בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שהחיינו וקיימנו 
 
 
אדם אבולעפיה

רגע אחרי שוך הסערה מגיח אדם אבולעפיה עם צרור אבחנות על "פרוייקט Y” והחיים בכללם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אינס: את מבינה?, אנחנו ביחד לעולמים.
אסטלה: (פורצת בצחוק) לעולמים, אלוהים איזה בידור! לעולמים!
גארסין: (צוחק ומביט על שתיהן) לעולמים. (דומייה ארוכה) ובכן, הבה נמשיך".

"פרוייקט Y" על הסתיים והריקנות כבר שוטפת את המסך. אני לא הייתי מן העוקבים הסדרתיים, אך מומחים אדוקים אספו לי לקט פרקים מייצג שהכניס אותי ללופ בדיעבד, ואפשר לומר שוואלה, אני פאקינג אינלאב. אכן מדובר בפרק חדש ומרגש בסיפור של הריאליTVיזם הישראלי. "עולמו של סטיב" (וכך גם הסיגר) נדמה קטן ורפה לעומת הוילה. אך חוץ מהציצי, מה כל-כך סקסי? מה ומי בתפקיד הניקוטין?

בעוד אופרות הסבון מנסות לסמל את "החיים" בעזרת פסיכולוגיה בגרוש, פרוייקט Y בורא את החיים מחדש בתנאים שמייצרים תחרות בין המתמודדים, שבתורם משתמשים בפסיכולוגיה בגרוש וכמה אגורות דיסיפלינריות אחרות. הכל כאן עם חותמת אותנטיות, אורגני-דלוקס. זהו הסוד החשוף-כולו של הריאליTVיזם, והוא כמו בהפריית מעבדה - שים כמה זרעים עם ביצית במבחנה ותעשה חיים. נראה שהמדיה השיגה את המדע ויש לה לגיטימציה ממסדית וציבורית לעריכת ניסויים ארוכי-טווח בבני אדם. כאלה המזכירים הצבת שני עכברים בכלוב עם מנת כרסום (פרסום) אחת.

צפייה בפרוייקט Y הזכירה לי את המחזה "בדלתיים סגורות" של ז'אן-פול סארטר (שהסוף/אינסוף שלו מצוטט בפתיחת המאמר). מתואר שם הגיהנום: שלושה אנשים סגורים בצוותא בחדר "בסגנון נפוליאון השלישי". לוקח להם זמן מה להבין שזה אינו חדר המתנה לקראת הייסורים, אלא הייסורים עצמם. שם הם ישרצו כחיים-מתים לעד, מטפחים בהתמדה שנאה הדדית שלעולם לא תעלה על גדותיה. לצערי, ההשוואה הזו נעצרת באמצעה. במקום סדרה אינסופית, החליטו אנשי YTV על הפקה המתבססת על אלימינציית המשתתפים עד להגעה אל הזוכה, "כוכב הטלוויזיה הבא" כהגדרתם. בכך התכנית קרובה יותר לסכימה של "בעל זבוב" לגולדינג. ישנו כאן משחק שהוא מאבק קיומי: מי יזכה למנוי שנתי למעמד הסלבריטאי (מעבר ל-15 דקות הכוכבנות התורנית) ומי ישוב למעמד המציאותי, הנחות.

המשחק הזה אינו מתיר למתמודדים לפעול במהלכים אסטרטגיים מדוייקים, לאיים על כלי יריביהם בסוגים שונים של שח-מט. שום דבר אינו כל-כך מוגדר ומיידי. לצד הנחישות, הדבר הכי חשוב בפרוייקט הוא לשמור על מפלס "מגניבות" גבוה - וזה מצריך חברותיות, בוגדנות, נוכחות נעימה, נוכחות מאיימת ועוד חצאי-סתירות לרוב. כל מתמודד מוצא לו פתרונות במרחב האפשרויות של האישיות שלו, כלומר בהתאם לתפישתו של הקב"ה: הכל ידוע והרשות נתונה (סעיף שהתעקש עליו לאחר שנאלץ לוותר על הדיברות). הכיסוי הדקדקני של כל ההתרחשויות הללו בעזרת "מצלמות המסוגלות לצלם בחושך מוחלט" הופכות את הפרוייקט לסלב-פוליטיקה ברנטגן, או כמו שהתנסחה אליענה לכשנשאלה על התחרותיות בקבוצה: "זה קיים למטה, בשטח".

המציצנות, שהיא מילת-הגנאי הנרדפת להתעניינות בחייהם של בני-אדם אחרים, היא עוד "מובן מאליו" של הז'אנר שהופך את הפרוייקט למעניין בהכרח. דרך ארוכה עשתה המציצנות מחשכת אולם הקולנוע והחלון האחורי ההיצ'קוקאי ועד למיקומה מחדש ע"י הטלוויזיה בחלון הראווה, לאור סלון. אין מה להתבייש או להדחיק, כל אחד בתורו יציץ. ואלו שבהם מתבוננים, הגיבורים החשופים, יקבלו עוד ועוד חשיפה. כי מגיע להם.

אך נדמה שהמשחק הזה אכזרי. מה עם המפסידים? אלו שיוזנחו, כל חייהם יהיו מבט ארוך ונוסטלגי כלפי הוילה. הפרוזדור אל הסלבריטאיות שלא מומשה (ראו טוני מונטנה). ראוי להם שיקראו את "בדלתיים סגורות" ויזכרו תמיד את הגיהנום של סארטר, שגם היה נדמה כפרוזדור, ולא היה אלא נצח של מאבקים בין-אישיים. ואולי אז ישמחו הם בחלקם האומלל אך-הנתון-לשינוי-מתמיד, ויחפשו להם ריאליטי אחרת. כמאמר קמילה "וואו ווא... הכנסתם ת'עצמכם לסרט בתוך הסדרה הזאת...תרגיעו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by