בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אפשר למסור דץ? 
 
 
מערכת מיקסר

אחי רז יצא לאפטר מהעולם הטלוויזיוני המוכר ונחת במימד אחר - תוכנית פתיחת העונה של "שירה בשידור עם יוני רועה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו "בשידור חוקר" עם רפי גינת, גם תוכניות העונה החדשה של "שירה בשידור" עם יוני רועה – מעמודי התווך הנוכחיים של ערוץ 1 - מחולקת לשני חלקים. בחלק הראשון, המקורי והממריץ יותר, מבצעים רועה וזמרות הבית של התוכנית, לילה מרקוס, מיקה קרני ואיגי וקסמן, שירים שנבחרו בידי חיילי צה"ל העושים במתקן הנופש של הוועד למען החייל באשקלון, משם גם משודרת התוכנית. בחלק השני והסטנדרטי יותר, שאף מתנגש עם משחקי ליגת האלופות, מצטרפים אורחים מוכרים משדה הזמר העברי, אך הבחירה אינה ניתנת עוד בידו של צבא העם.

רועה מייצג יפה את הדור החדש של מנחי הערוץ. מעוקר מכל זכר לכריזמה טלוויזיונית, הוא לבוש בסריג תכלת עם כתמים לבנים שכנראה נוצרו משימוש לא זהיר באקונומיקה - בו לא היה מורשה להיכנס למרבית המקומות המהוגנים בעיר - ונראה כמו חיקוי לא גמור מתוצרתו של טל פרידמן. מתנשף, הוא פותח בדברי תודה - מקרב לב - על הפקסים הרבים ששלחו הצופים למערכת התוכנית בעת הפגרה, וממשיך עם פיליטון קצר אודות עוז רוחם של חיילי צה"ל, הן באימונים והן בשדה הקרב. במרכז הרחבה, המוקפת גברים בחאקי, ניצב שולחן אירוח גרוטסקי שנוסר כגיטרת ענק, כרותת צוואר ובצבע ערמוני, אליה יסבו בהמשך ריקי גל והמנהל המוסיקלי של התוכנית, מיקי גבריאלוב.

אחרי שיר פתיחה ים-תיכוני אותו מפזם רועה באוקטבה אחת גבוה מכפי יכולתו, מקבלת "שירה בשידור" את בעיטת האדרנלין הנחוצה לה כדי להתעלות על הפרקים החד-חולייתיים מהעונה שעברה: במה שמצטייר כמחווה ברורה לפארודיות המונטי פייתוניות על תוכניות הארכיאולוגיה בבי.בי.סי של שנות השישים המאוחרות, צועדים יוני רועה וחייל חיוור חבוש כיפה בשביליו המוריקים של כפר הנופש הצה"לי, כשאת הפריים מקיף דוק כתום וצמרירי, מהסוג שמרמז בקולנוע ההוליוודי הישן על פלאשבק.

רועה, כולו שלווה מאופקת, שואל את בן הישיבה הצעיר איזו שאלה סתמית (חיילים בסדיר, כמו ילדי-גן, אוהדי כדורגל ועולים חדשים, נהנים ממעמד של סתומים, ולכן זוכים להישאל תמיד אך ורק שאלות סתומות וסתמיות), מקבל תשובה כלשהי שאינו טורח לעכל, ועובר לדבר המפרסם. "האם ידעת", הוא פוער עיניים פיסקאליות, "כי במדרכות אלה עצמן בהם אנו פוסעים כעת, צועדים מדי שנה 50 מיליארד חיילים, וכי הוועד למען החייל שופך כאן מדי חודש 3 מיליארד דולר לרווחתם?". החייל שלצידו משיב בתגובה כי הוא מאוד אוהב את השיר "לתת" של בועז שרעבי. רועה מציין בחיוך לאקוני ש"כולנו אוהבים", ומחזיר אותנו לאולפן כדי לשמוע ביצוע ללהיט "טרפטוני", מאת שלומי שבת.

אח"כ נטפל הרועה בחולצת האסיד לחייל אחר, ומציג בפניו קושיה שדומה כי מטרידה אותו מזה זמן: באיזה אופן יכול להשפיע עליך שיר אחרי אימון מפרך? הסמל מתחמק במבוכה מההומו-ארוטיות המרומזת שבשאלה, ועונה בגמגום כי אחרי אימונים דווקא לא איכפת לו לשמוע איזה בועז שרעבי. למרות זאת, בחר הפעם ליהנות משיר של משינה, מפני שהוא עצמו אוהב את משינה וגם חברתו אוהבת משינה, ובהזדמנות זו הוא מוסר לה ולמשפחתו ד"ש חמה.

לסיום החלק הראשון - החלק השני הובטח אחרי "מבט" עם חיים יבין, ובו מחרוזות משירי נעמי שמר (שלערוץ 1 דווקא מרשה להקרין באוויר הפרוץ את תמליליה) – קורא רועה לזמר קובי פרץ, שמטריף לחלוטין את כל החיילים עם השיר "בלבלי אותו". אז, בעוד חבורה עצומה של נערי גדוד "לביא" בשיא פריחתם מאיימת להראות לפרץ כי הם אינם בוחלים במגע עם בני אדם אחרים, תם לפתע הזמן, וכתוביות הסיום כיסו את התלהטות היצרים המפתיעה. חייבים להירגע עם "מבט", באמת.

אחרי לפחות שנתיים בהם נעדרו תכני הערוץ מרוממה במערכת הדם שלי, טוב להיזכר שוב עד כמה צבעונית ומחדדת חושים היא חוויית הצפייה בו. נעים לגלות כי המעבר לעידן הרב-ערוצי לא שינה כהוא זה את הגישה והאופן שבו עושים שם טלוויזיה. אבל יותר משמח מהכל להיווכח כי שני גופים אימבציליים כל כך כמו צה"ל ורשות השידור אינם נוהגים זלזול מוחלט בכספי הציבור שמממן אותם, ומחממים זה את גופו של זה בלילות הקרים של ליגת האלופות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by