בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פושעי אוסלו לאדינו 
 
 
ליעם אזולאי-יגב

ליעם אזולאי-יגב מחשקת את "ספרדי טהור", אלבום האוסף הכפול של רבקה רז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ב-1970 עלתה לבמה הישראלית ההצגה 'בוסתן ספרדי' שכתב יצחק נבון (אז עדיין סגן יו"ר הכנסת) והפכה להצלחה היסטרית עם למעלה מ-400 הופעות. החיבוק הציבורי להצגה, כמו גם בחירתו המאוחרת יותר של נבון לנשיא, כאילו מסמנים רגעים של קבלה למה שנהגו לקרוא אז 'העדה הספרדית'. אלא שהפולקלור שהתקבל במסגרת הזאת לקונצנזוס הישראלי לא ממש מייצג את המזרחים, שהיו, למרבה הצער עבור הציונות, יותר ערביים מספרדים. ההיסטוריה של המזרחים כיהודים 'ספרדים' לשעבר, כלומר אלה שהיו כאלה עד הגירוש ב-1492, גם מועילה לקונצנזוס בכך שהיא מבהירה באופן אוטומטי למה אנחנו פה, בפלשתינה-א"י. לא?

במסגרת ה"ריכוך" שנעשה לקבוצות מהגרים רבות בבואם אל כור ההיתוך, התקבלה מוסיקת הלאדינו לחיק הישראליות כמייצגת של המזרחיות בגירסתה היותר קוסמופוליטית-אירופאית, כשהיא שומרת על היותה חמה ועממית. ועכשיו רבקה רז, שהיתה כוכבת תיאטרון וזמרת מצליחה בשנות השישים והשבעים ושיחקה באחד התפקידים הראשיים ב"בוסתן ספרדי", מוציאה אוסף כפול של שירי לאדינו בביצועה (NMC).

רז, ילידת ירושלים ובת להורים מתורכיה, היתה כוכבת בתיאטרון המוסיקלי הישראלי של התקופה, ושיחקה בהפקות כמו "גבירתי הנאווה" ו"המלך ואני". היא זכתה פעמיים בפרס כינור-דוד, הורמה למעמד של כוכבת ישראלית בחו"ל והתארחה בתוכניות אירוח בטלוויזיה האמריקאית ובאולמות הקונצרטים - מהאופרה של לוס אנג'לס ועד קרנגי הול. מכיוון שמוסיקת הלאדינו קשורה באופן אינטימי לביוגרפיה שלה ולמקורות שלה כזמרת, משהגיע הזמן להוציא אוסף, רז החליטה להתמקד דווקא בשירי הלאדינו שביצעה. זה יפה.

בדיסק הראשון שבאסופה, מלבד השירים בביצועה מ"בוסתן ספרדי", נאספו שירים מפסקול הסרט הדוקו-מוסיקלי "זמר ספרדי טהור" (78'), ומהאלבום "מזמורים" (79') - אלבום שצמח מהופעה לזכר יצחק לוי, איש שאסף את תפילות ושירת הלאדינו ב-13 כרכים ובכך הנציח תרבות ששרדה מאות שנים בקהילות קטנות ברחבי העולם ונמחקת כתרבות חיה, כמו היידיש, דווקא בישראל.

רז עוסקת פחות בהנצחה ויותר במוסיקה ובשפה של הלאדינו, ובחומרים שמשמשים אותה ביצירת מוסיקה פופולרית. המבחר מציג קשת מגוונת של מוסיקת לאדינו עממית, אבל המוסיקה בביצועה של רז חותרת לרכוש קהל רחב יותר למוסיקה שעל ברכיה גדלה. זאת לא גירסה היסטורית שמשקפת איך באמת נשמעו שירי הערש והחתונה של הקהילות היהודיות באיסטנבול, סלוניקי ואמסטרדם. הקלטות הסבנטיז האלה, על העיבוד והסאונד שלהם, יוצרות שעטנז מסוים, לא חסר-חן, בין מוסיקת הלאדינו לבין הכוחות הפופולריים של אותה תקופה.

