בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דוממת 

דוממת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
(ז`אן מארי בומון)
 (ז`אן מארי בומון)    
לקח לי חמישה שבועות ללמוד איך לא להניד עפעף.
"את יכולה לא לזוז?" הוא שאל.
אמרתי, "אני צריכה את הכסף, אז אני אלמד."
הוא מתח קו סביב גופי
כמו בחקירת רצח. "זה קל מאוד,
ויש טריק פשוט אבל אני לא אגלה -
אלמנט הפחד מוסיף למופע."

בזהירות הייתי יורדת מן הלוח
ומביטה על קו המתאר שלי
- רגליים, שיער, כתפיים, ידיים -
גבולות שהוא סימן. שלי, הוא היה מדמיין,
זה שלי וזה שלי וזה שלי, טריק מחשבתי,
מחלק את הטריטוריה, מסמן את גבולות נחלתו.
ידעתי איך הטקס מתבצע.
תודה לאל, היה לו שמץ כישרון
וחוש הומור (לבש סרט-כתף של נזירי
סן סבסטיאן מתחת לחולצת המשי).
"בבקשה תישאר מדוייק," הייתי לוחשת בתחילה.
"בבקשה תישארי שלמה," הוא היה ממלמל,
גבו מופנה לעבר הקהל.

אף אחד לא יודע שפעם עשיתי את זה.
שרפתי את מודעות הנייר, עזבתי מאחור
את התלבושות השחוקות בקצוות,
אבל שמרתי על השקט שבפנים -
עם פנים שקט
אתה יכול לצאת מכל דבר ללא שריטה.
נפרדנו כידידים.
"תודה על הטקט," אמרתי.
"תודה על האקט," הוא ענה,
והשליך אלי את חיי בחזרה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by