בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ד'אור והצל 
 
 
אחי רז

אחי רז לא מבין איך לא בחרו את סאבלימינל לעשות קציצות מהגויים באירוויזיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תוך הסתכנות באיבוד עניין מצד מרבית מתרוממי האירוויזיון שהגיעו לכאן בתקווה לקבל עוד קצת אינסייד אינפו על איש המסתורין הבינלאומי דוד ד'אור (לשעבר נחייסי), אבקש לפתוח דווקא בהצגת מושג הלקוח ממגרשי הכדורגל האירופי, שהוא המקום שבו קורים מרבית הדברים הטובים בענף: "ערבוביה ברחבה". נצחון האתמול של סקוטלנד (ללא ספק אחת הנבחרות האיומות ביותר באירופה) על הולנד האצילית של אדבוקאט, הוא נס בקנה מידה שערורייתי. ואם תהיתם, גם הנס הזה הושג, כמו כל נצחונות העבר המעטים של החבורה הבריטית, בעזרת ערבוביה ברחבה. ערבוביה שהיא לעתים מוחשית - וכשמה כן היא, כאוס בוצני בתחום השוער היריב שסופו בשער מעליב המיתרגם לניצחון דחוק - אך לרוב סימבולית – מהלך טקטי אמיץ, חסר סיכוי לכאורה, שטורף את הקלפים והופך את התוכניות המוקדמות של היריב לרלוונטיות כמו מזימותיו המדיניות של יוסי ביילין.

ערבוביה ברחבה, אם כך, היא כלי הנשק הבלעדי של החלש, המקופח ונטול הכישורים, אל מול החזק, העשיר והמצוין. כשמאמצים את נקודת המוצא הזו ומנכסים אותה גם אל תחומים אחרים בחיינו – פופ מישראל המנודה, הקטנה והמושמצת נגד פופ מאירופה היהירה, השבעה ועתירת הכישורים, למשל – קל מאוד להבין עד כמה אומללה היא ההחלטה על שיגורו של האמן שהיה ידוע פעם כנחייסי לאיסטנבול מוכת הפיגועים.

איך שלא תסתכלו על זה, ד'אור רחוק מלהיות ערבוביה ברחבת הקונטרה-טנור האירופית. להיפך, הוא הטרף הקל ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור אריות אירוויזיון כמו אירלנד או שוודיה; דג רקק קאמפי וקטנטן, נטול כל שביב של מודעות עצמית, שמתנהל בשחיית כלב נלעגת בתוך אקווריום ענק של דיוות גדולות מהחיים, שיפנקו אותו באובר-דוז של פופרס וירוקנו לו את הארנק בחמאם אחרי מסיבת הקוקטייל הראשונה. בקיצור, הסריס המיוסר הזה הוא ההיפך הגמור מערבוביה ברחבה; למעשה, הוא שם הקוד הכי ורוד-שקוף לתבוסת ענק מכאיבה וצורמת.

התפוקה שהילידים כאן הולכים לקבל מנחייסי - הבחירה הכי תבוסתנית מאז ה-2-4-4 של טל סונדק – ברורה. זה בעיקר די עצוב ומקומם, כי נדמה שכולם כאן כל כך צריכים עכשיו איזו הזרקת תקווה למשהו שהוא מעבר למקום 14 עד 16 ביום גדול. משהו אחר. משהו מפתיע, מדהים וגרנדיוזי. שילך על כל הקופה, שיוכל להפסיד את הכל, אבל יוכל גם לגרוף את הג'ק-פוט.

שימו לב ששניים משלושת הנצחונות של ישראל בתחרות היוקרתית הושגו בזכות שימוש נכון בקמצוץ של אב-נורמליה: טראנסג'נדר ותימני שנזרקו לבמה המרכזית היו הדברים האחרונים שאירופה חיכתה להם, ושתי האגדות המהלכות האלה תוגמלו במנות היסטריות של דוז-פואה, לשמחת אלפי החוגגים בכיכר מלכי ישראל (את "הללויה" אי אפשר להסביר. תנו לקובי אשרת ופול מקארטני חיי נצח, והם לא כותבים ביניהם עוד אחד כזה). ד'אור, לא צריך להיות יואב גינאי בשביל להבין, לא יפתיע אף אחד.

עכשיו דמיינו לכם את סאבלימינל והצל עולים לבמה העויינת באיסטנבול בביגוד אותנטי ושרשי מגן דוד, ומול מיליוני אירופאים משותקים שלא מאמינים שיש דבר כזה, מרביצים 2:59 דקות של "בשבילי ערבי זה הכי, אחי" שיחרוז אהוד מנור ללחן חצי עממי של קובי שמעוני. היש דבר יותר ערבוביה ברחבה מזה?

זאת היתה צריכה להיות הגישה של הוועדה הממלכתית שלנו. השרירותיות המקוממת שהובילה לבחירת מועמד קש עם סטיילינג קש ותדמית של חציר, היתה צריכה להתחלף ביצירתיות. אין לי ספק כי משחק אגפים סביר היה מוביל להגבהה מתבקשת לעברו של איש הקרלו - האדם היחיד שיוכל לחלצנו מהבוץ המדיני-פזמוני.

סאבלימינל, בין אם תרצו ובין אם לאו, הוא הדובר הנאמן ביותר של הישראליוּת מודל איסטנבול 2004. הרבה יותר מאשר ד'אור הנחנח, שמהווה לא יותר משילוב נטול ויבשושי בין דמותו של ישראל, הצבר עם כובע הטמבל של דוש, וריטה, הטמבלית מילדי טהרן. סאב, עם גישת הטרנספר הבלתי מתפשרת, פני התחזיקו אותי והנכונות האופורטוניסטית המדליקה (ועל אף כל הפאקים המטורפים שלו באמינות), היה עושה ממיטב האוחצ'ות של אירופה קבב. וחוץ מזה, אלוהים יודע, אולי השליח מגרמניה או הנציג הדני היו שמים עליו עין ומחזירים אותו אלינו משוחרר מתסביכים. נראה שכולנו היינו יוצאים נשכרים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by