בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נ נח נחמ נחמן אינגבר 
 
 
מערכת מיקסר

אידן סגל עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים החדשים שעולים השבוע בבתי הקולנוע: "אדון ומפקד", "הבלש המזמר", "קיוב 2", "סיפורים מהמטבח" ועוד

 
 
 
 
 
 
 
 
 

קיוב 2: הייפרקיוב

 
Cube 2: Hypercube

ב-1997 היה לכמה אנשים מקנדה רעיון מקורי ומיוחד לסרט אימה: מספר אנשים מתעוררים יום אחד ומגלים שהם לכודים בקוביה הונגרית ענקית ורצחנית. הסרט, שנעשה בתקציב קטן יחסית וללא שמות גדולים, גרף סכומים יפים בקופות וזכה לקהל מעריצים נאמן.

ואז הגיעו אנשים נוספים והגו עוד רעיון, מקורי הרבה פחות – לעשות סרט המשך לאותה הצלחה מפתיעה. רק הפעם, כדי לא לחזור על הסרט ההוא, האנשים לא יתקעו בסתם קוביה גדולה בעלת שלושה ממדים שגרתיים, אלא בהיפר-קוביה בעלת ארבעה ממדים, בה החלל והזמן לא שמעו על חוקי הפיזיקה המקובלים. הממד הרביעי, למי שתוהה, הוא הממד שמאפשר הוספת פעלולי מחשב כאילו-מגניבים. רבים חשבו שהמשך הוא רעיון רע - הסרט יצא ברוב העולם הישר לוידאו ולדיוידי. לעומת זאת, הביקורות המעטות שנכתבו עליו היו חיוביות יחסית.

במאי: אנדרז' סקולה (צלם מוערך – ספרות זולה, כלבי אשמורת – שזהו סרטו הראשון), 95 דקות, קנדה, 2002.
(למידע על זמני הקרנות)
 
Entertainment Insiders: למרות שהסרט מעט מאכזב ואינו מספק תשובות מלאות לתעלומות הרבות שמצויות בעלילה, הוא מותח מאד ועדיף על מרבית סרטי האימה של הזמן האחרון.

Film Threat: גם אם הוא אינו מפתיע ומותח כמו הראשון, "קיוב 2" הוא עדיין מותחן מסקרן, עם תפאורות יצירתיות ובלתי שגרתיות.

FilmCritic.com: המשך פושר ומיותר. בעוד שבסרט הראשון היה היגיון כלשהו, כאן הכל מאולץ ומופרך עד לדרגה של נונסנס מוחלט.
 

הבלש המזמר

 
The Singing Detective

הסופר דן דארק (רוברט דאוני ג'וניור) סובל מאד. הוא סובל כי מגיל צעיר הוא חולה במחלת עור קשה וכשהיא מתפרצת הוא מובל אחר כבוד לבית החולים לאשפוז ארוך. הוא סובל כי האשפוז משפיע עליו לרעה וגורם לו לשקוע בהזיות, בהן הוא מדמיין את עצמו כאחת הדמויות בספרו - בלש פרטי החוקר תעלומת רצח. הוא סובל כי עברו המכאיב מתפרץ גם הוא לתוך הזיותיו וכך גם האנשים הקרובים לו, ביניהם גם אשתו (רובין רייט פן), שמנהלת רומן מאחורי גבו, או שמא גם זו הזיה. הוא די בטוח שהאחיות והרופאים שפורצים בשירה סביב מיטתו הם פרי דמיונו, אך מה לגבי שני הבריונים שמגיעים לבית החולים?
לעזרתו נחלץ פסיכולוג קירח (מל גיבסון עם פיאה), שמנסה לחפור בעברו ולמצוא שם את התשובות. את התסריט כתב לפני שנים דניס פוטר ז"ל, על פי סדרת הטלוויזיה הקלאסית שלו.

מדד העגבניות הרקובות, שמאגד ומשקלל את ציוני המבקרים: אי אפשר כנראה שלא להשוות בין הסרט לסדרת הטלוויזיה המהוללת, ולפי הביקורות – אין מקום להשוואה. 39 אחוזי טריות, וציון ממוצע של 5.3 מתוך 10.

הכסף מדבר: הסרט יצא לפני חודש בארה"ב בהפצה מצומצמת ונעלם במהירות מהמסכים כשהוא מרוויח רק 250 אלף דולר.

במאי: קית' גורדון, 109 דקות, ארה"ב, 2003.
(למידע על זמני הקרנות)
 
 
N.Y. Post: כדאי לצפות ב"בלש המזמר" כדי לתפוס עוד הופעה משובחת של רוברט דאוני ג'וניור או כדי לראות את מל גיבסון כפסיכולוג קירח ומזדקן. הסרט, לעומת זאת, לא תמיד עובד.

