בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נפיחות באיזור הרטרו 
 
 
מיכאל רורברגר

רורברגר מחלק מחמאות לג'ט ולאלקטריק סופט פרייד, ומתרגש לקראת החזרה של מינימל קומפקט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהפיכה של מיחזור

או.קיי. מהפיכת הרוק החדש בעיצומה : הדארקנס, הווייט סטרייפס, בלק רבל מוטרסייקל רבייבל, יה יה יה'ז , ראפצ'ר, סטרוקס, וויינס (תשלימו את החסר).חדש? לא בדיוק. המהפיכה הנוכחית היא מהפכה של מיחזור. השלכה פוסט-פוסט-פוסט-מודרניסטית על משהו שכבר נעשה קודם. אמנות הניכוס, האיסוף, התיוק, השחזור, ההעתקה . יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני. עכשיו באים הסילונים האוסטרלים, מכווצים את היסטוריית הרוקנ'רול לדיסק קטן אחד , משחיזים קצוות ומעתיקים במודע . אחרי שכל האחרים בסביבה המתחדשת עשו מחדש את הוולווט אנדרגראונד ואת בלונדי ואת הג'יסוס אנד דה מרי צ'יין , ברור היה שלא ירחק היום ותגיע הלהקה שתעשה את הסטונס והמי החדשים. ג'ט עושים את זה ( הם גם מעתיקים עוד כמה להקות, הביטלס למשל) . נתחיל מהעטיפה - ציור שחור לבן, הומאג' גרפי ל"רבולבר" של הביטלס. אם לא היה מדובר בהומאג' אמנותי , הייתי מדבר על פלגיאט. כנ"ל גם השירים.


אמן מן העבר

ג'ט הם קודם כל ניק וכריס ססטר, אחים, בתוספת עוד שני נגנים (לא אחים). בנוסף, הם מביאים לאלבומם החדש גם את בילי פרסטון , קלידן מפורסם של פעם, זה שניגן ב "GET BACK" של הביטלס ועשה עוד המון דברים חשובים אחרים ( למשל את "IN THE MIDNIGHT HOUR" ). הם משחקים אותה קול, מחברים ישן לחדש שהופך למוכר כבר עם ההאזנה הראשונה, ולו רק בגלל שכל שיר מתחבר לאמן או שיר אחר מן העבר.

דוגמאות : "ARE YOU GONNA BE MY GIRLD" , הלהיט הלוהט של "GET BORN", הוא The Who בתוספת הריף הניצחי של איגי פופ מ "LUST FOR LIFE" . "ROLLOVER D.J" (שיר עם הצהרה: "די ג'יי זה מישהו שמנגן תקליטים של אחרים") זה ביטלס , וMOVE ON"- ",זה בלדה של הסטונס נוסח "YOU CAN’T ALWAYS GET WHAT YOU WANT" . חוץ מזה נמצאים כאן גם ריקושטים לAC/DC- , הקינקס, בון ג'ובי, ושוב נזכיר - הסטונס, המון סטונס . קחו את "EXILE ON MAIN STREET" של ג'אגר וחבורתו , פרקו לגורמים ותגלו את היסודות המוצקים של הג'ט.

עישונים וזיונים

"GET BORN" , הוא אלבום מצחיק במובן החיובי של המילה. השילוב בין קטעי רוק מפוצצים באנדרנלין לבלדות , ויש המון בלדות בתקליט הזה, יוצר משהו מיוחד ומוזר. בהתחלה ניתן לחשוב שמדובר בלהקת קאוורים (גם בהמשך), אבל עם כל האזנה נוספת נתפסים למלודיות הזורמות, ליבבות הקאם און בייבי, והנה לנו רוקנ'רול גזעי עם עישונים וזיונים ובלדות מתקתקות על היחסים הדפוקים שבינו לבינה. אז נכון שמדובר ברטרו, שעתוק וחיקוי , אבל זה נשמע טוב וזה בדיוק מה שעושה את ""GET BORN לתקליט מוצלח מסוגו.

ציון: 8/10 בגלל המיחזור.

_____________
Jet - Get Born
 
 
ריחות מתקתקים

האלקטריק סופט פארייד (להלן : א.ס.פ.) , הם משהו אחר, בלי קשר למהפכת הרוק החדש, אבל עם קשר חזק למגמות פוסטיות של איסוף, שיחזור, מיחזור וכד'.

גם כאן, כמו במקרה הקודם, מדובר בשני אחים (שימו לב לכמות האחים והאחיות ברוק העכשווי), אלכס ותומאס ווייט, יוצאי ברייטון, אנגליה. ההרפתקאה האמריקאית שלהם הוא אלבומם השני. הראשון "HOLES IN THE WALL" , יצר הדים חיוביים ואפילו היה מועמד לזכות בפרס המרקיורי הנכבד של תעשיית המוסיקה הבריטית. היו אפילו מי שניסו לראות בהם את הקולדפליי החדשים (הזמן יגיד את שלו).

ההרפתקאה האמריקאית הוא בהחלט תקליט מעניין, עמוס ברעיונות וסגנונות. הוא מתחיל עם קטע רית'ם אנד בלוזי קופצני ("THINGS I’VE DONE BEFORE"), ממשיך באמצע עם קטע מסטולי/פסיכדלי ארוך של כשבע דקות (שיר הנושא) שהוא אפל, דיכאוני ואפוף בריחות מתקתקים (אם אפשר להריח מוסיקה), ונגמר ב-"EXISTING" , קטע איטי עצל והזוי ( על סף התרדמה), שמהווה ניגוד מושלם לקטע הפותח.
 
הופס… והתקליט נגמר

הבעיה עם התקליט החדש של הא.ס. פ. נעוצה ביכולת לשמוע אותו מתחילתו ועד לסופו . הסך הכל יפה, אולי יפה מידי. תערובת הסגנונות מוכיחה שהחברה מברייטון מחזיקים אוסף גדול מאוד של תקליטים ישנים בביתם, תוך דגש חזק על האגף הפסיכדלי. בתיאוריה זה נשמע מצוין : "בואו ונעשה תקליט שנכניס בו את כל מצבי הרוח שלנו", בפרקטיקה - ההתחלה מצויינת ואחר כך הולכים איכשהו לאיבוד, לרגע מתחברים, לרגע מתנתקים ו… הופס , התקליט נגמר.

ציון : 7/10 לכל האלבום. 9/10 לשלושת השירים הראשונים.

___________________________________________
Electric Soft Parade - The American Adventure
 
 
 
קאמבק קומפקטי

מינימל קומפקט עושים קאמבק. מינימל קומפקט הם מן הדברים הטובים ביותר שקרו מאז ומעולם לרוק הישראלי, ואני (גילוי נאות), שהייתי בזמנו צמוד לחבורה (וכחבר טוב ירדתי לפעמים על הופעות לא מוצלחות שלהם ונפגעתי), עדיין מאמין בכך. סמי בירנבך, רמי פורטיס, מלכה שפיגל וברי סחרוף*, נתנו לרוק הישראלי את מכת המחץ . מה שהיה קודם הוא לא מה שנהיה אחר כך. קחו את הקו האינטלקטואלי של בירנבך, חברו אותו לתזזיתיות של פורטיס, לשירת המלאכים של מלכה שפיגל ולמוסיקליות הבלתי נדלית של סחרוף ותקבלו ריגוש . מינימל קומפקט עושים קאמבק, וזה הרבה יותר מנוסטלגיה.

* יש גם את מאקס פרנקן , אבל הוא סיפור בפני עצמו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by