בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המתהפכים בקברם 
 
 
אביעד קיסוס, הזמן הוורוד

אביעד קיסוס לא בטוח שערוץ 2 הוא המקום המתאים ל"עמוק באדמה" המעולה, ולא רק בגלל המוות וההומואים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האכסניה מחייבת אותי לסמן את הוי הראשון של "עמוק באדמה" בבוקסה של הנטייה המינית. אז לפני שאני מתחיל את ההשתפכות הבלתי נסבלת שברצוני להשתפך על הסדרה - למי שלא ראה עדיין, בפינה לשיפוטכם היום, דיוויד פישר וקית צ'ארלס. הראשון - בנה המדחיק והקפוץ של משפחת קברנים, השני – שוטר, ונכון להיום הם זוג ההומואים היציב ביותר בטלוויזיה האמריקאית. והם גם שווים, למרות שיש בדיוויד משהו טיפה ישראלי במובן הלא-בהכרח-מחמיא של המחמאה.

ובדיוק כמו ש"סקס והעיר הגדולה" מנצלת את העובדה שהיא משודרת ברשת הכבלים HBO ולא באחת הרשתות הגדולות והפחדניות, כדי לנסות ולהראות חיי אהבה קצת יותר אמינים ומפותחים מבחינה ארוטית ממה שהעין רגילה לראות, כך ההומואים של "עמוק", המשודרת בארצות-הברית באותה HBO, יפתיעו אתכם במידה בלתי מבוטלת של חום ואמינות אנושית, ואולי רק בשביל זה שווה לכם לראות.

ולא שאין עוד מאתיים סיבות אחרות לפחות. "עמוק באדמה" עלתה בארצות-הברית ביוני2001, וכעת, מש"הסופרנוס" הפכה משעממת למדי ו"הבית הלבן" בכלל עושה רושם של קיא אחד גדול, היא באופן רשמי נחשבת לטובה מכולן. לא ברייטינג כי זה כבלים, אבל איפה שנחשב ואיפה שכותבים, יש קונצנזוס מלא כי היא השולטת.

אל תטעו לחשוב כי היא דומה לשתי הדוגמאות שהזכרתי. היא הרבה פחות חנפנית קודם כל, ומתנהלת באותה שביעות רצון נונשלנטית האופיינית לטלוויזיה בכבלים (האמריקאית, לא משחק החיים). והיא בעיקר מנותקת חלק גדול מהזמן מהמציאות, ונראה שהיא לא רק מתעסקת במתים. היא בעצמה קצת מתה, ולפיכך פטורה מהבלי החיים ההופכים כל סדרה, אפילו אם היא "24", לנשאית פוטנציאלית של שעמום נוראי.

הסיפור הוא על משפחת קברנים שבפרק הראשון מת אביה, מנהל עסקי הקברנות, ומאלץ את אשתו ושלושת ילדיו, לבדוק איך נראית מבחוץ הסאגה המקושקשת, שעוברת תחת ידם מדי יום משפחה ממוצעת של מת. אל תדאגו, זה נשמע כמו קלישאה רק כשאני אומר את זה. המוות, כאמור, הוא שמרחף מעל כל הסדרה, שבכל פרק מכריזה על מת אחר. פתיל החיים המזמזם מעל ראשן של הדמויות הופך אותן לנוירוטיות ומבולבלות, ולצד זה מפוכחות כמו שרק מי שראה יותר מדי מוות יכול להיות.

גיבורי הסדרה לא באמת מתים - העובדה היא שהם מנהלים עסק ומסתובבים בעולם - אבל גם לא באמת חיים, כי הם לא מפחדים ממוות. כמו גיבורי-על שתיעוב עצמי סירס את הסופר-פאוורס שלהם, הם מדוכאים, נואשים, ציניים להביך וכל-יכולים. יש הרבה עצב ב"עמוק", אם כי מאוד יבשושי רוב הזמן, וגם קצת מצחיק כי לא המוות ונגזרותיו אשמים בו, אלא דווקא החיים.

המוות שם נקי מאוד ומסוגנן ואלגנטי, כל כך הוט-קוטור, שיש אפילו מלחייה מיוחדת לזרות חול על הארון, מבלי לטנף את החליפה. החיים, מצד שני, הם גיהנום.

אין לי כבוד בימים כתיקונם למוצרים ש"לא מיועדים לכל אחד". לא משום שאינני חלילה סאקר של מותגים אנינים, אלא שבהכירי את עצמי בכל הנוגע לטלוויזיה, לרוב דווקא שלולית המיינסטרים היא זו הנעימה לי יותר לשכשוך. "עמוק באדמה" היא יוצאת דופן כי היא לא ממש מיינסטרימית. בארץ היא משודרת החל מהחודש בערוץ השני, כי בכל קרב בין-ערוצי על סדרה, מישהו צריך להראות שדווקא לו יש הזין הארוך יותר, אך היא לא מוצר ערוץ-שתיימי מושלם. אולי לא תבינו אותה, זה מה שאני מנסה לומר. אולי לא תרדו לסוף דעתה. זה לא לכולם. אבל זה כמעט לכולם. בכל אופן, לכל מי שאי פעם רצה קצת למות.
_________________________________
עמוק באדמה, ימי שישי ב-23:00, ערוץ 2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by