בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נציבות הטעם הטוב 
 
 
אחי רז

אחי רז מחלק גזרים ומקלות לשלוש אסופות: של REM מסחרי מדי, של פריימל סקרים הוא תענוג ארכיבאי והפסקול של "חוקי המשיכה" רק מדגיש עד כמה חבל שהסרט הזה גרוע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
REM: In time – The best of REM 1988-2003, (הד ארצי/Warner)

"Green", שיצא ב-1988, היה האלבום הטוב האחרון של REM. הוא סימן את המעבר של הלהקה מחברת התקליטים הקטנה IRS לתאגיד הענק וורנר, מהלך שקרם עור וגידים לא מעט בזכות אלבום המופת "Document", שראה אור שנה קודם לכן. לאכזבת כל הנוגעים בדבר – כלומר, גם הם אבל בעיקר אנחנו – האוסף החדש של REM יצא בוורנר, מה שאומר ש"גרין" הוא האלבום המוקדם ביותר שמיוצג בו (על ידי "Orange crush" ו-"Stand" מרוממי הרוח), ואילו לחומרים המוקדמים והשווים באמת של להקת האינדי הקטנה מג'ורג'יה אין זכר.

לא תוציאו ממני בקלות רמיזות אנטי-תאגידיות, אבל קשה להחליק לוורנר את האחריות המיניסטריאלית להכחדתה של REM (כמו שאנו מכירים אותה). "Out of time", שראה אור שלוש שנים מאוחר יותר, כבר היה מוצר אמצע הדרך קלאסי ומעייף. אמנם יצאו ממנו שני סינגלים מצויינים - "Losing my religion", שנוכח באוסף, ו"Shiny happy people" המעולה עם הבי-52'ז, שמקומו נפקד משום מה – אבל השאר היה עלבון די רציני לטעם הטוב.

מאז, למעט הבלחות ספורות של רגעים טובים, שמיוצגים כאן על ידי "Man on the moon" ו-"The Sidewinder Sleeps Tonite" (שניהם מ"אוטומטיק פור דה פיפול", שהיה גם התקליט היחיד בגלגול המחודש שזכה לעטיפה נאה), REM היא לא יותר מנמנום אחד ארוך ומתמשך. הנסיון להסוות את הפאדיחה בסידור לא כרונולוגי של השירים, רק הופך את העסק לחסר תועלת עוד יותר.

מי שמתעקש דווקא על אוסף של REM, שייקח את עצמו בידיים ויחפש את זה שיצא לפני חמש שנים, וכולל את המיטב מתקופת IRS שלהם.
 
 
Primal Scream: Dirty Hits, (אן.אם.סי/Sony)

גם האוסף של פריימל סקרים – הראשון בתולדות הלהקה של בובי גילספי - מוותר על החומרים המוקדמים מתחילת הדרך (כנראה שמרצון), אבל איזה הבדל יש בינו לבין זה של REM. לעזאזל, איזה הבדל. כמה קלה היא מלאכת הרכבת האוסף כשאתה, כמו גילספי, נמצא בתנועה מתמדת, חוקר, בודק ומנסה, ולא מפסיק לחפש את הריגוש הבא.

"Dirty Hits" מביא את תולדותיה של פריימל סקרים מהמפץ הגדול של "סקרימאדליקה", אולי האלבום הגדול ביותר של העשור הקודם, ועד "Evil Heat" מהשנה שעברה, שהיה המשך ישיר לקודמו הפראי, "אקסטרמינייטור" – מהמוצלחים שבאלבומי המילניום עד כה.

כדי להוסיף על העונג הארכיבאי, כחצי מהשירים מופיעים בגרסאות שונות מאלו שהופיעו באלבום. "Higher than the Sun" נמצא כאן במיקס (חלקי) של האורב, "Come together" בגרסת הסינגל המקוצצת ו-"Burning Wheel" הפסיכדלי, שפתח את אלבומם החמישי, נשמע טוב יותר על פני 4:30 דקות מאשר 7. אבל הבשורה הטובה מכולן היא הגירסה המחודשת לגירסה המחודשת של "Some velvet mornig" (במקור של לי הייזלווד וננסי סינטרה) עם קייט מוס, שנשמעת כאן הרבה יותר טוב מאשר בביצוע של 2002.

מומלץ מאוד לשים יד על המהדורה הכפולה של האוסף, שכוללת רמיקסים מידיהם של רבים וטובים כטרי פארלי, כמיקל בראדרס, טו לון סורדסמן ומאסיב אטאק.
 
 
(Various Artists: Rules of Attraction, (Lion's Gate

לבסוף, חבל יהיה אם תחמיצו את הפסקול ממלא המצברים של "חוקי המשיכה", סרט מאוד משעמם על פי ספרו של ברט איסטון אליס, שהופץ כאן באיחור מוצדק של שנה. הבמאי רוג'ר אייברי - שכתב יחד עם טראנטינו (העירו לי שכולם כותבים טרנטינו, אז תפסיקו בבקשה) את "ספרות זולה" - עשה עבודה רעה מאוד באדפטציה הקולנועית, אבל פיצה על כך עם בחירות מוסיקליות אקלקטיות ומשיבות נפש.

"Six Different Ways" של הקיור, "Sunday girl" של בלונדי, "סטופ" של אירייז'ר ו"Situation" של יאזו נותנים את הטון האייטיזאי-להיטי המנצח, וקטעים מעולים של דונובן ודה ראפצ'ר, לצד "Without you" החשוב של הארי נילסון - שמעטר סצינת התאבדות יפה למדי בסרט - משלימים אוסף שמן הראוי להחזיקו בבית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by