Chicago Tribune: סדרת הטלוויזיה המופתית של דניס פוטר הייתה עילוי – הסרט הוא כשלון מכובד. אך גם בתור העתק חיוור למקור, ניתן להנות ממנו.

Philadelphia Inquirer: למרות הופעתו המיומנת של דאוני ג'וניור, הסרט לא עולה יפה. לא כל מה שעובד בשבע שעות של סדרת טלוויזיה, מצליח גם בסרט של פחות משעתיים.
 

עשר

 
Ten

עבאס קיארוסטמי הוא הבמאי האיראני המוערך ביותר בעולם ומי שעצם אזכור שמו יכול לגרום לכמה מבקרי קולנוע להתייפח בהתרגשות. ובכל זאת, למרות שהקולנוע האיראני צבר לו אוהדים רבים בארץ, "עשר" הוא סרטו הראשון של קיארוסטמי שמוקרן בארץ באופן מסחרי.

אחת הסיבות למוניטין של הבמאי האיראני היא נטייתו למינימליזם. כאן נטייה זו מגיעה לדרגה קיצונית – כל הסרט מורכב משתי מצלמות דיגיטליות, שמקובעות בתוך מונית אחת הנוסעת ברחבי טהראן ומצלמות את הנהגת משוחחת עם נוסעיה - ביניהם בנה הקטן, מוסלמית אדוקה וגם זונה, שכמו כולן עטויה אף היא ברעלה. בסך הכל עשר שיחות, כשם הסרט. אם מינימליזם הוא הקריטריון לאיכות, ניתן להבין מדוע המבקרים חושבים שהוא גאון.

מדד העגבניות הרקובות: כאמור הביקורות משבחות (87 אחוזי טריות וציון ממוצע של 7.5 מתוך 10) אם כי ניתן היה למצוא גם כאלה שלא הבינו את הקטע.

פרסים ועיטורים: קיארוסטמי הוא אורח קבוע בפסטיבל קאן, ואף זכה בעבר בדקל הזהב עם "טעם הדובדבן", וגם הפעם סרטו היה מועמד בתחרות הרשמית.

במאי: אבאס קיארוסטמי (טעם הדובדן, לאן שתישאנו הרוח), 91 דקות, צרפת/אירן/ארה"ב, 2002.
(למידע על זמני הקרנות)
 
Sun Francisco Chronicle: "עשר" מציע מבט נדיר ומרתק על חיי היום יום של הבירה האירנית. התוצאה תראה מוכרת לכל אחד שחי בסביבה עירונית, בכל מקום בעולם.

Salon.com: בדרכו החמורה והסגפנית, "עשר" מצליח לטלטל עמוק בפנים. קשה למצוא סרטים כה אנושיים, אינטימיים ומדויקים. גם אם כל הדמויות שלו לבושות ברעלות וחיות תחת משטר מדכא, האמירה של הסרט היא אוניברסלית ונוגעת לכולנו.

N.Y. Daily News: קיארוסטמי הצליח סופית לטשטש את הגבולות בין מציאות לבדיון - "עשר" מרגיש כאילו הוא נעשה ללא במאי ותסריט. במקום זאת, אנו מקבלים הרבה משפטים בנאליים.
 

אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם

 
Master and Commander: The Far Side of the World

אל ספרי הייעוץ למנהל הזוטר, דוגמת "מי הזיז את הגבינה שלי", אפשר לצרף צפייה מודרכת בסרטו החדש של פיטר וויר ("המופע של טרומן"), שם מוצג המנהיג המושלם – קפטן "לאקי" ג'ק אוברי, רב החובל של ספינת הקרב 'סופרייז' בשירות הוד מלכותו בראשית המאה ה- 19. ומי יותר מתאים לתפקיד מראסל קרואו, גבר שבגברים.

המנהלים המשוועים למודל סמכותי יצפו בקפטן ג'ק מתמודד עם המשימה שהוטלה עליו – לחסל ספינת פירטים צרפתית המשייטת ליד חופי ברזיל, וזאת למרות שהספינה ההיא מהירה משלו, עם צוות גדול יותר וכוח אש עדיף. לצדו של אוברי ניצב רופא הספינה (פול בטאני המצוין, ששיחק מול קרואו ב"נפלאות התבונה"), שלמרות שהוא מעדיף בוטניקה על מלחמה, הוא חברו הקרוב ביותר בספינה. וזה חשוב, כי כשאתם בעמדת פיקוד, אתם תמיד לבד. רשמתם?

מדד העגבניות הרקובות: מרבית המבקרים התלהבו (86 אחוזי טריות וציון ממוצע של 8 מתוך 10). לדעתם הסרט, שמבוסס על סדרת הספרים המפורסמת שחיבר פטריק אובריאן, הצליח להעביר את רוח ההרפתקאות הסוחפת שהייתה במקור. גם המילה 'אוסקר' מוזכרת לא מעט.

