בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמנות או מנוש 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן סבורה כי פמיניזם צרכני של שופינג ופאקינג נוסח "סקס והעיר הגדולה" הוא המכה הגדולה הבאה על המיניות שלנו, אפרופו יום האיידס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קמתי הבוקר עם כאב ראש נוראי. כאילו ברזל מלובן חודר דרך המצח שלי בניסיון להגיע לחלק במוח שאחראי על הליבידו ולשפד אותו, כעונש. לא כל כך הוגן לצפות ממני לכתוב על "סקס והעיר הגדולה". תרגיל זול מצד המערכת; ברור שאני עויינת טלוויזיה, גישות שמרניות לסקס וחיפושים נואשים אחרי בעל ואהבת אמת (לפי הסדר הזה), ושמצפים ממני לטקסט נרגן שילחץ על בלוטות הטוק-בק של הקוראים. האמת, מתוך אדי החמרמורת קשה לחשוב על משהו בלתי נרגן להגיד על העולם באופן כללי.

היום יום האיידס הבינלאומי, ומאמץ אינטלקטואלי פשוט יכול לקשר בין שני האירועים, ולסמן את קארי וחברותיה כילדות הפוסטר של עידן הפוסט של המהפיכה המינית, או משהו כזה. בחוץ יש שמש חורף נהדרת, ונראה שהיה נחמד הרבה יותר להזמין איזו בחורה הביתה ולעשות איתה סקס צהריים רך בין עיגולי האור שמפזזים על המיטה, מאשר לדבר על סקס ועל ערים גדולות ועל יום האיידס הבינלאומי.

לאיידס היה תפקיד פרדוקסלי בשיח המערבי על המיניות. מצד אחד, סוף עידן התמימות המינית (או חוסר התמימות, אם לדייק), סוף עידן הסקס הפרוע במועדונים אפלים, סוף עידן הגלולה כמבשרת שיא של שחרור מיני. מישל פוקו, שחלה באיידס ומת בגיל 57 כתוצאה מזיהום, ביקר את האופן בו חולי האיידס פנו מיד לדמויות הסמכות - הרופאים והדת. היחס הציבורי לחולי איידס ראה בהם חוטאים שאשמים במחלתם, וכעת עליהם לכפר על חטאיהם הראשונים בקבלה מחודשת וכנועה של הסמכות - הימנעות מינית, טיפול רפואי.

מצד אחר, למחלת האיידס היה חלק במאבק מיני לשחרור. האיידס הזכיר להומואים רבים שהם עדיין מיעוט נרדף, לאחר שהואשמו בהפצתו. תנועת ה-"Gay Liberation", ששקעה אל תוך תרדמת צרכנית בשנות ה-80 המחומצנות, עטתה על עצמה בשנית את שריון המאבק הפוליטי והפכה לתנועה קווירית עצבנית, שבמקום לדרוש קבלה על בסיס דמיון למיינסטרים ההטרוסקסואלי, החלה לדרוש קבלה על בסיס שוני ומגוון, ולחגוג את השוני הזה. גם עובדות ועובדים בתעשיית המין, שמצאו עצמם מועלים על המוקד החברתי לצד ההומואים, התעוררו במרץ מחודש לפעילות של העצמה פוליטית. עם הפצת ההסברה בנושאים כמו איידס, הזכות של העובדת על גופה וזכותה לדרוש שהלקוח ישים קונדום, התארגנו קבוצות שונות שיזמו עשייה בידי זונות למען זונות.

מכיוון שהאיידס הושלך על מיעוטים וחריגים מיניים, הוא שימש כזרז של מאבקם הפוליטי. הדרישה החדשה היתה לבטל את המחיצות בין האישי לציבורי, להפסיק להסתיר ולהתבייש, לדבר על מין ומיניות ולהמחיש זאת בפרטי פרטים. באופן פרדוקסלי, מחלת האיידס הקפיאה את המהפיכה המינית שהתעוררה בעשורים שקדמו לפריצת המחלה, ובה בעת עוררה מהפיכה מינית אחרת, מהפיכה מחשבתית שבה מין נתפס יותר ויותר ככלי פוליטי של שליטה חברתית.

