בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זר לא יבין זאת 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן מצליחה להתחבר להיגיון הרגשי שבאוסף החדש של טורי איימוס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאוסף להיטים או סינגלים של טורי איימוס יש בהגדרה פוטנציאל מאסיבי לפלופ הגון. אין לו קהל, המעריצות הוותיקות כבר אוחזות בחרדת קודש בכל אלבומים , כולל הדי.וי.די, והמתנגדים לא יימצאו בו את הטיעון שישכנע אותם שהיא לא היבבנית-שהם-שלא-סבלו–כבר-קודם. טורי איימוס היא עניין דיכוטומי: או שמייחסים לה סגולות מאגיות או שאפשר לסחוט איתה הודאות בשב"כ. כך או כך, האוסף שלה לא מאיים להיות הפרעצל הרותח של החורף.

מעבר לכישלון הכלכלי, אוסף להיטים של טורי איימוס עלול לגרום גם לאיבוד קרדיט רציני מצד צאן מרעייתה. אל השירים שלה היא מתייחסת כאל בנותיה. והילדות שלה האלה לא משחקות טוב עם אחרות. כל אחת יכולה להרים את ראשה הפגיע רק במתחם החממה שבה היא נולדה. אפילו העובדה שהיא מוציאה סינגלים, כמו כל אמן אחר בעולם, מצליחה לקומם - כאילו תלשו חברות התקליטים את השירים ממקומם. הסיכוי שאסופת טורי, מכל סוג שהיא, תיראה ככל דבר פרט למיזם חג מולד, נראה קלוש.

למרבה המזל, "Tales of a Librarian" הוא לא אוסף להיטים – מדובר ב"בק טו מיין" אישי; סיור מודרך במקומות שאלבומי האולפן פתחו אליהם את הדלת; מפה מוצפנת לנשמה המשונה של בת הכומר. האוטוביוגרפיה, כהגדרתה של איימוס את האלבום, מוצגת כרשימת קורסים ופקולטות, וליד כל שיר כתוב שמו האקדמי ("Silent All These Years", לדוגמה, שייך ללינגוויסטיקה 410 ופונולוגיה 414). האלבום מכיל שלושה שירים חדשים, ביצוע מחודש לבי-סייד ישן ואסופה מייצגת למחצה מחמישה מתוך ששת אלבומי האולפן של איימוס. אין נציגות ל"Scarlet's Walk", שדווקא הכיל להיט אחד בקנה מידה איימוסי, אבל, כאמור, לא מדובר באוסף להיטים. השבח לאל.

כאוסף, אין באלבום כרונולוגיה ולא הליכה מתבקשת מהמלנכוליה השקטה למלכוליה הרועשת. הוא בנוי על היגיון פנימי, אינטימי ומעט קריפטי של מי שמציג את עצמו בפני זר שחפץ בקרבתו. היגיון רגשי, לפעמים אסוציאטיבי, שמדלג תחנות, מתעכב בנקודות שעלולות להראות שוליות ומבזיק בכנות פתאומית ורועמת. הוא פותח עם חומרים משני האלבומים הראשונים ושני שירים חדשים: "Angels" היפה, שנותן תחושה של "Little Earthquakes" שמבוצע בסאונד העדכני של איימוס; ו-"Mary", ככל הנראה מתוך הקורס 'מבוא לבנאליות', שמתהדר במילים הכי מטומטמות ובלחן הכי מעצבן שיצרה איימוס מימיה.

האיימוסית אינה חסה על המאזין, לא כמוסיקאית ולא כעורכת. לא אכפת לה לכלול שירים שיצרמו לו באוזן ויוציאו אותו מאיזון. רק כך אפשר אולי להסביר את שיבוץ הרימיקס המבעית ל-Proffessional" Widow" באמצע האוסף, בצעד שמתגלה בסופו של דבר כחיובי - הזוועתון מקיים מעין חיץ בין שני חלקי האוסף, שמעבירים תחושה שונה לחלוטין: בעוד המחצית הראשונה, שמשובצת בקטעים מרגשים כמו "Spark" אבל עדיין נותרת כאוטית ולא ברורה, החצי השני בוי כסט יפהפה והרמוני, שמתחיל ב- "Mr. Zebra" המינורי, ממשיך עם "Crucify" ומסתיים עם "Snow Cherries From France", שהוא המוצלח והמעניין מבין החדשים.

האודיו-אוטוביוגרפיה היא מקום לא מזיק להתחיל בו את ההיכרות עם טורי איימוס, אבל רק במידה והוא מלווה בהאזנה לפחות לאלבום אולפן אחד. הניתוק של השירים מהקשרם המקורי נדמה כאן כבעל ערך מוסף רק כאשר הקונטקסט המקורי מוכר וידוע. להתחיל עם טורי איימוס ב"Tales of a Librarian" אמנם עדיף פי עשרת מונים מלהתחיל איתה באוסף להיטים כרונולוגי, אבל זה עדיין לא מתקרב להאזנה חשופה ל"Little Earthquakes".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by