", בלי הרבה תוכן אבל ערוך טוב ועם הרבה פרסומות, נתן דוגמא ל'מה זה ערוץ 2'. המון טאלנטים שעוסקים בעצמם, ערוכים בצורה מאוזנת כי האגו מציץ בפריים משל היה בום בסרט ישראלי.

ריצה מנושא לנושא, מאייטם לאייטם בלי להתעמק בדבר. המון בלונז' כפי שיובל נתן היה מכנה את זה (יעל בר זוהר משרבבת שפתיים, יעקב ומיקי מדגמנים זוגיות) וגם טיפה כובד ראש בשביל לרצות את הרגולטורים (שאול ביבי, מאיר שניצר). הייתכן וטעיתי? הייתכן ויובל נתן לנו משל עדין על ערוץ 2? לא סתם אוסף קליפים נוסטלגי אלא תמצית מודעת לעצמה של עשר שנות רייטינג, בה הדמויות הראשיות מהוות בסה"כ קריקטורה של עצמן? לא, כנראה שלא. כנראה שערוץ 2 ניצח (או שמא הפרה) גם את "ערוץ 2 הסרט". מה אני מבין, בסך הכל מבקר טלוויזיה.
____________________________
ערוץ 2 - ועכשיו הסרט, אמש בערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by