אחרי שיצא בחמש עבירות, אין מנוס מלערוך השוואה בין דמותו הטראגית של השורד דורון ג'מצ'י לדמותו של השחקן שהיה. אורי רפאל באום באישית לוחצת
הו אלוהי הזיכרון הקצר, תן איזו באנה אחת בראש של השורד הטרחן, דורון (האגדה שהתנפצה) ג'מצ'י.
כשהוא כנראה מזהה את סופו הקרב במשחק, עובר ג'מצ'י מהגנה אזורית להתקפה ומבצע בדרך כמה וכמה עבירות תוקף בלתי ספורטיביות כנגד בוקי נאה מחד ונטלי דדון נציגת "הדור הצעיר" מאידך.
צילום: סער יעקב, לע"מ
אז הנה קצת עובדות שגם נאום חוצב להבות ומלא פאתוס של אדם שחצן לא יוכלו לטשטש: השנה 1985: ג'מצי הצעיר (23) מצטרף למכבי ת"א כשלנגד עינו רק מטרה אחת: להעיף ממכבי ת"א את אדריכל הניצחון, ממ, יוד, קוף, יוד ברקוביץ שזה עתה חגג 31 ונמצא בשיא כושרו ותהילתו. אותו ברקוביץ' כבר מחזיק אז בשני גביעי אירופה, סמל שג'מצ'י ימשיך לערוג לו עד קץ חייו.
חזרה למציאות: עברו כמעט 30 שנה וג'מצ'י מבוגר יותר, רעב יותר, אך מוצלח פחות.
במחי מועצת שבט קצרה אחת, האופי של הספורטאי שפוחד פחד מוות מהחושך שנמצא כשהזרקור זז רגע הצידה, פורץ החוצה כאילו שוב אנחנו בהיכל הספורט ביד אליהו, ושוב מיקי מנצח לו ת'משחק בשנייה האחרונה.
נטלי דדון, הלא היא דורון ג'מצ'י מודל 85, מפחידה את דורון מעצמו, הוא הרי יודע למה הוא מסוגל. בוקי נאה, הלא הוא מיקי ברקוביץ' מודל 85, זוכה מג'מצ'י לבוז ולעג: "למה אתה מציע את עצמך למשימה כשאתה יכול לדפוק את כל הקבוצה". תשנו את השנה, תשנו את מושא הדברים והרי לכם דיאלוג קלאסי במכבי ת"א בשלהי האייטיז.
חזרה לעבר: 1995, ברקוביץ' כבר בן 41 עטור תהילה ומעוניין לסיים את הקריירה בעונת פרישה במכבי ת"א. ג'מצ'י, איך לא, מטרפד את כל העסק, כדי שחס וחלילה לא יגנוב מיקי הקשיש איזה רגע של נחת מזרועותיו. מאוחר יותר עשתה ההיסטוריה חסד למיקי כשזכה למשחק פרישה מרהיב - ואילו ג'מצ'י כנראה מחכה לזה עד היום.
בחזרה למציאות: אחרי שבכל מועצות השבט בהן נכח בתחנות חייו דאג דורון לרשום את שמו של מיקי - מצא עצמו דורון נלחם בגרסאות מודרניות שלו עצמו, וסוף סוף ניצח. כלומר הפסיד.
|
|
|
|
|
|
|