הכסף מדבר: עד כה הרוויח הסרט מעל לחמישים מיליון דולר בשבועיים. נשמע הרבה אולי, אבל כמו כל סרט הוליוודי שמתרחש בלב ים, "אדון ומפקד" נעשה בתקציב ענקי (150 מיליון), כך שבינתיים יוצרי הסרט מתנחמים בביקורות.

במאי: פיטר וויר (המופע של טרומן, ללכת שבי אחריו), 138 דקות, ארה"ב, 2003.
(למידע על זמני הקרנות)
 
Roger Ebert: זהו אפוס שלא שוכח את האדם. גדול ומפואר, ומרגש בדרך בה הוא מתמקד בדמויות ובקונפליקטים שלהן. הרפתקה ימית מלאת מרץ שמפתיעה באינטליגנטיות שלה.

Rolling Stone: אפשר להרגע. זה לא עוד סרט פארק שעשועים. כאן יש זמן לעלילה בנויה היטב, להצגת הדמויות ולמשחק משובח. קרואו נותן הופעה של כוכב אמיתי ובטאני מעניק ממד נוסף ומרתק לסיפון הספינה.

Chicago Tribune: וויר וציוותו המיומן לוכדים את המראה וההרגשה המקורית של סדרת הספרים, תוך שימת לב לפרטים, יצירת קשרים אינטימיים בין הדמויות ועיצוב קרבות ימיים מלהיבים ואנרגטיים.
 

אני סזאר

 
Moi César, 10 ans 1/2, 1m39

אחרי שורת הסרטים הישראלים שבהם כיכבו ילדים (מ"החברים של שלומי" ועד ל"נינה"), מגיע סרט צרפתי, שמנסה אף הוא לבחון את עולם הילדות, כולל כמובן המשברים, הבדלי הדורות והאהבה הראשונה ההכרחית. סזאר הוא ילד צרפתי שמנמן בן עשר וחצי, בגובה 139 סנטימטרים (כפי שמעיד שמו המקורי של הסרט). למרבה הצער, בגלל נתונים לא מספקים אלה ישנם מבוגרים שחושבים שהם יכולים להסתכל עליו מלמעלה למטה. הוריו למשל, שלא תמיד חושבים שראוי לשתף את הבן הצעיר שלהם בכל הפרטים, בעיקר כשאלה נוגעים לעבודתו הנתונה במחלוקת של האב. ובכן, סזאר אולי נראה תמים ושקט, אבל אם לא מספרים לו את האמת אין לו ברירה מלבד להמציא אמת משלו.

הביקורות הצרפתיות לא יצאו מגדרן. היו שטענו שהסרט חביב, שהוא מתוק, שהילדים חביבים למדי, והיו שמצאו את העלילה לא ממוקדת, אבל לא שום דבר מסעיר במיוחד.

במאי: רישארד בארי, 91 דקות, צרפת, 2003.
 

סיפורים מהמטבח

Salmer fra kjokkenet

על פי סרט זה, בשנות החמישים היה למדענים הסקנדינבים משעמם במיוחד - זו כנראה הסיבה שהם פתחו במחקר מקיף לקביעת הרגלי המטבח של האזרח המצוי. לאחר שסיימו לחקור את עקרת הבית הנורווגית, התפנו החוקרים למושא מחקר מרתק לא פחות – הרווקים: איך הם משתמשים במטבח שלהם? האם הם מסתפקים בבישול ביצה או מתפרעים עם ארוחות שחיתות?

כדי לענות על שאלות אלו ואחרות נשלחו תצפיתנים מיוחדים למטבחיהם של רווקי הצפון, במה שהוא כנראה הגירסה הראשונית והלא ערוכה לתוכניות הריאליטי. פולקה, אחד התצפיתנים, הוצמד למטבחו של אייזק, רווק מזדקן וחמוץ פנים. אסור להם לדבר אחד עם השני בשום פנים ואופן, אבל באמת, כמה אפשר להציץ על מטבח בלי ליצור קשר?

פרסים ועיטורים: הקומדיה המאד סקנדינבית הזאת נבחרה כנציגת נורבגיה לתחרות האוסקר ב- 2004.

במאי: בנט האמר, 93 דקות, שבדיה/נורווגיה,2003.
(למידע על זמני הקרנות)
 
Eye Weekly: קומדיה עדינה ואבסורדית, שניחנת הן בשנינות חדה והן בויזואליות עשירה.

Jigsaw Lounge: למרות הקצב המתון והטון האירוני, קל לחבב את הסרט ולהנות ממנו, אם זה בגלל ההומור חסר ההבעה או הרבדים הנוספים החבויים שלו, שעוסקים בתאוות המציצנות האנושית.

