בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המומחים קבעו: אין קשר בין הדמיון למציאות 
 
 
מערכת מיקסר

אחי רז חושב שאנשי הרשות למלחמה בסמים צריכים להתרכז פחות בציבור הסטודנטים הסטלנים, ויותר במיצגים הפסיכדליים של ערוץ "בייבי"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביום רביעי האחרון התפרסמו בתקשורת שתי ידיעות בנושאים שונים, שהדבר היחיד שמחבר ביניהן הוא חוט דקיק של אירוניה. תחת הכותרת "15 שנות מאסר על יבוא מיליון ו-500 אלף כדורי אקסטזי" הביאה ורד לוביץ' ב-Ynet את הציטוט הבא מתוך גזר הדין של השופט ג'ורג' קרא: "על ההשפעות הקשות שיש לסם זה על המשתמשים, אין צורך להכביר במילים"; באותו זמן במהדורה המודפסת של "הארץ" התפרסמה ידיעה מאת יובל יועז, שכותרתה: "המומחים קבעו: אין קשר בין מקרי סרטן לעבודה בכור". השורה הראשונה בידיעה מלמדת כי "ועדת מומחים רפואית לא מצאה קשר סיבתי מובהק בין עבודה במרכזי המחקר הגרעיני בישראל למחלות סרטן שהתגלו אצל 39 עובדים במרכזים אלה".

מצד אחד של האירוניה המרירה, אם כן, נמצא השופט קרא, שבוודאי עיין בהרבה מאוד מחקרים על סם המסיבות הפופולארי, אם לא צרך ממנו בעצמו, לפני שפטר באגביות כי אין צורך להכביר במילים על ההשפעות הקשות שיש לאקסטזי על משתמשיו; ומן הצד השני נמצאת ועדת מומחים – לא סתם אנשים, אלא מומחים – שלא מצליחים למצוא קשר בין מרכזי מחקר גרעיני לבין מחלת הסרטן שתוקפת את המועסקים בהם. אולי מומחי הוועדה סבורים כי דווקא לאקסטזי, על השפעותיו הקשות שעליהן אין צורך להכביר במילים, יש קשר הדוק יותר לגידולים הממאירים שהשתכנו בגופם של עובדי הכור, מאשר אותו ענן ירוק, סמיך ומצחיק שרואים בספרי הקומיקס וכל מני מדענים מפוזרים מכנים "קרינה רדיו-אקטיווית"?

תוך הסתכנות בציון המובן מאליו עבור האדם הסביר, זה שאינו ניזון אך ורק מדיווחיה של הרשות למלחמה בסמים ויחצני הקריה הגרעינית בדימונה, אזכיר רק כי יש הרבה יותר מחקרים שמצביעים על השפעותיהם הקשות של כורים גרעיניים מאשר אלו שמביאים עמם הכדורים הקטנים לאנשים. אבל היי, כולנו ציונים, וברור שהדעת לא סובלת מצב שבו כל חולה סרטן יוכל לתלות את האשם בסלע קיומנו שבמדבר. ברור לחלוטין.

והנה, אתמול, הרשות למלחמה בסמים שוב הרימה לכל העיתונים הגדולים להנחתה. קורבנות ההשפעות הקשות שאין צורך לפרט הם הפעם הסטודנטים מוכי-הגורל, שבשנים האחרונות צורכים סמים הרבה יותר מבעבר. מסתבר כי חוסר הפעילות המאורגנת של מומחי הרשות באוניברסיטאות, שבתחילה נדמה כברכה משמים, משמש למעשה כחרב פיפיות - כתוצאה מאותו מחסור בפעילות נופלים האינטלקטואלים הצעירים כזבובים מרוססים ברשתותיהם של קרטלי הסמים. כתוצאה ישירה מאותו חוסר פעילות, הם לא רק סובלים מהשפעות קשות שאותן אין צורך לפרט, כי אם גם מהשפעות עקיפות שאותן יש צורך לפרט, דוגמת ציונים נמוכים ומוטיבציה נמוכה להגיע לשיעורים (מלבד 2.4 האחוזים מהסטודנטים שצורכים קוקאין, כמובן, ומוציאים יופי של תוצאות במבחנים).