יש כאן הרבה משקל לתזמור ועיבוד של מחזות זמר, ובאיזורים האלה הנוכחות של רז כפרפורמרית ושחקנית בולטת ומוצלחת מאוד (למשל בגירסה האופראית-משהו לשיר 'שלוש אחיות'). כמו אצל פיירוז הלבנונית, שמשלבת אלמנטים משני עולמות אמנותיים בעלי שפה שונה (המחזמר המצרי והמחזמר ההוליוודי), גם רז נעה על הקו שבין המיינסטרים של המערב, כפי שהוא מתבטא במחזמר האמריקאי, לבין 'אקזוטיות' מעולם מזרחי.

אריזתם מחדש של השירים הסבנטיזאים נדמית כפונה, אם כן, לאותו קהל רחב ומוכר של האוספים המסחריים הרבים שיצאו בשנים האחרונות. מצד אחד ישנם אלה שמעוניינים בתרבות נוסטלגית המחזירה אותם לישראל תמימה, צודקת, וקולקטיבית, ולעומתם אלה שצורכים את אותה תרבות ישראלית ישנה וטובה בהסתכלות קאמפית ושמחה. אנשי השיווק של הז'אנר מודעים היטב להצלחתו על הבסיס הכפול הזה והם טורחים על עיצוב דמותה הרטרוספקטיבית של רז כעוד דיווה מקומית ש'הביאה כבוד' לישראל. בתמונתה שעל עטיפת הדיסק מזכירה רז, בשחור לבן, את הדיווה האולטימטיבית – מריה קאלאס.

למרות התהיות העקרוניות שפרוייקט הלאדינו של רז מעלה, נוסק הדיסק אל מעבר לאלמנטים הבעייתיים שלו, וזאת בזכות האותנטיות של החיבור של המבצעת לשפה ולמלודיות. ניכר בשירתה של רז שהיא גאה ומתרגשת להביא לקהל את שירי ילדותה. כנראה שבשל כך היא גם מצליחה לגעת. רז של הסבנטיז מוכשרת ורצינית, ויש לה קול גדול עם מגוון רחב של צבעים, מצבי-רוח, ורגשות: פעם הוא מתחנחן, פעם תיאטרלי ולפעמים מעודן מאוד. השיאים הליריים מגיעים בשירים המינימליסטיים, שם עולה קולה של רז ומרגש ממש. הלהיט "'שחרחורת" מופיע בדיסק בביצוע כפול, ובצדק. רז שרה אותו פעם בלאדינו ופעם בעברית, בעיבודים שונים ומשלימים. עיבוד מינימליסטי כמו של "שחרחורת" בגירסתו העברית, המוכרת יותר, מעורר סקרנות לשמוע ביצועים נאמנים יותר למקור, שבהם פחות ניכר הגרוב הסבנטיזאי.

עיבודים שכאלה ציפיתי לפגוש בדיסק השני באוסף, שכולו הקלטות חדשות של רז לשירי לאדינו נוספים. לכאורה, השלמת הרפרטואר של ההקלטות הישנות במבחר חדש ראויה לשבח, מה גם שקולה של רז, עכשיו בשנות השישים לחייה, התחספס והעמיק, ומעניק נופך בשל ודרמטי לשירתה. חבל שהדיסק הזה מאכזב כל-כך. העיבודים שלו מזכירים באופן גורף ערב מביך במיוחד של "בטברנה", כולל "כפיים" ו"הופה" ו"ליי-ליי-ליי". קשה היה להאמין שזה יהיה כל-כך גרוע, ושאין אפילו שיר אחד בחלק זה של האוסף שייצא מהכלל, אבל זה כך. במקום שילוב של מוסיקת הלאדינו עם האלמנטים של המיוזיקל מפנה מקומו לטובת יש כאן מוסיקה מזרחית גרועה מהניינטיז.

ואולי זה הזמן להעלות לחברות התקליטים תהייה כללית יותר, לאמור: למה, לעזאזל, צריכים 29 שירים להיות מחולקים לשני דיסקים, ולהרביץ תמחור שגבוה בהתאם? יש ממש מספיק מקום על דיסק אחד לכל השירים, ואפילו לכמה שירי לאדינו שאינם בביצוע רבקה רז. ייתכן שבמקרה הזה ההפרדה נועדה להבטיח שאחרי התענוג שבביצועיה של רז לשירים מ"בוסתן ספרדי", לא ימשיך הדיסק להתנגן אל החלק הפחות מוצלח של האוסף, בו עיבודים כאילו-עכשוויים מקלקלים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by