View London: קומדיה דרמטית מוזרה במקצת ומתוקה ביותר, שמתחילה כסאטירה מעודנת ומסתיימת באופן נוגע ללב. מומלץ.
 

גיהוק

 
Hukkle

נחש זוחל מתחת לסלע. זקן מגהק. כלב נובח. חבורת גברים משחקת. כבשים פוסעות על השביל. ציפור עפה. שוטר משתין. אישה משליכה חכה למים. דג בולע את הפיתיון. סבתא מכינה אוכל למשפחה. ילדה משחקת עם חתול. הלוויה. מטוס מחריש אוזניים. זקן מגהק. כלבים נובחים.

סרטו המלא הראשון של הבמאי ההונגרי הצעיר גיאורגי פאלפי משלב בין תמונות אסתטיות משגרת יומו של כפר אלמוני עם צילומי טבע סטייל נשיונל גיאוגרפיק עם עלילת הרצח הכי משנית שיצא לכם לראות – כלומר, זה אם יהיה לכם כוח וחשק לצפות בסרט ניסיוני, מאתגר, ללא עלילה ומילים כמעט מלבד שיר אחד בהונגרית.

פרסים ועיטורים: פסטיבלים הם המקום הטבעי של סרט מסוג זה (למרות שהוא גם זכה לתפוצה מסחרית נרחבת יחסית), והם מעניקים לו עוד ועוד פרסים: פרס הבמאי בפסטיבל הונג קונג, פרס הבמאי הצעיר בפסטיבל סאן סבאסטיאן, פרס הסרט בפסטיבל סנטה פה, פרס תגלית השנה בתחרות האוסקר האירופאי והרשימה ממשיכה.

במאי: גיאורגי פאלפי, 75 דקות, הונגריה, 2002.
(למידע על זמני הקרנות)
 
N.Y. Times: פאלפי מביט בעולם בעיניו של ילד. הוא מתאר אנשים באותם תשומת לב ודיוק שהוא מצלם חרקים, דבורים או את חיות הכפר. אבל ככל שהסרט מתקדם מתברר שהצילום הפסטורלי מכסה על תמונה אפלה ופסימית יותר.

Eye Weekly: שילוב מוזר, מוזר מאד, של רובר ברסון, טרי גיליאם וערוץ ה'דיסקברי'. תענוג ויזואלי לא שגרתי.

IO Film: צילום מרהיב ומלא הפתעות, הומור ויזואלי משעשע ומבט חודר על חיי הכפר. שווה גם צפייה שניה.
 

דוגוויל – טרום בכורה

 
סרטו החדש של לארס פון טרייר מציג אותו באור חדש-ישן. 'חדש' כי במקום האוירה הריאליסטית לכאורה של סרטיו האחרונים הוא מצלם את "דוגוויל" על במת תיאטרון, כאשר התפאורה - כולל הבתים והכלב - משורטטת בקוים כלליים על הרצפה (להמחשה מומלץ לבקר את האתר הישראלי המושקע). 'ישן' כי גם הפעם ניצבת במרכז הסרט בחורה טובת לב, שהעולם, או יותר נכון בני האדם, מתעללים בה באכזריות.

גרייס (ניקול קידמן) מגיע לילה אחד לעיירה האמריקאית הנידחת והמבודדת דוגוויל ומבקשת מקלט מאויב מסתורי. בתחילה מקבלת אותה העיירה בחשדנות, בהמשך באהבה ואחר כך… אחר כך על פי מיטב המסורת של פון טרייר.

במאי: לארס פון טרייר (רוקדת בחשכה), 177/131 דקות (בארץ יוקרנו שתי הגרסאות), דנמרק/שבדיה/צרפת/ארה"ב ועוד, אנגלית, 2003
 

בשבועות הקודמים

לפניכם מבחר ביקורות על הסרטים שמציגים כעת בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, בעזרתן תוכלו להחליט איזה סרט שווה לכם לראות.

מת לצעוק 3, אהבה זה כל הסיפור, פרח הרוע, פעלים למתחילים, הפרעות קטנות

שטח פתוח, תחת שמש טוסקנה, ממבו איטליאנו, הבת של הבוס שלי, הילד נשאר בסרט, שעות הפנאי, אהבה זה כל הסיפור

מטריקס Revolutions, החיים בלעדי, המשחק של ריפלי, ממבו איטליאנו


איזה קפטן ג'ק אתם מעדיפים – את ראסל קרואו ב"אדון ומפקד" או את ג'וני דפ ב"שודדי הקריביים"? האם צילום המונית ב"מופע של סטיב" הוא בעצם מחווה לסרטו של אבאס קיארוסטמי? והאם צריך להביא מחשבון ל"קיוב 2: הייפרקיוב"? בואו לדבר על זה בפורום הקולנוע של נענע
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by