בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גטומט 
 
 
דנה רוטשילד

דנה רוטשילד בדיכאון מהגרלת ה-50 מיליון של הפיס, וזה לא כי היא לא זכתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוף סוף קצת נחת. נדמה שמזמן לא עברה עלינו תקופה כל כך טובה מבחינה מוראלית כמו בימים האחרונים – התקווה, הגאווה, הרוגע. הגרלת החמישים מיליון שקל של הלוטו נתנה משהו חיובי להיאחז בו, ואינסוף הפרסומות בפריים טיים סימנו לנו כי אכן מדובר בחגיגה גדולה. בנוסף, וכאילו כדי להעצים את ההייפ, האמריקאים סוף כל סוף תפסו את סדאם חוסיין במבצע שאותת לנו כי אולי הגיעה שעתה הטובה של ישראל.

זקיפות הקומה הלאומית, אם כך, היתה במצב טוב יחסית לקראת שידורי הגרלת מפעל הפיס, וכל שהיה על מארגני ההגרלה לעשות כדי לשמור על מצב הרוח המרומם היה לספק מנה קלילה של אסקפיזם תוך כדי גלגול המכונה. אולם בכל דקה שעברה הסתמן השידור כאחד המדכאים ביותר שנראו על המסך.

הטקס נפתח בתרועות חצוצרה של להקת חתונות, שכל חבריה לבושים בבגדי בר מצווה – מילא, קצת יידישקייט לא הזיקו לאף אחד – ואז פרצה לבמה מיכל "לא מצצתי" ינאי, כולה חן וחיוכים. הזוכה המאושר, מבטיחה ינאי בהתלהבות, יוכל להשתמש בסכום העצום שייפול לידיו לקניית קבוצת כדורגל ועוד יישאר לו עודף. מי שיזכה, היא ממשיכה, יוכל להתעורר למציאות חדשה, "או בקיצור, לצאת מהמיתון". את המילים האחרונות היא אמרה באותו טון מתחנחן שבו התחילה, ולכן בנקל ניתן היה להתעלם מהן, אבל פרץ הכנות היה כמבזק מהמציאות, שחשף את הטראגיות הכלכלית בישראל, שבה הגרלת הלוטו לא משמשת כאמצעי להשגת חיי עושר אגדיים, אלא כסיכוי קלוש להחזיק את הראש מעל המים ולהצליח "לממן השכלה גבוהה לכל הילדים והנכדים", כמו שהבטיחה מיכל.

כאילו כדי להנחית את המכה הסופית, הופיע לקראת ההגרלה עצמה יו"ר מפעל הפיס, איש אפרפר שנדמה כאילו נשלף הישר מקפסולת זמן של ההסתדרות המפא"יניקית, והקריא מהטלפרומפטר את המניפסט הציוני של הנהלת מפעל הפיס: הפיס עובד בשביל כולנו, תורם לקהילה ועוזר לבנות את המדינה. קולו המונוטוני ומראה קומיסר התרבות שלו, לצד להקת החתונות, זמרי הצופים והקרנבל של מיכל, נתנו נופך נוסטלגי למאורע, זריקת רטרו לימים היפים בשנות השישים והשבעים. אבל העליבות ניבטה אלינו מכל מקום מתחת להפקה המצועצעת והארכאית, ואפילו מיכלי סיפרה שמילאה טופס. אפילו היא, העשירה והיפה, רוצה להתמכר קצת לאשליה הגדולה.

אחרי הגרלת המספרים נסוגה מיכל מהבמה, ומאי שם הופיעו ארבעה זמרים שנקטפו בזה הרגע מלהקת הצופים, כולם צחורי שיניים ומחוייכים כאנשי שירות לקוחות, ופורצים בשירתו של ההמנון המוכר, "צריך פיס בחיים". אך גם לשיר השתרבבו זרועותיה הארוכות של המציאות בצורת השורה המסיימת – "מזל שיש פיס...מזל שנשאר עוד למה לקוות". באמת מזל.

במציאות של מיתון והידרדרות כלכלית ששומרת את רוב הציבור צייתן וכנוע מתוך חרדה קיומית מהעתיד, הגרלת הלוטו אינה סתם משחק מזל, אלא מפלט יחידי, כמעט נואש, להזדמנות נוספת. הפרס הוא כקרע פנטסטי במציאות, כאותה התערבות אלוהית שנדמה כבר שדבר מלבדה לא יעזור. כאפשרות לחיות סוף סוף חיים שפויים ולזכות בפסק זמן קצר מהחרדות הכלכליות. מאות אלפי אנשים תלו את מבטם במכונה שפלטה את הכדורים מתוכה, בתקווה שאולי דווקא בהם היא תבחר, דווקא להם היא תעניק את הנחשק מכול – כרטיסי יציאה מכאן ומעכשיו.

מאות אלפי המקווים לא זכו, מן הסתם, אבל להם הוקדש המשך הערב. במהדורת החדשות של חצות הוקדש האייטם הראשון להגרלת הלוטו, ולאחריו הופיעה כתבה על לכידת סדאם חוסיין, כמעין פרס ניחומים: לא זכיתם? לא נורא, תסתכלו כמה סדאם פתטי ועלוב: הנה פח הזבל שבו תפסו את סדאם, מכוסה באוכל מרקיב, והנה סדאם עצמו, מושפל, מכוער, מוזנח. הנה סדאם במעצר. הנה סדאם בבדיקת עיניים. התמונות החדשותיות האלו כמו רמזו לנו על המעט שבו עלינו להסתפק - אמנם נותרנו עניים בארץ מנוונת של כיבוש ומלחמה, אבל נוכל להתנחם בכך שתמיד אפשר לדפוק את הערבים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by