"סקס והעיר הגדולה" מייצגת את השלב הבא והמפלצתי בשיח על מיניות. אחרי שהדת והרפואה התאמצו להשתיק ולווסת את המיניות האנושית, כל אחת בתורה, הגיעה שעתה של הצרכנות - הכוח העולה והכל-יכול במגרש העולמי. סקס בעיר הגדולה הוא אקט לא פוליטי במיוחד. זונות והומואים לא תמצאו שם. כלומר, תמצאו את אותם "גייז" נאים שהצליחו לפלס את דרכם אל המיינסטרים בזכות היותם כוח קנייה רב עוצמה, אבל מובטח לכם שהם לא יעסקו במעשים בלתי הולמים בפריים טיים. לעומת זאת, הנשים הגיבורות משוחררות כל כך, שהן מימשו את מטרתן הפוליטית העיקרית - להפוך לצרכניות שוות זכויות לגברים.

פמיניזם של שופינג ופאקינג, זה נקרא, וזה נמכר ממש טוב. הנה נשים נאות וחביבות, שיכולות להיות כל מה שהן רוצות. הן נשות קריירה מצליחות, הן יכולות להשתרמט כאוות נפשן ולמצוץ ככל שפיהן יאפשר להן, הן יכולות להשתמש בגברים לפחות כמו שהגברים יכולים להשתמש בהן ואף למעלה מכך, והן מרוויחות סכומי עתק שמאפשרים להן לקנות נעליים במאות דולרים. יחסי הציבור של הפמיניזם מעולם לא נראו טוב יותר, והצד האפל של יחסי הכוחות בעולם יכול להישכח מלב. למה להיות כבדה ולהזכיר שנשים בכל רחבי העולם מצויות תחת משטר טרור תמידי, אם אפשר לשמוח בשמחתה של אשת
קריירה מצליחה שיכולה להרשות לעצמה לקנות בגדים בסכום תקציב הביטחון של מדינת עולם שלישי.

כשם שהפמיניזם זכה לחיבוק דוב חונק בידי הממסד הקפיטליסטי, כך גם הסקס יצא מחרחר למוות מן המפגש בתרבות הצריכה. ב"סקס והעיר הגדולה" השחרור המיני מתבטא ביכולת להשיג יותר. כמו תרבות הצריכה כולה, שמבטיחה לנו שככל שנשיג יותר כך נהיה מאושרים יותר, מבטיחה לנו הסדרה שככל שנשיג יותר נהיה משוחררים יותר. סקס לוהט יותר, גבוה-יותר-חזק-יותר-מהר-יותר, שכבר קשה להבחין בינו לבין הנעליים היקרות וחליפות הפראדה היוקרתיות שהגיבורות רוכשות בין גבר לגבר. פמיניזם וסקס סופט-קור, מעובדים יחד לתוך ביסקוויט טלוויזיוני מתקתק וקל לעיכול, תוך ציות עיוור לערכים של עגל הזהב החדש, ובלי הצורך הבלתי נעים בראייה ביקורתית של החברה.

הגלגול החדש והצרכני של השיח על סקס מאיים להיות המכה הניצחת ביותר שהמיניות שלנו ספגה עד כה, ומצליח אט אט לסדוק את התפיסה הפוליטית של המיניות שהפציעה מתוך שברי מגיפת האיידס. בעוד קארי, סמנת'ה, שרלוט ומירנדה יוכיחו על גבי המסך שהן יכולות להשיג הכי הרבה, אנחנו נשב על הספה בבית ונרגיש שלא הצלחנו להשיג מספיק (סקס וחליפות פראדה). אחר כך נצפה בפרסומות עם אנשים יפים מאיתנו, ונבין שאם רק נקנה מוצרים מסוימים נוכל להיות יפים כמו בטלוויזיה ולהשיג יותר (חליפות פראדה וסקס). אחר כך נהיה כבר עייפים, כי הסדרה משודרת מאוחר בלילה. נלך לישון, לבד או ביחד, ונקום למחרת כדי לעבוד הרבה, כדי שנוכל להרוויח את הכסף שאיתו נוכל לקנות.

נשארו לי עוד כמה שעות אחרונות בהן עיגולי השמש מפזזים על המיטה, ויכולים ללטף את העור העירום של בחורה שתשכב לצדי. לא נראה לי שאני אבזבז היום דקות יקרות מול המסך כדי לצפות בתכנית. יש דברים נעימים יותר שאפשר לעשות בתור סקס בעיר הגדולה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by