בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אונו דוס 
 
 נחום לנגנטל (צילום: אתר הכנסת)   
 
מורן שריר

מורן שריר קיבל הרעלת נפטלין מתוכנית המוצ"ש היהודית של הח"כ לשעבר נחום לנגנטל בערוץ 1

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בישיבה הזאת של מליאת רשות השידור, בה הוחלט להעניק לח"כ בדימוס נחום לנגנטל את משבצת ההנחיה היוקרתית במוצאי שבת. סיעור המוחות בין ג'ו בראל לאורי דן ודאי העלה שמות אטרקטיביים כגון זבולון המר ויהודה היס, אך אין ספק שלנגנטל הוא-הוא הג'וקר שיוציא את רוממה מהבוץ. צחוק בצד, על פניו לנגנטל נראה כבחירה לא רעה. במבט ראשון הוא עושה רושם של דוס עם קריצה, כזה שהיה בהודו ומאס בפוליטיקה. "דתי מחמד" כמו שהם אוהבים לקרוא לעצמם. יותר מזה, למה אלי גולדשמיט יכול להנחות את תוכנית הבוקר של ערוץ 2 ולנגנטל לא יכול להנחות את משבצת היידישקייט המסורתית של הערוץ הראשון? הייתכן ומדובר שוב בציד מכשפות שמאלני?

כבר בפתיחת תוכניתו "מוצ"ש בראשון" עושה לנגנטל רושם של אדם הנאבק בפעולות מעיים החזקות ממנו. משל "פעולות המעיים" הוא משל אהוב על מבקרים הנוטים להשוות סגנונות הגשה או שירה לעצירות ולחילופי חומרים; אני חוזר שוב אל המשל הזה מכיוון שלנגנטל מציג את תוכניתו ומזנק אל הכיסא כאדם שצצה במכנסיו הפתעה והוא נאבק להשיבה למקומה או להוציאה בכל מחיר. סגנון ההגשה הזה מאפיין את התוכנית מתחילתה ועד סופה ומהווה הדבר הקוהרנטי היחיד בה. מלבד ההגמוניה הימנית כמובן.

לאחר ששרדתי את הגרפיקה המכוערת ואישוני התרגלו לאולפן המיושן, צעדה מול עיני שורת האורחים שהציגה פסיפס של ארץ ישראל מפד"לניקית. כפי שציינתי כבר, משבצת מוצאי שבת בערוץ הראשון שייכת באופן מסורתי לשידורי בידור יהודיים. במשבצת הזו הנחו כבר בעבר אנשים כמו דודו פישר ובני דון-יחיא, אבל נדמה שלתוכניות שלהם לא היה צביון כל כך פוליטי וכל כך מדיני. לנגנטל אירח את השר צחי הנגבי וניהל עמו שיחה ידידותית. הם שוחחו על "אהוד שלנו" (בניגוד לאהוד ברק, שלהם), אשר סרח והוציא עצמו מחוץ למחנה הימין.

נדמה ש"מוצ"ש בראשון" היא תוכנית הבית של הימין בתוך ערוץ הבית של הימין. לא היתה שום תעמולה ושום ניסיון להעביר מסרים ימניים. מה שמופיע על המסך במוצאי שבת בערוץ הראשון מסוכן עוד יותר מתעמולה - זוהי הנורמליזציה של הימין כגורם המרכזי היחיד בחיינו. התוכנית הזאת והערוץ שמשדר אותה מעבירים לצופים מסר שעל פיו להשתייך לימין זה הדבר ההגיוני לעשות, כך נוהגים כולם ואין בזה שום דבר יוצא דופן.

לנגנטל ראיין זמרת צעירה השרה שירים בסגנון "הרוק הבריטי". בתחתית המסך הופיעה כתובית בה נכתב: "קרני אלדד, זמרת ועוזרת פרלמנטרית". משמע, היא אמנם ארטיסטית שמתעסקת קצת עם שירים אבל אל תדאגו, היא גם תורמת למדינה בכך שהיא העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ אורי אריאל. אלדד היא בתו של ח"כ אריה אלדד אשר עצמו מתפקד כבנו של אידאולוג הימין, ישראל אלדד ז"ל. כך נחשפה אל מול עיני בבושקה של כוחניות, שבה מתוך כל בובה יוצאת בובה נוספת, קטנה יותר ומפחידה יותר. אלדד נשאלה ע"י המנחה, "מי יבוא להופעות שלך, כל הזמרים בשמאל?". ובכן, התשובה היא שכולם יבואו להופעות שלה, אחרי שתוכניות כמו של לנגנטל יוקיעו את השמאל וזמריו מהחברה הישראלית.

בשלב אחר הבליחה פינה קבועה שבה הוזכרו כל מיני אירועים משמחים שאמורים להוות קונטרה לכל החדשות הרעות שאנחנו שומעים במהלך השבוע (הסכם ז'נבה). הפינה הוקרנה בליווי כתוביות "היתוליות" וקריינות "גזעית" אשר הפכו אותה למעין פינה ש"לא עושה חשבון". כל זה נדף ריח כבד של נפתלין ולא סתם, אלא נפתלין זול כזה שמוכרים בסופרים של דוסים.

בסוף התוכנית זימן לנגנטל את פרלמנט הילדים אשר אמורים לדבר על כל מיני נושאים מנקודת מבט של ילדים. כשראיתי שהם נכנסים לאולפן וסוחבים במו ידיהם את הכיסאות הכבדים שלהם, וכל זה רק על מנת לקבל טעמבו בסוף הראיון, רק אז נרגעתי קצת. נכון שהשיטות של הימין כוחניות, פליליות לעיתים ופעמים רבות רומסות את הדמוקרטיה - אבל השיק, הוא תמיד יהיה בשמאל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by