בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שניים קוטג', שלושה כדורי דום-דום 
 
 
אבנר ברנהיימר, הזמן הוורוד

אבנר ברנהיימר מתרפק שטוף-נוסטלגיה על חלקו באירועים שהובילו לרצח ראש הממשלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תקציר הפרק הקודם: לקראת חגיגות יום השנה לרצח רבין, ענת מחזירה את בעלי ואותי משדה התעופה, ואנחנו חושפים בפני מצוקה פרק אפל בעברנו: איך בימי האוניברסיטה העליזים ענת ואני נמשכנו אחר קסמיו של אבישי רביב, ונגררנו בעקבותיו לגרעין התיישבותי בכפר תפוח.

כעבור מספר שבועות בקרוואן על הגבעה הצחיחה בשומרון, ענת ואני הבנו שמשהו כאן ממש לא בסדר, שאנחנו מנוצלים. "אני לא מבינה למה דווקא אני צריכה לעשות את הפוטו-מונטאז' של רבין במדי אס.אס", התמרמרה ענת בפני אבישי רביב, שישב לצדנו בקרוואן והגה לאור נר את טקס ההשבעה לארגון 'אייל' שהוא תכנן על הר הרצל. "אני רצינית, שמפניה", היא התחנחנה, "אני לא יכולה לעשות הכול לבד. אתמול קישטתי את הארון קבורה, היום אני עושה פוטו-מונטאז'ים ומחר מחכים לי כל השלטים שביקשת: 'רבין בוגד', 'רבין רוצח', ו'למכירה - סובארו במצב טוב עם רק קצת דם על הריפוד'. עם כל הכבוד ל'כיכר ציון', זה לא יכול להיות שכל ההפגנה הזאת היא על הראש שלי".

בסלון שלנו, כשהוא מלטף את הכלבה על הפרקט, מצוקה היה על סף התקף לב. בעלי, שיודע עם מי יש לו עסק, מזג לו כוס וויסקי נוספת והגיש לו כדור הרגעה מהתיק של ענת. "את רוצה להגיד לי שזאת את שעשית את הפוסטר המתועב הזה?" מצוקה צרח בהיסטריה על ענת. מאז נבחר ל'מיס מחסום watch 2003' בטקס של 'קשת' והבטיח לשנות האת העולם, הוא לוקח הכול נורא אישית. "כן זה היה נורא", ענת אמרה ועיניה החלו לדמוע. "האצבעות שלי התמלאו דבק. זה לא שהיו לנו מחשבים. עשינו את הפוסטרים בידיים, די אני לא רוצה להיזכר בזה אפילו", היא אמרה. "ולי היו מלא חתכי נייר", אמרתי למצוקה והחזקתי לענת את היד. "אבישי ביקש ממני לעזור לענת עם השלטים, וכל הזמן נחתכתי", הסברתי. "ביקשתי שיתן לי כל עבודה אחרת, אבל הוא סרב ואני נחתכתי מהניירות שוב ושוב. הוא היה נחוש לסיים הכול בזמן להפגנה הגדולה בכיכר ציון. שום דבר לא עצר אותו". "כן, שום דבר לא עצר אותו", חזרה אחרי ענת ועיניה נצצו.

בטקס ההשבעה על הר הרצל, ענת ואני כבר לא היינו כל-כך בעניין ונמלטנו ממצלמת הטלוויזיה של ניצן חן שרצה לראיין אותנו ל'יומן'. אבישי לקח את זה קשה. הוא חשב שאיבדנו את הלהט האידיאולוגי, ושלח אותנו להשתתף ב'שבת סטודנטים', סמינר חיזוק שנערך באחת ההתנחלויות, שמלבד הרצאות מפי רבנים בנושאים מגוונים כגון 'דין רודף – למה זה טוב לנו' או 'אל תרצח – למה לא בעצם', כלל גם שיעורי נשק וקרב מגע התקפי. ענת ואני, שקצת השתעממנו בהרצאות, חיכינו בקוצר רוח לשיעורי הקרב מגע, שם נוכל להיכנע לאותם בוגרי בני-עקיבא וסיירות דובדבן. "הימניים תמיד חרמנו אותי יותר", אמרה ענת למצוקה. "יש משהו באידיאולוגיה השמאלנית הפשרנית, שאני פחות נמשכת אליו". ובעלי הוסיף, שזה ברור ש"האסתטיקה של הכוח הרבה יותר סקסית מהאסתטיקה של השלום". הסכמתי איתו. "תראו כמה קל לגייס אותנו למלחמה", אמרתי, "וכמה קשה לגייס אותנו לשלום. אנחנו גרועים מחיות".

