בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תתרכזו בשידורים החוזרים 
 
 
ניר נון נוה

ניר נוה לא אהב את "סיפור מהסרטים", תוכנית הסאטירה המקורית של ערוץ הקולנוע הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקולנוע הישראלי, אכול ההחמצות, כאבי הלב והבורקס, ניפח אמש את החזה. לא רק שבשנים האחרונות, מאז הוחל חוק הקולנוע, אפשר פתאום לראות יצירה ישראלית גאה (שאף זוכה לקרדיט בעולם) – מעתה יש לנו ערוץ שכולו קולנוע ישראלי. אז נכון, הערוץ פונה לפלח שוק מנויי הלוויין בלבד – כ-400 אלף בתי אב בלבד. ונכון, הערוץ הוא ערוץ בתשלום - כך שגם הפלח הזה הולך ומצטמק לו. אבל עדיין, ערוץ שכל כולו קולנוע ישראלי, 24 שעות ביממה.

הערוץ רכש זכויות של סרטים ישראליים רבים להקרנות חוזרות ונשנות - עד 30 הקרנות לסרט בשנתיים. העניין הוא שלאורך כל ההיסטוריה הופקו רק כ-400 סרטים עלילתיים, מה שמבטיח מחזוריות שרק חינוכית 23 בשבת וערוץ המזרח התיכון יכולים להתחרות בה. "יס" התחייבה לתת גם במה לסרטי סטודנטים, ליוצרים צעירים, להשקיע בהפקת סרטים ישראליים וגם ליזום הפקות מקור עבור הערוץ החדש.

ולשם כך בדיוק התכנסנו. יצפה מי שירצה בפעם המיליון ב"צ'ארלי וחצי", יתמוגג מי שיתמוגג על "שרית, שרית" או "נורית, נורית"; ייתכן שאף יפתח צוהר חדש להפקות איכות כמו "לילסדה", "הקיץ של אביה", "החיים על פי אגפא" או "כנפיים שבורות" שיגיעו לקהלים חדשים; אבל מעל לכל – יש כאן עוד סיכוי אמיתי לתעשיית הטלוויזיה המקומית – הפקות מקור. כלומר, כך לפחות הובטח.

אחת מהפקות המקור הראשונות של הערוץ היא הסידרה "סיפור מהסרטים". מדובר בסידרה מוקומנטרית, כלומר דוקומטרית פיקטיבית. העובדה שהתסריטאי הראשי הוא עוזי וייל מעלה ציפייה. שיתופם של רועי צ'יקי ארד ורון כחלילי לכתיבה, מוסיפה אף היא להתרגשות הטלוויזיונית. תוסיפו את ההבטחה ש"ישולבו קטעים מסרטים ידועים המקדמים את העלילה הפיקטיבית" וזה נשמע כבר ממש מגרה.

הפרק הראשון, לו זכינו אתמול, נקרא "המפיקים". האדרנלין עולה על ההתחלה אל מול כתובית המבהירה כי מדובר בתוכנית "הומור וסאטירה". שחס וחלילה אף אחד לא יתבע (כנהוג בסאטירות המוצלחות ביותר), ויוצאים לדרך. אייל גפן ויגאל עדיקא בתפקיד שני מפיקי-על שעל גבם רוב רובו של הקולנוע הישראלי (גולן את גלובוס?) שמתראיינים, מהללים ומאדירים את שמם. הם מציגים את דמותו של המפיק הישראלי הקמצן (על הסט יהיו סנדביצ'ים עם גבינה צהובה ולא טונה, בגלל המחיר), רודף הבצע (לעולם לא משלמים בזמן, אם בכלל, ושולחים את הצ'קים מעזה כדי להרוויח עוד יום עסקים), הנהנתן (שורת קוק, טיולים בפסטיבלים מסביב לעולם) ובעיקר- השקרן הפתולוגי.

לאחר שלוש דקות, בהם הובנה הפואנטה, העלילה מתקדמת במהירות קונקורד – אבל כזה שפורק לגורמים וחלקיו נמכרו למוזיאונים. המרואיינים הנלווים (יהורם גאון, צחי נוי, שבי זרעיה עטור שיער, יואל זילברג ויואב צפיר) חוזרים על אותה מנטרה משמימה שכסף הם לא ראו, ושני הצדיקים שלנו מצטדקים ומתחסדים ונתפסים בשקרם. משהו שמזכיר מערכון לא מוצלח למדי מטקס סיום בית הספר. היסודי.

ה"עלילה" הפיקטיבית שזורה במעט בדיחות שחוקות שיצליחו אולי להעלות חיוך על פניו של התינוק של השכנים, ובקטעי סרטים, כמובן. מה שמבטיחים יש לקיים. רק שהקישור לעלילה מקרי על פי רוב, ונושא קידום העלילה קשור לפרק כמו המצב הסוציו-אקונומי באדיס אבבא לתביעה נגד מייקל ג'קסון.

היה איזה שלב בו הראו קטע מ"קזבלן" שאחריו דיבר דקות ארוכות יהורם גאון על בדיחת "קזבלן מקזבלנקה" התמוהה. היו גם אינספור קטעים שכך סתם צצו לנו, כדי לגזול עוד שתי דקות עם קטע מ"חסמבה" או "אסקימו לימון" או "מציצים" (כי כבר ממילא יש לנו את הזכויות לסרטים, וכך אפשר לחסוך קצת בהוצאות ההפקה). מועדון ה-700 בערוץ המזרח התיכון מציג עלילה מתפקדת ומרתקת יותר. וגם מצחיקה.

המילה "החמצה" מתבקשת, אבל היא מהווה אנדרסטייטמנט עד כדי כאב פיזי. התחושה הכללית היא כי וייל ישב במזנון עם שותפיו וליהג במשך מספר דקות, לקח את הסטריאוטיפ הקלאסי הבסיסי, ובין המנה הראשונה לעיקרית עלו שמות של סרטים. לפני הקינוח אולי גם ישבו שם וכתבו כמה פנצ'ים על המפית, ויחד עם הקפה ארזו הכל יפה.

במילים אחרות, מדובר בסדרה שהיא פח זבל של הפקות מקור. משהו שאפילו הערוץ הראשון יכול להאפיל עליו בלי להניד ריס. בשביל זה היה צריך לעזוב את בריזה? ואולי, מצד שני, זוהי מהותו של הערוץ החדש – פח המחזור החדש של הקולנוע הישראלי. נקווה שיש עוד סיכוי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by