בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דודו בדודא, אריה הוא בודהא 
 
 
יוענה גונן

יוענה גונן צפתה בסרט על דודו טופז ואריה דרעי וניסתה לזהות מי מהם לובש את השטריימל במיטה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
במסגרת הגברת המודעות לנזקי הסמים, עליה שוקדים בשבוע האחרון במרץ מוגבר ידידינו מהרשות למלחמה בסמים, הוקרן אמש סרט הזוי וביזארי, מלא בטריפים רעים ובהזיות מסוכנות - סרטו של יורם זק על מפגש הפסגה בין דודו טופז לבין אריה דרעי.

הסם הקשה ביותר שהוזהרנו מפניו בסרט היה הגאווה, אותו היבריס שהיוונים הקדומים הירבו לעסוק בו ובהשלכותיו על תסביכים אדיפליים. הוא מציג את דודו, מכור קשה לגאווה עיוורת, שחייב את תחושות העילוי שהסם מספק. רגע בלי הסם שלו, ודודו משתגע מהדודא, מהגעגועים לתחושות הטובות שהסם מעניק.

לעומת דודו המכור, מציב הסרט את אריה, הנגמל המחוזק. אריה, שבעבר היה גם הוא משתמש כבד, יודע להרגיע את דודו, ללטף אותו ברגעים הנכונים, ולהבטיח לו שאפשר גם בלי. דודו מתוודה על תחושות הריחוף שהסם מספק לו, כשהוא מתאר את חלומו הגדול ביותר - לעוף, גבוה גבוה, מעל כולם. אריה, שמכיר את התחושה ונאבק בה, יודע איך לנחם אותו, כי רק הנגמלים מכירים את ייסוריהם של המכורים.

לזכותו של אריה דרעי יש לציין, שלראשונה בחיי ממש ממש חיבבתי אותו. נכון שכולם מספרים כמה האיש מקסים וכובש - אני עד עתה לא נכבשתי. אבל דרעי בסרט רגוע, קול, לא דופק חשבון אבל גם לא מלא בעצמו כמו שנהג להיות. דרעי הוא היחיד על המסך שמעביר ביקורת חריפה על טופז, לא כחילוני, כמטריד מינית או כבדרן משעמם, אלא כמכור לגאווה, כאדם שהמרדף אחר התהילה הולך לגמור אותו.

במפגש הראשון בין השניים, כשטופז אומר שהוא "נולד לפני בריאת העולם" (תאריך בריאת העולם בכ"ה באלול, כלומר) מחייך אליו דרעי ברשעות כובשת ועונה "אתה בראת את העולם, לא?". בהמשך, כשטופז מנסה לסחוט מחמאות כשהוא קורא לעצמו "אפס" ושואל במה הוא מיוחד לעומת אחרים, דרעי מסרב להיכנע לתכסיס הפולני ועונה לו "אתה הרי לא מאמין בזה, אתה רק מנסה שאני אחמיא לך" (רבותיי, גם למזרחים יש אמהות פולניות).

לאורך כל הסרט, מדגיש דרעי בכנותו את האלמנט הבולט ביותר שלו - את חוסר הכנות של טופז, שמשחק מול הסובבים אותו (והמצלמה) דמות של סופרסטאר-דה-לה-שמאטע, שמגביר את קולו ב"שמע ישראל" רק כשנכנסים צופים לחדרו ומתבכיין על מר גורלו שהביא לכך שמטרידים אותו תדיר ברחוב. באחד הרגעים המעניינים ביותר בסרט עונה לו דרעי מנסיונו הרב בתחום: "לו לא היו מזהים אותך, היית סובל הרבה יותר". כך, לעומת ההיבריס הטראגי של טופז, מהווה דרעי בגלימתו הלבנה את המקהלה היוונית שזועקת ובוכה כדי להזהיר את המלך העיוור.

אין בסרט ניסיון להאיר את דמותו האמיתית של טופז. דודו ממשיך לשחק מול המצלמה את דמות הכוכב השרמנטי גיבור התהילה, והמצלמה מאפשרת לו את זה ללא שמץ עניין או ביקורתיות. אין טעם לבקר את יורם זק על כך, ממש כשם שאין טעם להתייחס לאיכויותיו הסינמטיות של הסרט, שכן תפקידו של הבמאי לא היה ליצור סרט מעניין או נוקב. זק שימש רק בתור זה-שהולך-עם-המצלמה בשביל הזכיינית המפיקה, "קשת", שלא היתה מאשרת סרט שהיה בוחן פנים אחרות של הכוכב הגדול שלה. לבי לבי לזק, שהיה צריך לביים סרט פרסומת באורך שעה ורבע.

הסרט משמש כפרומו בידיה של "קשת" לתוכניתו החדשה של טופז, "כוכבית דודו", שתעלה בשבוע הבא. אך באחד הרגעים המבהילים בסרט מתברר, שטופז עצמו משתמש בסרט כדי לקדם את אחת מתכניותיו לעתיד - כניסה לפוליטיקה. טופז מציע לדרעי הקמת מפלגה משותפת, ואם ניסיתי לשכנע את עצמי שמדובר באותן הזיות זמניות של שיגעון הגדלות, הרי שבסוף הסרט הוא שב ומדגיש שכוונותיו רציניות. קשה לתאר את הבהלה שאחזה בי למחשבה שדודו ("אם היום אני חוזר בתשובה עשרות אלפי אנשים הולכים אחרי") טופז עלול להתנגש חזיתית בפוליטיקה הישראלית. זה עונש כל כך שטני ומדויק לחברה הישראלית, שזה חייב להתגשם, וזיעה קרה אוחזת בי גם עכשיו כשאני חושבת על זה.

בצר לי, העדפתי להתמקד בחלק שבעיניי היה המרגש והחתרני ביותר בסרט - תת-העלילה הקסומה שנוצרת ביחסים ההומו-ארוטיים שנבנים בין דרעי לטופז. ואין בכך כל כוונה להוציאם מארון קודש כלשהו, או לטעון שהיה ביניהם מתח מיני. אלא שבכל מקום בו גברים נמצאים לבדם, בהיעדר נשים (ובסרט כמעט שלא מופיעות נשים) מתפתחים ביניהם יחסי קרבה ואינטימיות אירוטית שלא מתאפשרים בדרך אחרת. כך במלתחות של מגרש הכדורגל, כך באוהל במילואים, וכך גם בין דרעי לטופז.

כבר בתחילת הסרט מופיע טופז הנרגש למפגש כבתולה לפני חופתה. במהלך ההיכרות, נכנס זוג הגברים בעירום מלא למקווה קטן ואינטימי. במהלך הסרט דרעי מרבה לנשק את טופז ולחבקו, טופז מבקש מסאז', ודרעי מגדיל לעשות וקונה לו שמלה לבנה. ואין כוונתי באמירות אלו לסרקזם או לזלזול, אלא להיפך, כי באמת נבנית כאן מערכת יחסים מרגשת. האלמנט ההומו-אירוטי בהחלט מעניק לקשר הזה מימד מקסים ומתוק, שלא היה מתאפשר לו טופז היה מוקף נשים במהלך הסרט - אז היה וודאי חש חובה להצדיק את השם שהוציא לעצמו ולהטריד אותן מינית כאשמאי מזדקן וטרחני. אני מחבבת יותר את טופז הנבוך והבתולי במקווה הגברי, מאשר את טופז שנטפל לנערה בלונדינית בשדה התעופה. אולי במהלך חשבון הנפש שלו באומן, גם הוא הגיע למסקנה הזו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by