בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המבחן של המדינה 
 
 
מורן שריר

ח"י שעות לפני התייצבותו במשרדי הקב"ן, התיישב מורן שריר מול השירותרום לניסיון שכנוע אחרון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יום לפני התור שלי אצל הקב"ן נאלצתי לצפות בשידורי השירותרום בערוץ הראשון. מהבוקר השידורים התנהלו בגלי צה"ל, ובערב נכנס הערוץ הראשון לתמונה ותרם למאמץ הלאומי. את השידור מכפר הנופש של צה"ל באשקלון הנחו מיכל זוארץ ואיזשהו חייל שהפרסומים טענו שהוא יגאל רביד.

לא ציפיתי לערב של טלוויזיה משובחת. אחרי הכל ידוע שהערוץ הראשון נמצא בקשיים תקציביים וחיילי צה"ל זה לא נושא בידורי. אבל אמרתי לעצמי, נשב, נתגאה קצת בחיילינו, ומי יודע, אולי אוותר על הנסיעה לתל-השומר מחר בבוקר. מה שנפרש מול עיני לא היה ערב של טלוויזיה משובחת, זה אפילו לא היה טלוויזיה. הערוץ הראשון שידר ערב צה"לי עם נאומים של הרמטכ"ל, שר הביטחון והטאלנט המבטיח - גזבר הסוכנות, שי חרמש, שבנו מתגייס מחר. ובכן, אמרתי לעצמי, יהיה בסדר. אני משתחרר, ויהיה מי שיחליף אותי - בנו של גזבר הסוכנות. אני אעשה לו חפיפה בש"ג, נחליף חתימות, וביטחון המדינה ישוב על כנו.

חשוב לציין שהשידור לא היה בנוי כולו מנאומי פורום מטכ"ל. התוכנית הבידורית כללה את אודי ואביעד במערכון מביך, את רון שובל במחרוזת מלהיטיו ואת גלי עטרי, שיש בלבי פינה חמה אליה. למען האמת, אם אני מצליח להיזכר מספיק אחורה, בלבי שמורה גם פינה חמה לצה"ל, אני בטוח. כילד הערצתי את שידורי השירותרום ברדיו, וכחייל אמנם לא הייתי מורעל, אבל אלוהים יודע ששרתי את שירי הפלוגה בהתלהבות.

מה נשתנה בעצם? למה אני לא מצליח להידבק בהתלהבות הכללית מהצבא הזה? האם זו הציניות שמחפשת בכל פינה את הצביעות והכיבוש המשחית? ולמה אני לא יכול להתגאות בפרמדיקית שמתארת כיצד חובשי צה"ל מטפלים בנפגעים ישראלים ופלסטיניים כאחד? אולי בגלל שנראה כי כל פריים בתוכנית הצולעת הזאת הוקדשה להאדרת המיליטריזם בארץ. ואולי, שוב, בגלל שזו הייתה טלוויזיה ממש גרועה. אני משוכנע שאם ערוץ 2 היה מרים ערב לכבוד צה"ל הוא היה עובר הרבה יותר טוב. לא בטוח שהוא היה חודר את חומות הציניות שלי, אבל עדיין, הוא היה עושה עבודה הרבה יותר טובה.

במקום זה נאלצתי לספוג שידור עבש כערגלית שהמילוי המתוק בה (גלי עטרי, כמובן) לא פיצה על היובש. כדרכו של הערוץ הראשון, תקלות טכניות לא נחסכו. אחד מרגעי השיא היה כאשר שאול מופז סיים את נאומו ונתבקש ע"י זוארץ להישאר על הבמה משום שמחכה לו שיחת טלפון מפתיעה מחו"ל. זוארץ שאגה אל החלל את השם יוניס נזאריאן מספר פעמים אך יוניס איננו. לאחר כדקה, ויתרה זוארץ על שיחת הטלפון ושיחררה את מופז אל כיסאו. זה היה רגע מביך אבל אני התענגתי עליו.

ניסיתי לחשוב למה אני כל כך שמח לאידם של האנשים האמונים על בטחוני. ממתי הפך שר הביטחון לאויב? ובכן, מאז שהוא מתערב בטלוויזיה שלי. אני מסכים שיקחו ממני חודש בשנה, אני מסכים שיקחו חלקים מחירותי ומצלם האנוש שלי, אבל שאף אחד לא יתקרב לטלוויזיה שלי. וכבר לא הפריעה לי העובדה שמופז ניצל את הבמה שניתנה לו בערוץ הממשלתי כדי לגנות את הסרבנות. וגם לא הפריע לי שכל רבע שעה הוזכרה הרמה המוסרית של צה"ל, ככובע הבוער על ראשו של גנב. רק הפריע לי שבמדינה בה יש "פרוייקט Y" ו"קחי אותי שרון", הערוץ המנוסה ביותר מתעקש להמשיך להיראות כמו שידורי מתנ"ס כושלים. אז אם מה מדובר בסך הכל בערוץ תעמולה של ראש הממשלה - זה לא אומר שזה לא יכול להיות סקסי.

בשלב הזה הבנתי שהיחסים ביני לבין צבא ההגנה הסתיימו, וגם אם אני הוא זה שעושה את שיחת הפרידה, האחריות מוטלת על צה"ל שהזניח את הקשר בינינו. זה לא עוזר להתקשר פעם בחודש לעדכון כתובות, צריך גם להשקיע. ובערוץ 2 נותנים לי להרגיש כמו מלך.

כשהרמטכ"ל עלה לדבר הוא ציין את שמות היחידות שחייליהן ישבו בקהל. החיילים שאגו והתלהבו כמו בכל תוכנית בהם חיילים משמשים קהל. לעזאזל, זה קהל קל, הם יחגגו גם מול מיקרוגל מסתובב. בוגי ציין את חיילי הנח"ל (שאגות) ואת חיילי הנ"מ (נהימות). לבסוף העמיד אותי הבוגי במבחן הקשה מכולם וציין את היחמ"מ, יחידתי מהסדיר. זה היה השואו-דאון הסופי. אני וצה"ל, אישון מול אישון. בשמה של היחידה היה אמור להתגלם כל מה שמדבר אל כל אזרח ששירת פעם בצה"ל ואכל חרא. זו הייתה אמורה להיות הפצצה החכמה שמיועדת הישר אל הקישקעס שלי. ואתם יודעים מה? זה לא הזיז לי. מחר בתל-השומר, תאחלו לי הצלחה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by