בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ארץ מיזנטרופית יפה 
 
 
אחי רז

אחי רז יעשה הכל כדי שתזיזו את התוכעס לקולנוע ותפגשו ב"דוגוויל", סרטו הלא ייאמן של לארס פון טרייר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מכיוון של"דוגוויל" אתם צריכים להגיע – ממש כמו צ'ינו לשיעור של יורם לוינשטיין – נקיים וחפים מפוזות ודעות קדומות, בואו נתחיל בכמה אקסיומות לטיהור האווירה, כדי שלא תִימנע מאף חלק באוכלוסיה הזכות לראות את הסרט האדיר הזה: 1. לארס פון טרייר לא שונא את אמריקה, הוא רק לא רוצה לבקר שם; 2. לארס פון טרייר לא שונא נשים, לכל היותר הוא מפחד מהן קצת פחד בלתי מזיק; 3. לארס פון טרייר הוא אמנם טיפוס אקסצנטרי עם כמה פוביות וטונות של הומור משונה, אבל הוא ממש לא שונא אדם.

מיותר לציין שפסטיבל הדעות הקדומות הזה, שמתלווה לכל סרט חדש של פון טרייר, ושהוא והמקורבים לו מפרנסים בהנאה רבה, משרת קודם כל את הבמאי הדני ואת מיצובו כדמות שנויה במחלוקת, סלבריטי-דיווה קפריזי, והופך כל סרט שלו לא רק לאירוע קולנועי, אלא גם במידה גדולה מאוד - רכילותי. בסרטו הקודם, "רוקדת בחשיכה", כל זה היה נחוץ ביותר, מפני שלפון טרייר לא היה ממש סרט אמיתי ביד, ונדרש בדחיפות מסך עשן להסטת תשומת הלב הציבורית מכך; במקרה של "דוגוויל", מנגד, כל מילה שנאמרת מחוץ לסט הנזירי בו נבראה העיירה האמריקאית הזערורית היא מילה מבוזבזת. סרטו החדש של פון טרייר לא זקוק לעוד מהומה יחצ"נית – הוא זקוק רק לעיניים שלכם.

"דוגוויל", אם כן, מגולל את קורותיה של גרייס (ניקול קידמן), צעירה יפהפיה וצחורת ידיים, שבבריחתה מפני כנופיית מאפיונרים מוצאת מקלט בעיירה שכוחת-אל ומוכת גורל, אי-שם בהרי הרוקי בתקופת השפל הכלכלי של שנות השלושים. הראשון למצוא את גרייס הוא טום (פול בטאני האנגלי, שנותן הופעה מדוייקת ומעולה), פילוסוף בעיני עצמו, טיפש-חכם נלעג שמעביר את ימיו בעריכת תוכניות אך ממעט בביצוען (על המכרה שבו הוא מסתיר את גרייס מפי הגנגסטרים חרוט הביטוי הלטיני המקביל ל"קל יותר לדבר מאשר לעשות").

טום, מסונוור מיופייה של הנמלטת המסתורית, לוקח על עצמו כפרוייקט לגרום לבני העיירה החשדנים לקבל את גרייס, ואלו מסכימים לבסוף להסתירה, אך לא בלי מחיר. גרייס מבינה כי עליה לגמול לתושבים על טוב ליבם והסיכון שבהסתרתה, והיא מציעה להם את עזרתה בעבודות היום-יום. אט-אט, כמו באגדת ילדים אכזרית של האחים גרים, הולכים ומתהדקים סביב גרייס קורי העכביש שטווים סביבה בני העיירה, הנעשים חמדנים יותר ויותר, ולומדים למרק את המצפון שלהם בהתאם, כך שלא יטריד את מנוחתם. חייה של גרייס בעיירה הופכים לגיהנום אבסורדי ובלתי אפשרי, במסגרתו היא נאנסת, נקשרת, נכלאת ונרמסת על ידי אנשים שהפכו לחיות אדם. גם טום, משהבין כי לא יזכה ליהנות מחסדיה המיניים של גרייס, מאבד צלם אנוש והופך להיות הקנאי שברודפיה. עד הסוף המסעיר והמר.

סביב המעשיה המצולמת של פון פרייר, הראשונה בטרילוגיה מתוכננת שמוקדשת לארה"ב, אפשר לרקום אין סוף פרשנויות וספקולציות. האם זהו משל על יחסה של ארה"ב אל העולם, על האופי המחורבן של תושביה או על מדיניות ההגירה המקשיחה והולכת של ממשלת דנמרק? האמת, זה לא מעניין את התחת. הקולנוע לא נולד בשביל ההנאה הפרטית והסדיסטית של אנשים מסוגו של פיטר גרינוואי, שתובעים מכל צופה להיות אינטלקטואל קטן. מה כבר עשו האינטלקטואלים בשבילנו?

ברמה הבסיסית שלו, את "דוגוויל", כמו כל סרט מורכב וטוב, אפשר לקרוא גם בלי יומרות אינטלקטואליות. הוא עוסק באנשים ובמה שמניע אותם. גרייס היא בת זונה יהירה, שלומדת בדרך הקשה את מה שאבא שלה ניסה ללמד אותה כבר מזמן: אנשים צריכים להיות אחראים למעשיהם, ואפשר לסלוח להם רק עד גבול מסויים. טום הוא צבוע וחסר עמוד שדרה. ליז הצעירה אומרת שהוקל לה כשגברי הכפר החרמנים מפנים את העיניים לבחורה החדשה בשכונה, אבל זה לא אומר שהיא באמת מתכוונת לזה. אלה החומרים שמהם עשויה הטרגדיה האנושית המופתית, שפון טרייר מנסח ב"דוגוויל" בצורה כל כך מדהימה.

אבל מה שמבעבע וזולג מ"דוגוויל" בצורה הבולטת ביותר הוא התחושה של מסיבת החשק כבירת המימדים סביב תהליך העשייה הקולנועית. בתפאורה המינימליסטית שלו, במצלמת הווידאו שהוא מתפעל בעצמו, באווירת העשה-זאת-בעצמך שעל הסט, במסירות והלהט שמאפיינים את תהליך העבודה שלו ובאופן שבו הוא מתייחס להכל עם לשון שובבית בלחי, פון טרייר פשוט מביא את החשק לרצות להיות גם כן חלק מהקסם הזה. יחד עם "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון – שנמצא על הצד השני של הסקאלה בכל הקשור לגודל משיחות המכחול שלו - "דוגוויל" הוא הכי קולנוע שיכול להיות. הוא כאילו ניסיוני, אבל נשפכת ממנו התחושה שזה הדבר הכי נכון שיש, כאילו אין ולא צריכה להיות שום דרך אחרת. הוא קטן במימדיו הפיזיים, אבל אפי במונחים קולנועיים. הוא נמשך שלוש שעות אבל אין בו רגע אחד מיותר. הוא מדהים, וטראגי, וייחודי, וחדשני, ומשונה, ומריר, ומצחיק, ועצוב, והפוך על הפוך, ומגרה את המחשבה ובעיקר פשוט לא ייאמן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by