בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סיריוס בלק אאוט 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד מנסה לפענח את הסוד שגורם לאלפי אנשים לנסות לפענח את הסוד של הארי פוטר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחוזות ילדות תמיד נראים בלתי חדירים מבחוץ, וכך מצאתי את עצמי ביום חמישי בערב מחייכת בחביבות מתרפקת לנוכח הפלא, מעלה זכרונות מתום תקופת החביון בואך גיל ההתבגרות, משל הייתי ישישה המהנהנת בראשה בחן לנוכח המגניבות ומסננת ברוגע "גזעי".

בערבו של יום חמישי מאובך באופן לא בלתי רגיל, התגודדה קבוצת ילדים מחוץ לחנות הספרים בעיר התעשייתית רמת גן ושיחררה אנחת רווחה – הגיע עת שבירת הקריז. חלפו עברו שלוש שנים, הציפייה בהחלט נעשתה קשה מנשוא, והנה – בתוך החנות חיכו אלפי עותקים של "הארי פוטר" החדש ביחד עם קרמבואים, סוכריות בטעם דשא ומערך משומן להפליא של אנשי שיווק ועיתונאים שהגיעו כדי לתעד את ההיסטריה שלא תאמן: בני נוער המתלהבים מספר. תופעה.

בפועל, מספר המתגודדים היה נמוך מהצפוי, למרות שהביאו את דץ וגם הבטיחו בירצפת (בסופו של דבר בירה שחורה עם קצפת לא היתה, אבל היו סוכריות ברטיבוטס כשרות), ובכל זאת, הצלמים הצליחו לתפוס בעדשותיהם קצת דחיפות וצעקות. בחו"ל כבר זכינו לראות מחזות יותר נלהבים: אלפי ילדים והורים לבושים בגלימות ומצנפות שהתבצרו באוהלים בפתח החנויות כדי להיות הראשונים שמניחים את טלפיהם על הספר ברגע שיצא.

קשה לייצר בישראל היסטריית המונים ראויה, הקהל המקומי מכור מדי להיסטריות הקבועות שלו. ועדיין, ערי סטימצקי הנרגש התלהב מכמות הספרים שהוזמנו, ובניסיון לדלות מזכרונו הצלחה דומה אמר ל"הארץ" כי "דבר דומה קרה כאן אולי אחרי מלחמת ששת הימים עם הביקוש לאלבומי הניצחון", לא פחות ולא יותר. אולי נדמו בעיניו כמה ילדים תאבי פנטזיה לגדודי אזרחים מגוייסים ומשולהבי ניצחון, אולי היקף המכירות מסחרר כמו הכפלת שטחה של מדינת ישראל ואולי הבירצפת עלתה לו ולשאר היחצ"נים, המו"לים,המוכרים והמדפיסים לראש – בכל זאת, יש כאן שאלה שמבקשת פיתרון.

סטימצקי הוא לא היחיד. עיתונאים ומבקרי תרבות מבקשים כבר הרבה זמן להציע הסבר ל"תופעת הארי פוטר". איך זה – תהו מבקרים מקשישים – שבעולם מנוכר, ממוחשב וממוסחר, הצליח ספר על ילדי מכשפים חנונים בפנימייה עם ניחוח ויקטוריאני לעורר וייב שהיה גורם ל"מורדים" להחוויר – ועוד בלי תיאורי זיונים. במקביל, התחלקו המבקרים ואנשי חינוך לחסידי הארי פוטר ומתנגדיהם, כשהחסידים מוקסמים מהעניין המחודש שהדור הצעיר מוצא בספרים, ואפילו מדובר בספרי הארי פוטר בלבד, ואילו המתנגדים שוצפים וקוצפים על הנוער, שליבם חפץ רק בספרים קלילים ושטחיים, כאריאנה מלמד שרטנה ב-"7 לילות" על היעדר העומק של הדמויות וביקשה "איכות כתיבה מתמשכת שיש בה פחות זיקוקים מתפוצצים ויותר פסקאות מנומקות".

לא ברור מה זה "פסקאות מנומקות", אבל איכשהו כולם רוצים לדעת מה יש בו, בהארי, שגורם לטוקבקיסטיות הורמונליות לפזר הודעות חשקניות על נער רזה, גמלוני וממושקף. ומה יש בו, שהאדוקים שבצופי אקזיט חייבים לגמוע את עלילותיו בבית הספר לקוסמות?

חייבים לפצח את סוד הקסם של הארי פוטר. חייבים. עיתונאים ומבקרי תרבות לחוצים על העניין והוא דחוף להם בהיסטריה פוטרית במימדיה. הם עוד יכתבו עליו מסות שלמות, ויהפכו בביוגרפיה של ג'יי קיי כדי להבין איך קרה מה שקרה. חייבים לפענח, לעזאזל, מה מניע את הילדים האלה. אבל השאיפה הזו, לנסות לדלות מתוך הסבך הפוטרי את המרכיב הזה שהופך אותו לכל כך נגיש דווקא עכשיו, פתטית כמעט כמו הניסיון לפצח את הביטלמניה בשעתה (או לנסות למנוע ממנה להגיע ארצה), או כמו לנסות להבין למה דווקא נינט.
ההיסטריה החקרנית הזו נראית כמו מזימה של מבוגרים חסרי אונים לנסות ולמצוא קצת סדר בהלך הרוח של מה שמכונה "הנוער".

אכן, אין ספק שהברקות היחצ"נות של ג'יי קיי הגדולה מכולם, שגם סינתזה את הביוגרפיה שלה כדי שתתאים לאיזה נרטיב סינדרלי (למרות שכשכתבה את הארי כבר היתה כותבת מנוסה שכבר הוציאה שני ספרים), יחד עם צירופי מקרים בעולם ההוצאה לאור, הם אלה שהביאו את הארי למה שהוא היום. וכן, מדובר בספרים מקסימים וקולחים, שמדביקים אותך אליהם מהמשפט הראשון. מה גורם לבני 12 להסתובב עם מצנפות? אין לי מושג, אבל בגיל 12 אף אחד לא מתנהג בצורה הגיונית, וזה רק הולך ונעשה יותר גרוע עם הגיל. בדוק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by