בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ארץ ישראל הישנה והטובה 
 
 
מורן שריר

מורן שריר מנסה להבין איך יאיר לפיד הצליח לשרוד את האבולוציה הטלוויזיונית של השנים האחרונות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יאיר לפיד הוא שריד לזן שהיה ואינו עוד. התוכנית שלו היא תזכורת לאותו שעטנז תפל בין אקטואליה רכה לבידור לא מזיק, שדני שילון וגבי גזית היו בין נושאי דגלו אי שם בניינטיז. הרעיון היה בסך הכל הגיוני - עמישראל מכור לחדשות, ולא ממש יכול להעביר את הערב בלי לדעת כמה אנשים נהרגו במהלך הפרסומות. הפיתרון: להוסיף עוד משדר אקטואליה אחרי החדשות ולרכך אותו בסטנדאפ ואומן אורח, כדי לא להבהיל את הצעירים. וכשאומרים סטנדאפ אז הכוונה היא כמובן למשהו בינוני, מתנחמד כזה, רמי ורד שיק.

אבל כל זה הרגיש נכון בתחילת 1999, במקרה הטוב. מאז השתנו פני הדברים. במהלך האבולוציה הטבעית נעלמו התוכניות האלה ופינו את מקומן לסדר עולמי חדש: תוכניות אקטואליה הארדקור מחד, ותוכניות אסקפיזם בידורי מאידך. תוכניות הבידור האלה הכריזו על מדיניות זירו טולרנס לחומרים חדשותיים, כשהקרוב ביותר שהן מרשות לעצמן זה כשיצפאן מחקה את אריק שרון בולס שווארמה. אכן סאטירה בועטת.

אבל יאיר לפיד, אוונגרדיסט ידוע, החליט להקדים את זמנו ולהשיב על גלי הרטרו ז'אנר שמעולם לא דעך. כמו אומר, "די לקידמה, טוב לי ב-1995", שילב לפיד בתוכנית פתיחת העונה שלו ראיון עם בנו של עזאם עזאם, יחד עם שיר של שלום חנוך ופינה לא מצחיקה בעליל של ליכודניק בשם חיים אלמקיס.

ניסיתי לחשוב מי הקהל של תוכנית כזאת. לא אני, בוודאי. גם לא אף אחד ממכרי הקרובים. אולי כל הזומבים האלה שרואים ערוץ 2 נונסטופ בלי למצמץ. אני אף בטוח שרבים מהצופים האלה הם חולי אקטואליה שרוצים לעשות רושם של אנשים שפויים, כאלה שמוצאים מפלט אסקפיסטי בתוכנית בידור רדודות, אך למעשה גם הם מזריקים עזאם עזאם לוריד כשנינט לא מסתכלת.

עדיין אני מתקשה לגבש קהל ברור. למה שמישהו ירצה להושיב את עצמו מול תוכנית כזאת משך שעה וחצי? בסדר, אולי אני לא קהל היעד, ואני גם מודה שהתוכנית לא ממש גרועה. לפיד בדרך כלל מצליח לארגן אורחים דה-לוקס (שלום חנוך) והוא עצמו אינו מראיין לא מוכשר. לכן הבעיה שלי היא לא שהתוכנית איומה. הלוואי והיא היתה איומה. חלק מהתוכניות שאני אישית מעריץ נחשבות בפני רבים כאיומות. אבל אין שום סיכוי שמישהו יחשוב שהתוכנית של יאיר לפיד איומה, מאותה סיבה שאין מי שיחשוב שהיא מדהימה (מלבד שר המשפטים, אולי).

דווקא בתוכנית אמש היה אייטם אחד לא רע בכלל. לפיד ראיין את ריטה טיב, אישה שהוכתה בידי אלמונים בעת שפגשה בבדידות מכר שלה. הגבר נרצח ואילו טיב, אשר ניצלה, הפסידה את חיי הנישואין שלה. הגירסה שלה לארועי אותו יום נשמעה מופרכת לחלוטין ("הכרתי אותו באינטרנט...לא היה בינינו קשר רומנטי"), וזה מה שהפך את הסיפור ללא פחות ממעולה. לפתע עולה בראש האפשרות שצירוף מקרים מדהים יכול להכתים את חייך לנצח (ולנתק אותך מהבהייה בערוץ 2).

אך גם האייטם הזה נבלע בין שיחה מטופשת עם שלום אסייג לבין ראיון מאולץ עם איילת זורר. הפטפוט עם אסייג הניב שלל בדיחות בררה מבציר 1994, ואילו השיחה עם זורר הייתה למעשה גירסה ארוכה יתר על המידה של ה"שאלון" המפורסם של לפיד. כל זה יצר בליל דחוס של קישקוש מוחלט. מדוע הוא זקוק לשלושה סטנדאפיסטים שונים? למה לא מספיק לו אחד וזמר? אני מניח שזה משום שגם לפיד יודע שזה לא משנה. הרייטינג שלו לא יפגע בסנטימטר. מי שרואה את התוכנית שלו לא יעביר ערוץ בחיים. גם אם ישימו לו מול העיניים תחרות קשירת עזים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by