למרות המאמצים הראויים להערכה של הרשות למלחמה בסמים להציל נפש או שתיים בישראל, קשה להבין למי צריך להיות איכפת מעליה הדרגתית בצריכת המריחואנה של הסטודנטים. אחרי הכל, הם לא חיילים מטומטמים, הם לא תלמידי תיכון חסרי אונים, הם אפילו לא כוח עבודה שאפשר להתחשב בו. בסה"כ בגירים חצי משכילים, שברובם המוחלט גם סבורים כי שימוש בסמים מזיק במידה זו או אחרת, ואף אחד באוכלוסיה – על אחת כמה וכמה בממשלה – לא משתין עליהן טיפה של תשומת לב, אלא אם כן הם ערבים שמנסים לנצל פרצות בתקנון, ואז משתינים עליהם.

אז למה ברשות למלחמה בסמים סבורים שהם הולכים לקבל עכשיו עוד כסף בשביל לגאול מהמחט ציבור כל כך לא מעניין? הנה, רק בשבוע שעבר הודיעה לימור לבנת כי תקציב המלחמה בסמים בבתי הספר יוכפל פי ארבעה, למרות הקיצוצים המפליגים. מישהו רואה הצדקה לשפוך עוד כסף כדי ללכלך את הדשאים בפמפלטים תועמלניים?

אני לא הייתי טורח. לדעתי, כדי להמשיך ולהצדיק את קיומה, צריכה הרשות למלחמה בסמים להקציב חלק מהכסף שייעדה לסטודנטים, למאבק באיום חדש, איום השפעותיו האופיאטיות והממכרות של ערוץ הפעוטות החדש בלווין, "בייבי". לו אני בין יועצי הרשות, הייתי ממליץ למקם את הערוץ החדש לצד הקטאמין, ה-PCP והאסיד, במדף החומרים החוקיים שעשויים להיות ממכרים ומסוכנים במינונים גבוהים.

למרות שאינני סטודנט, אני עוקב עוד מהבוקר אחרי שידורי הערוץ החדש ומתקשה להוריד את העיניים מהטלוויזיה. לפני כמה שעות, עודי מתעורר, התהלך על המרקע צב ירוק עשוי מגזרת נייר ללא כל מטרה נראית לעין, בעוד מהרמקולים המשוכללים בקעו צליל מדיטטיבי מדי מתוך "הפסנתר המושווה" של באך. דקה עם הצב השליו מנתקת כל אדם מהבלי העולם הזה בקלות מטרידה, ושולחת אותו לחוות עם עצמו חלקים אחרים, בראשיתיים יותר של המוח, שם אפשר לפגוש את שאר גיבורי הכרך ההלוסינאציוני האלטרנטיבי: חתלתולי הפלסטלינה הפעלתנים, מיו ומאו, שחיים את החיים הטובים באיזורי הספר המוריקים של ארץ אירופית נטולת שם; בּוּבּי התינוק הצוחק, שמחליף דעות בענייני השעה והמוצץ תוך חצי-ריחוף מהפנט על משטח פרוותי רחב ידיים; דני ואביו, היצורים הצהובים ארוכי הגפיים, שנראים כאילו נגנבו ממאגר האייקונים של מיקרוסופט; דץ ודצה – זוג (?) אנשים מבוגרים שמחליפים החלקות הדדיות עם פעוטות (וחברים קרובים של ג'ודי, לשעבר מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים); וכמובן גזירי הנייר שמרכיבים דימויים צורניים סבוכים שמרקדים על רקע נעימות קלאסיות סוחפות.

הרגעים היחידים שמאפשרים ירידה מהכביש המהיר לצורך הסדרת הפעילות של גלי המוח, הם אלה שבהם נראים תינוקות עושים דברים חמודים, מה שנקרא, על רקע שירים של אריק אינשטיין והכבש ה-16. הקטעים האלה מיועדים בבירור להורים ולא לפעוטות, שבלאו הכי רואים כל הזמן פעוטות אחרים עושים דברים חמודים. בקיצור, על ההשפעות הקשות שיש לערוץ זה על המשתמשים, אין צורך להכביר במילים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by