בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ובאותו הזמן, במועדון התיאטרון 
 
 
ערן דינר

ערן דינר נהנה עד השמיים מההופעה של מינימל קומפקט והוא חושב שמי שלא מתרגש מהקאמבק – כנראה שאין לו לב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפולמוס המופרך בדבר שובה הבלתי צפוי של מינימל קומפקט לחיינו - האם הוא חלק מחזרתו של הרוק, קריצה מחוכמת לכיוונים אלקטרוקלאשיים, פגישת מחזור נוסטלגית או סתם הייפ - נראה אמש, שעה שהצליל האימתני של מינימל מילא את האולם הגדול של מועדון התיאטרון, כמו הדבר הכי דבילי בעולם. הלהקה שבשבע שנות קיומה כמעט ולא הופיעה כאן, ונחשבה, בצדק, לשפיץ של האוואנגרד במונחי הרוק הישראלי, זוכה עכשיו לחיבוק קונצנזוסיאלי חם. הכרטיסים לשתי הופעות ההרצה, זו של אתמול וזו שתתקיים בשבת, אזלו תוך זמן קצר, והפרגון לשגרירי הרוק הבכירים בתולדות העם והאומה הוא חסר תקדים. יש מי שמתבלבל מהפסטיבל, אבל האמת היא שזה נפלא, ומחמם את הלב, גם אם זה נובע בעיקר מהמעמד שצברו פורטיס וסחרוף מאז ששבו לארץ.

ברבע לעשר פונקט, כשהבס של מלכה שפיגל בישר על "Invocation", האינטרו האינסטרומנטלי הקצר שפתח את הופעתה הראשונה של מינימל מזה 12 שנים, עבר רעד של התרגשות בקהל הרב שגדש את מועדון התיאטרון. כשהאורות היפים של במבי נדלקו, כל הספקות התעופפו ונעלמו ולפנינו עמדה האגדה במלוא הדרה. פורטיס (במכנסיים ארוכים!) וברי (חכו, בסוף הוא גם ירקוד) תופסים גיטרות משני עברי הבמה. בתווך, דמותו הנזירית של סמי בירנבך, צמוד לתוף הסנר המוכר, לצידו מלכה שפיגל ונוכחותה הממגנטת, ומעליהם האב הרחמן בעל ידי הפלדה - מיסטר מקס פרנקן אמסטרדם. רבותי, מי שלא מתרגש כמו ילד לראות את מינימל קומפקט שוב על הבמה, 12 שנים אחרי הפעם האחרונה, כנראה אין לו לב, או שהוא זקוק לתחומי עניין חדשים. איסוף בולים, למשל.

מועדון התיאטרון, מקום שעם קצת מימוש פוטנציאל היה יכול להפוך למועדון הרוק הטוב בארץ אם רק יתנו לו - וגם מקום הרבה יותר הגיוני למופע רוק מאשר היכל התרבות - היה אתמול מפוצץ. כצפוי, הקהל שמילא אותו הורכב מנציגות נכבדת של פליטי הפינגווין (עם קצת פחות על מה למרוח את הג'ל וקצת יותר על מה למתוח את החולצה השחורה), לצד צעירים שלא ידעו את יוסף אבל באו בשביל ברי ופורטיס.

מה שהם קיבלו היה סט מהודק ומוקפד של כשעה וחצי (כולל שני הדרנים), עם נציגות מכובדת לכל אלבומי הלהקה, וכמובן, ללהיטים הגדולים שפוזרו בתבונה לאורך הסט. אם בתחילה עוד ניכר קיפאון מסוים, שהתבטא בגירסאות קצרות ושחזור די מדויק של הצליל המוכר מהתקליטים השחוקים - האהבה הגדולה שזרמה מהאולם לבמה סייעה לו להתפוגג במהרה. חצי שעה לתוך ההופעה, כשנשמעו צלילי הפתיחה של "Statik Dancing", הקהל כבר היה באקסטזה מוחלטת וגם חברי הלהקה השתחררו מעט והתחילו ליהנות. משם והלאה, כל שיר פגז.

בין היתר בוצעו "Dedicated", "Babylon", "The Traitor", ו- "Piece Of Green", שבמהלכו פרצו פורטיס וסחרוף בפסטיבל חירועים עליז. "Next One Is Real" סימן את סופו של הסט הרשמי, ואילו "Inner Station", "When I Go" והקאבר ללד זפלין נשמרו להדרנים. למרות השנים שעברו מאז הופיעו יחד, ועל אף סאונד בעייתי, מינימל הצליחה להעמיד מופע מרגש ומרתק וזו, גבירותי, להקה גדולה באמת.

לסיום, מילה של ריספקט למועדון התיאטרון ולמפיקי המופע שפתחו את הדלתות בתשע כמובטח. 45 דקות אחר כך הלהקה כבר היתה על הבמה, וב-11 ורבע, הזמן שבו רוב מועדוני העיר רק מתחילים לשקול אם אולי להעלות את הלהקה לבמה, המופע כבר הסתיים. ככה צריך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by