באותו סופשבוע קסום, זכינו להכיר את יגאל עמיר ומרגלית הר-שפי, שנראו כמו זוג מאוהב, שיצא לחופשה ב'מצפה הימים' והגיעו בטעות לסמינר הזה. הם נראו כל-כך מאוהבים עד שענת לא יכלה להתאפק, וכשביקשו מאתנו בקרב מגע להתחלק לזוגות, היא קפצה על יגאל וקבעה עובדות בשטח בדיוק כמו שלמדנו בהרצאה המאלפת של דניאלה וייס: 'אדמה אדמתי – הארוטיקה של הרגבים'. "זאת חברה שלך?" ענת לחשה ליגאל, כשהוא הפך אותה והשכיב אותה על הסלעים. "כן, זאת מרגלית", ענה יגאל בקול נמס, וענת אמרה: "נורא סקסי לה החולצת פלאנל. מאיפה לה, מ'כיתן'?".

לאחר שהעבירה ביקורת גם על הצמה הקלועה והחצאית "מג'ינס של ערבים", ענת מצצה את אוזנו של יגאל וחפנה את אשכיו כשהיא לוחשת לו: "אשכי דוד המלך יש לך". מרגלית, שלא ראתה מה מתרחש עד שלא הפניתי את תשומת ליבה לעניין, התמלאה בחמת זעם של קדושה מעונה, הבעה שאימצה מאוחר יותר במשפט, ועזבה את יגאל בו במקום. "מאותו רגע", אמרתי למצוקה, "יגאל לא היה כתמול-שלשום. הוא שקע לדיכאון עמוק ולא הפסיק לדבר על מעשה הגבורה שעליו לעשות כדי להחזיר אליו את מרגלית שלו. והכול בגללנו".

אחרי ההפגנה ב'כיכר ציון', כששרון וביבי עומדים במרפסת ואנחנו מנופפים אל-על בשלטים שהכנו, ענת ואני החלטנו לקחת צעד אחורה. הבנו שזה לא מתאים לנו יותר. "הבנתם שזה נהיה מסוכן, שהולכים לרצוח את רבין?" שאל מצוקה. "כן, בטח", אמרתי לו. אבל האמת היא שאבישי פשוט נורא השמין ונורא לא אהבנו את זה. "אבישי היה נורא בלחץ מזה שההפגנה תצליח, ולא הפסיק לאכול", סיפרה ענת. "אמרתי לו, שמפניה, די לזלול, אבל רק היום אני מבינה באיזה מצב קשה הוא היה. מצד אחד לשרת את אנשי הימין, מצד שני, כאיש שב"כ, להשניא את הימניים הקיצוניים על העם כדי להכשיר את הסכמי אוסלו. אני לא מקנאה בו". כולנו הנהנו בהסכמה.

"ומתי חזרתם לשמאל?" שאל מצוקה. "זה היה רק אחרי הרצח", אמרתי לו. "ענת ואני הלכנו לכיכר לרסס כתובות נאצה, ובין כל ילדי הנרות הרכרוכיים האלו, הבחנו בעמית משיח, לימים דובר הסרבנים, והבנו שגם בשמאל יש גברים שווים". "הוא לא עומד להתחתן עם מרב מיכאלי עכשיו?" ענת אמרה, "אולי נארגן איזה סמינר?" "רעיון לא רע", אמרתי לה, "וגם אם נפריד ביניהם מה הוא כבר יעשה, יקדם את יוזמת ז'נווה?".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by