בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
איש-הבולבול  
 
 הצל. ציונות עם נשמה   
 
יוענה גונן

יוענה גונן מזהה את הצל כמייצג הולם של הישראליות העכשווית והאלימה, ומזכירה לו שהקוד האתי של הבריונים אוסר עליו להרביץ לה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איתרע מזלי, וצירוף של גורל אכזר וחינוך לקוי גרם לי לאהוב Pאנק והיפ הופ. לא שיש בזה משהו רע מבחינתי, אלא ששני הזרמים דוגלים באלימות וביחס סקסיסטי לנשים, ונהנים מעדת מעריצים מרביצים ומגרבצים, שמתגודדים באולמות ומביאים זה לזה נוגרות לשם הנאה. מכיוון שאני מה שניתן לראות כ"בחורה", ובהעדר מינון טסטוסטרון בדמי שיאפשר לי ליהנות מבילוי מסוג זה, אני מסתפקת בהאזנה ביתית לראפריות לוהטות וללהקות פאנק פמיניסטיות עצבניות, ונמנעת מאותם עדרי נערים מתבגרים שבועטים בחבריהם בהופעות פאנק אפלות, ומבני גילם שמתגודדים בחבורות בערבי חישגוזים מקומיים.

כי זוהי דרכן של מהפיכות, כפי שאיבחן האייקון הפסבדו-אנרכיסטי חכים ביי; מתוך רצון להפוך סדרי עולם הן מעוררות הפיכה מדממת ואלימה, שהופכת בהמשך הדרך לשיטה שונה לדכא מיעוטים חדשים. ואף על פי שההיפ הופ והפאנק החלו כמהפיכות מוסיקליות של השוליים כנגד הממסד, בהן נאחז כל מי שדפוק וזרוק בחברה, הרי שבהמשך הדרך, אליליהן של אותן מהפיכות הפכו להיות גברים אלימים ואמידים שעושקים את כל מי שרק ניתן לעשוק.

חששותיי מהתחשגזות עם וויגרז מתבגרים ואלימים התממשו לאחרונה, כשבליל החישגוזים תפס הצל של סאבלימינל את הראפר סגול 59 והרביץ בו מעט כבוד אב. הצל - שכבר מהכינוי שבחר לעצמו ברי כי מדובר באדם עם איד וסופר-אגו מסוכסכים - הוא בהחלט אדם שלא הייתי רוצה לפגוש בסימטה חשוכה. ואני יודעת את זה, כי רק לפני כמה ימים פגשתי בו בטעות בסימטה חשוכה, ושמחתי שכתבה זו טרם פורסמה. ריספקט, אחי, אני מזכירה לך שאני רק בחורה, והקוד האתי של הבריונים אוסר עליך להרביץ לי.

אותו גבר מגודל ומנופח שרירים הרביץ לסגול, גיק מחשבים ירושלמי שאפילו לא הצליח למצוא לעצמו כינוי במה מאיים במיוחד. אפשר היה לראות בכך מאבק בין הימין לשמאל בישראל, מאבק שנמשך עוד מהימים בהם יונה אברושמי פיזר רימון על אמיל גרינצווייג ויגאל עמיר שפך עופרת לתוך הגוף של יצחק רבין - אבל בעיניי לא כאן נעוץ שורש הסכסוך. הסכסוך הוא בין ישראל העכשווית, החדשה, שהצל הוא בין האייקונים המייצגים ביותר שלה, לבין הרעיון הישן והזנוח של היהדות, אי שם בשטעטלים הרחוקים, שסגול 59 נראה כאילו נשלף הישר מהשטיבל שלהם. באקט הסימבולי בו הביא הצל את הכאפה לפרצופו של סגול, השלמנו, אם תרצו, את המהלך השלם של הפיכתנו מעם נרדף לאומה של קלגסים.

סאב והצל מייצגים בצורה ברורה את הישראליות העכשווית. אני מתנצלת בפני שניהם מראש שאני לא עוסקת במוסיקה שלהם, הפופית מדי לטעמי, ומתעסקת בהם כסמלי תרבות (ואני מקווה שההתנצלות המקדימה הזו תחסוך ממני את הצורך לעמוד על במה ולהתרפס בליל החישגוזים 2004). הם עצמם בחרו במעמד הזה, חיפשו אותו במאמץ הפשיסטי לדבר בשם העם ומתוך רחשי ליבו של העם, במגיני הדוד ובדגלים שמעטרים את הופעותיהם וגופיהם, ובמאמץ הבלתי נלאה להתחנף למיינסטרים ולחדור אליו, מאמץ שאיננו יאה לראפרים ואיננו נאה לראפ. סאב והצל כה גאים לייצג את הישראליות, והנה היום פני הדור כפני הצל - עננה שחורה של אלימות נפלה עלינו, ודמותנו במראה המוצללת היא דמות של אנשים גסים, בריונים, חזקים על חלשים.

הרי הצל לא בחר להוריד את הלטמות על תאמר נאפר, למרות שהוא העמיד פני
תחזיקו-אותי בסרט "ערוצים של זעם" וכאילו כמעט-ממש-ממש-עוד-מעט היה מכניס לו איזו קטנה. הצל לא נגע בתאמר, כי הוא יודע שהשפשוף הכי קטן ותאמר מביא את החבר'ה מלוד, אלה שבאמת יודעים מה זה מצוקה ואפליה ויראו לו מאיפה משתין הדיכוי. כמו הצל שמרחף מעליה, הישראליות העכשווית היא ישראליות של מכות לחלשים. השוטר שמרביץ למהגר העבודה הסיני הכפות על הכביש, שר האוצר שמקצץ את קצבאות המשפחות החד-הוריות ולבו גס בפנסיונריות קשישות, והחייל שחורט מגן דוד על זרועו של נער פלסטיני במחסום (אותו מגן דוד שסאב והצל כה אוהבים לשאת על חזם המנופח).

הישראליות החדשה משלחת אגרופים לעבר כל מי שנדמה חלש ממנה ויכול לספוג את זעמה. אנחנו לא מבינים שבכך אנחנו רק מתנהגים כמו אותו אדם חולה שדופק את ראשו בקיר שוב ושוב. במאמצינו לטלטל קצת היגיון מתוך טירוף המציאות שלנו, אנחנו מטיחים את ראשנו בקיר עד זוב דם, וסופנו שתתבלע עלינו דעתנו ונבלע את עצמנו. אנו עיוורים מראות שהאלימות כלפי החלשים מולידה אלימות חדשה, שהכיבוש מוליד טרור, שהקיצוצים התקציביים מולידים ייאוש ושנאה ופשע.

אם צריך לבחור אייקון של הישראליות החדשה, וקוראי "פנאי פלוס" בוחרים בנינט טייב, בניגוד לדודו טופז וליגאל שילון אני דוקא די מרוצה. כל דבר שימעיט מכוחם של סאב והצל כמייצגי הישראליות החדשה מבורך בעיניי, אפילו תופעה מגוחכת כמו "כוכב נולד". עדיפה בעיניי הקיטשיות החיננית על פני הדם, האדמה והטסטוסטרון שיש לאלה להציע. כי מה יכול להיות יותר נורמלי מקיטשיות בלתי מודעת לעצמה? מוטב שבני הנוער יתחנכו על ברכיה של נינט מאשר שיתחנכו באש אגרופיו של הצל. בעיקר כי ברור שאין שום סיכוי, אבל שום סיכוי בעולם, שנראה את נינט באה לגבסו מאחורי הקלעים של "כוכב נולד - המופע" ומביאה לו קוסה בלחי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by