בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שלדודעס 
 
 
מורן שריר

מורן שריר צפה ב"טופ מודלס - סינגפור" ומעולם לא השתעמם כל כך מכוסיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלדים שלדים חלפו מולי כמה עשרות בנות, כולן בבגד ים זעיר ועצמות אגן בולטות. אפילו אני, חובב הירואין שיק ותיק, התקשתי לעמוד במראה הזה. וכשאני אומר התקשתי, איני מתכוון לזיקפה. כל המעמד הזה הזכיר את בירקנאו 1945, עת הטנקים הסובייטים שחררו את הניצולים מהמחנות. אז, כמו אתמול, חלפו בסך השלדים ונופפו בהכרת תודה למצלמות. אך לא בבירקנאו עסקינן, כי אם בתחרות "טופ מודל סינגפור". דוגמניות מכל העולם הגיעו אל האי המשווני כדי להתחרות בתחרות דוגמניות בינלאומית שארגנה סוכנות "Elite".

השם סינגפור מעלה בי זכרונות רבים. בילדותי העברתי מספר שנים באי הפתלתל והבוגדני הזה, ואפשר לומר ששם הפכתי מילד לאיש. אני זוכר לילות ארוכים בבאר של חיילים אמריקאיים, חוזר למלון שיכור לחלוטין ונענה לקריאות של הזונות הוויטנאמיות. מה אתם יודעים, הייתי בן 9. את שנותיי היפות ביותר העברתי באותו גן עדן סינתטי, וזה בדיוק מה שהוא היה (גן עדן סינתטי). לכן דומה כי אין מקום מתאים ממנו לאירוח תחרות השלדים ששודרה אמש בטלוויזיה.

סינגפור היא עיר-מדינה יפה אך נטולת נשמה. פנינה מערבית של בתי מלון, מרכזי קניות ומשרדים הבנויים ממתכת וזכוכית. וכך גם נראו הדוגמניות בתחרות - עשויות מזכוכית ובעלות מבט מתכתי ומזוגג. אמנם אי אפשר להתכחש לעובדה שהן היו כוסיות-עולם, ואולם במקום שיר הלל ליופי, דיגמנה התחרות הזו בעיקר זילות מוחלטת של מושג היופי האנושי.

סתם, חולפות להן היפות והאטומות אחת אחרי השניה. למה? ככה. לא היה בזה שום דבר יפה, שום דבר מרגש או חלילה מעניין. שוב, חשוב לי להבהיר את הנקודה - אין לי בעיה עם דוגמניות, איני פמיניסט, חלילה, ואני מאוד מחבב את המקצוע הזה ואת הנשים שמאיישות אותו. אבל לא בצורה כזאת. לא כשהן עוברות אחת אחת ונראות כמו צבא של שטנציות בסרט אימה עתידני.

זו היתה שעה וחצי של ערוץ האופנה שהשתלטה על הפריים טיים הישראלי. יכול להיות שזה לא זה נורא, אבל בדיוק בשביל זה יש לכולם את Fashion TV. וגם לא לשם כך הקימו את ערוץ 2. שידור הטקס המשמים והריק הזה היה שיא של זלזול בצופי הערוץ. לפתע אני רואה את יאיר לפיד ו"ערב אדיר" כתכניות עם שיעור קומה וגירוי אינטלקטואלי כלשהו. מתגעגע ל"המהפך", כמה ל"מזל טוב".

התירוץ של שידור התחרות הזו הסתכם בהשתתפותן של שתי מתחרות ישראליות, מאי אקרמן ואתיופית בשם ישראלה משהו. את שתי הבייבס ליוותה מיכל ינאי, שהרעיפה מחוכמתה המערבית על הילידים במזרח ושאלה את השאלות שכולנו רצינו לשאול ("איך זה להיות בעיתון סינגפורי?"). ינאי בגלגולה החדש והעצוב כדראמה קווין בדימוס, הפגינה שעמום טוטאלי מהחומרים שבהם התעסקה. היא תלתה מבט עייף ברוכלים של צ'יינהטאון והתקשתה לזייף את ההתלהבויות שפעם, בתקופות שהיא היתה מתארחת ב"פספורט", היו יוצאות בקלות. נראה שהיא וויתרה. הבינה שלשיא שלה היא הגיעה בערוץ הילדים ואם לא פניה לא אל תפנית מפתיעה (להשמין עוד קצת וללכת על תוכנית ריאליטי), הימים היפים כבר מאחוריה.

בהיעדרה של הנוכחות של ינאי, שום דבר לא היה שם בשביל להציל את התחרות הזאת - גם לא מתח של תחרות. במקום השיטה הקבועה – קודם ניפוי ראשוני ובסוף הכרזה על הסגניות והמנצחת - החליטו המארגנים לעקור כל אלמנט של מתח ולהודיע בסתמיות על שלושת הסגניות והמנצחת (דניס מסלובקיה, נדמה לי). כך נלקח מהצופים הדבר הבסיסי ביותר שאמור לעורר עניין בתוכנית טלוויזיה – הנראטיב- והחתרות המפגרת הזו הפכה לסרט נע של כוסיות. אני, בתור חובב כוסיות מושבע, השתעממתי רצח.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by